במה

עדכנו אותנו




סיפורי קודמכל: רמי באר מכוון ולא קולע

יום רביעי 11 ביולי 2012 08:00 מאת: טל לוין, עכבר העיר

העבודה החדשה של הקיבוצית הצעירה פשוטה למדי מבחינה אמנותית, ובחלק מהזמן נראית כמו מופע סיום של תלמידי מגמת מחול



רקדנים שרוצים להוכיח את עצמם. "סיפורי קודמכל"

(צילום: אורי נבו)

פרסומת

שתי רקדניות מתקדמות לאט לקדמת הבמה. הן מתיישבות ומתחילות לירות רצף של מילים שנשמעות כמו שיר ילדים, שהמבצעים אותו צריכים לדחוס כמה שיותר מילים בכמה שפחות זמן. בין בליל המילים נשמעה "קודמכל", שגם מופיעה בכותרת העבודה החדשה של רמי באר אותה יצר עבור להקת המחול הקיבוצית הצעירה. הלהקה מבצעת על פי רוב עבודות שמיועדות לקהל צעיר יותר, ונדמה שגם במקרה הנוכחי זאת הייתה המטרה. אני אומרת "נדמה" כי סיפורי קודמכל לוקה בתסמונת שהוגדרה היטב על ידי צדי צרפתי - תסמונת  ה-"לְיד". זאת לא הייתה לגמרי עבודה לילדים משום שהיה חסר בה סיפור ברור, והיו חסרות בה בדיחות תנועתיות (כלומר היו בדיחות, הן פשוט לא היו מצחיקות) ומשהו ששובר את המסגרת השמרנית של מופע מחול. מצד שני, זאת לא הייתה לגמרי עבודה למבוגרים, משום שמבחינה אמנותית היא הייתה פשוטה למדי, כמעט בנאלית, ובחלק מהזמן נראתה כמו מופע סיום של תלמידי מגמת מחול.

» סיפורי קודמכל - מועדי מופע
עוד במדור מחול:
»
הדבר החם הבא: יוצרות חדשות במחולוהט
» סהר עזימי רוקד עם HIV

להיות בו זמנית "ליד" עולם הילדים ו"ליד" עולם המבוגרים יכול להיות "ליד" מפרה, שמצליח לחבוק את שני הצדדים. אבל למרבה הצער שני העולמות הוחמצו כאן ובגדול. באר יצר עבודה דחוסה וגדושה, שאין בה כמעט שום תנועה או סגמנט שחוזרים פעמיים. העומס לא מאפשר לקהל צעיר, שזקוק לחזרות ולקטעים אותם הוא יכול לזהות, להתחבר ולהתמסר עד הסוף ליצירה. המוזיקה כללה לא פעם שירים עם טקסטים כבדים (כמו למשל "The thrill is gone"), והתלבושות שרפררו לתחפושות של ליצנים, ששיוו לרקדנים מראה חיוור וכבד במקום קליל וצבעוני. גם התנועות שהיו אמורות להיות משעשעות יותר זכו לביצוע רציני מדי, ולא הופרדו מבחינת ההבעה והאנרגיה מג'סטות אחרות. כאמור, במקומות בהם ביקש באר להצחיק הוא לא הלך עם הצחוק עד הסוף, ממש כאילו פחד מהשתטות – ובחר במקומה במראית עין של שטות או גרוע מכך בקלישאה של שטות.


שני העולמות הוחמצו כאן ובגדול. "סיפורי קודמכל" (צילום: אורי נבו)

השוואה בלתי נמנעת



באמצע העבודה פרצו רקדני הקיבוצית הצעירה לקהל, וקטפו מתנדבים (לדעתי אלה היו רק מתנדבות) כדי לרקוד איתם על הבמה. אני בטוחה שלבאר לא היו כוונות רעות, אבל האופן שבו אורגן הקטע הזה היה דומה מדי לקטע אחר שמקורו ב"אנאפזה" של אוהד נהרין, והמשכו במופע לילדים "דקה-דאנס" גם הוא של המנהל האמנותי של בת שבע. לא כדי לומר שיש כאן אלמנט של חיקוי, אלא שהבחירה של באר ביצירת קטע שכזה יוצרת השוואה בלתי נמנעת. בשני המקרים הוזמנו ילדים לבמה כדי להרקיד אותם, ובשני המקרים חלק מהרקדנים נטשו את התנועות ונתקפו ברעידות או טיקים אחרים, כדי לשעשע את הקהל. אבל בגרסה הקיבוצית היה מדובר בסגמנט קצר יחסית, חסר פואנטה בעיקרו, שלא הצליח לגמרי לשעשע או להפתיע את הקהל – אדרבא, הוא היה בעיקר מביך.

הקיבוצית הצעירה היא להקה שעל פי רוב מזמינה לשורותיה רקדנים בתחילת דרכם, לתקופה של שנתיים-שלוש, כמעיין מסלול להכשרה. הרוב המכריע של העבודות שהיא מציגה מיועדות לקהל צעיר וכוללות בין היתר את "קרנבל החיות" ו"פטר והזאב" – גם הן של באר. זוהי הפעם הראשונה שאני רואה את ההרכב הנוכחי, שהמאפיין העיקרי שלו הוא חוסר אחידות ברמה. חלק מהרקדנים (בעיקר הבנים שבחבורה) הציגו רמה טכנית גבוהה ויכולות הבעה – שגם אם זקוקות לשכלול – מעידות על עומק רגשי ואישיות מעניינת. לעומת אלה, היו לא מעט שהתעסקו בעיקר ברדיפה אחרי רצף התנועות המהיר והתובעני מעשה ידיו של באר. התוצאה הייתה ביצוע שהעיד בעיקר על רקדנים שרוצים להוכיח את עצמם, ולא, כפי שהיה רצוי, על רקדנים שנכנסו לדמויות ולאווירה האסתטית של היצירה.


רודפים אחרי רצף התנועות התובעני של באר. "סיפורי קודמכל" (צילום: אורי נבו)

ולמרות כל אלה, שווה לראות את "סיפורי קודמכל" בגלל טריו אחד לשלושה בנים, שנמשך דקות ספורות, והיה עוצר נשימה. הוא הציג את באר ואת רקדניו הצעירים במיטבם, עם תנועה בלתי פוסקת, וכוריאוגרפיה שהסתמכה על העברות של שיווי משקל בין המשתתפים. לו רק היו יותר קטעים שכאלה, הייתה "סיפורי קדמכל" קולעת ליותר מטרות מתוך כל אלה שניסתה לכוון אליהן.

» סיפורי קודמכל - כל הפרטים ומועדי מופע





תגיות: טל לוין, להקת המחול הקיבוצית, סיפורי קודמכל, רמי באר

(2 מדרגים)

דירוג הגולשים:

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5