במה

עדכנו אותנו




כמהין: קולבן דאנס מתענגת על הכאוס

יום ראשון 22 ביולי 2012 08:00 מאת: טל לוין, עכבר העיר

אף רגע בעבודה החדשה של אמיר קולבן אינו צפוי, וכולה מלאה בניואנסים, שמרכיבים יחד סיפור לא שגרתי של מחול חם, רווי בתשוקה ובעומק רגשי



שייכת לקטגוריית ה"לא להחמיץ". "כמהין"

(צילום: כפיר בולוטין)

פרסומת

"מתי ייגמר הטירוף הזה?", שואלת חוה אלברשטיין בשיר "חד גדיא", שחותם את המופע החדש של להקת קולבן דאנס, כמהין. "מעגל האימה" שמתארת אלברשטיין נראה רלוונטי היום לא פחות מ-1989, שנת צאתו. אז, כזכור, הוא אף נפסל לשידור בתחנות הרדיו. אמיר קולבן בוחר להתמודד עם תנועתו האימתנית של המעגל דרך בדיקת היחס שלנו לאוכל. ב"כמהין" הטירוף מגולם בפעולת הטרף, והכמהין, אולי הפטרייה היקרה והנחשקת ביותר בעולם, מהדהדת במצלולה את המילה כמיהה. השיגעון והרעב מתערבבים זה בזה לכדי בלילה סמיכה ומטלטלת.

» כמהין - מועדי מופע
עוד במדור מחול:
»
סיפורי קודמכל: רמי באר מכוון ולא פוגע
» הדבר החם הבא: יוצרות חדשות במחולוהט

הסעודה האחרונה של ישו



במובן מסוים דווקא "חד גדיא" של אלברשטיין היא הבחירה הפחות טובה של קולבן, משום שהמסר שלה היה חד מדי, ברור מדי ולא התיישב עם האווירה האבסטרקטית והכמעט אפֵלה של המופע. "כמהין" היא ללא ספק אחת העבודות המוצלחות שראיתי בחודשים האחרונים, והיא מפתיעה באסתטיקה שלה וברמת הביצוע הגבוהה. קולבן יצא מהקופסה שבנה לעצמו בעבודות כמו בבל ושערי ירושלים, וחקר את החלל באמצעות אינספור דימויים, שפה תנועתית עשירה ומורכבת ואסופת רקדנים אינטליגנטיים ומעניינים.


מפתיעה באסתטיקה שלה. "כמהין" (צילום: כפיר בולוטין)

בתוכנייה הודגש כי המופע אינו עוסק באוכל כחומר ממשי, אלא בסימניו ובמשמעויותיו בתוך התרבות והחברה. זוהי קביעה מיותרת, מפני שמן הרגעים הראשונים, העבודה משתמשת בתנועות האכילה ובמזון ממשי, כדי לתפוס מצד אחד את המימד הגשמי, היומיומי והמוכר כל כך, ומצד שני את זה המטאפורי, שכבר קושר בין אוכל לטקסים, פולחנים וביטויים של אנושיות. במרכז הבמה הועמד שולחן, שהיה ברגע אחד שולחן ארוחת שישי, שמסביבו מושמעים אינספור משפטים שגורים, ברגע אחר שימש לסעודה חגיגית, רבת גינונים ומניירות, ומשם התגלגל לשולחן חקירות, שולחן לימוד, מזבח ותפאורה לסעודה האחרונה של ישו. הרצף המהיר של המשמעויות המתחלפות לשולחן חיבר ביניהן והמחיש עד כמה הן בעצם קרובות זו לזו.

ביצוע מהפנט של הכוריאוגרפיה


לפני שנה כתבתי כאן על הקושי של אמיר קולבן להתמסר לכאוס שהוא מבקש להציג. ב"כמהין" הוא לא רק מתמסר לו אלא ממש מתענג ממנו. בעזרת הרקדנים, שנדמה שניתן להם חופש פעולה גדול יותר הפעם, הוא לא מפחד מג'סטות שנראות אלימות (נפילות דרמטיות, תנועות חדות, שימוש בכוח ועוד), שהגסות שבה בוצעו סיפקה להם את האותנטיות והאמינות הנחוצות. שום רגע בעבודה הזאת אינו צפוי, וכל כולה מלאה בניואנסים, שמרכיבים יחד סיפור לא שגרתי של מחול חם, רווי בתשוקה ובעומק רגשי. זאת הייתה יצירה לא מתחנפת בעליל, שהראתה כיצד קולבן מצליח להתאפק מלשוב אל ההרמוניות והדיוק התנועתי שכל כך מזוהים איתו. דוגמא לכך הייתה הבחירה בואלס השני והמוכר של שוסטקוביץ', שהיה יכול להתפתח בקלות לכדי אוניסונו סוחף ומשובב נפש, והיה במקום זה מסכת מרתקת ומערערת על הקשר שבין הרעב למצב חירום חברתי.


יצירה לא מתחנפת בעליל. "כמהין" (צילום: כפיר בולוטין)

צל"ש מגיע לרקדניו של קולבן על הביצוע המהפנט של הכוריאוגרפיה. נראה היה שהם מבינים את החומר התנועתי והאינטלקטואלי שקיבלו לידיהם, ושמחים לצקת לתוכו פרשנות אישית ובוגרת. אפשר רק להצטער על כך שהתוכנייה לא כללה את תמונותיהם, שהיו מאפשרות לספר כאן על איכויותיהם באופן ממוקד יותר. על כל פנים, "כמהין" שייכת לקטגוריית ה"לא להחמיץ", ושווה בהחלט שעה ורבע מזמנכם, גם בימים שבהם מעגל האימים מתיש במיוחד.

» כמהין - יום ב' ה-23.7, 21:00, סוזן דלל





תגיות: אמיר קולבן, טל לוין, כמהין - קולבן דאנס, קולבן דאנס

(5 מדרגים)

דירוג הגולשים:

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5
  • תמר 24/07/2012 13:40:53

  • טל 23/07/2012 15:14:45