שדה 21: אוהד נהרין שובר את החוקים

יום שישי 27 במאי 2011 00:02 מאת: טל לוין, עכבר העיר אונליין

פסקול שמורכב מרחשים ועיבודים אלקטרונים, תנועה איטית לעומת קומופזיציה עמוסה ותזזיתית ואישה אחת שלא מפסיקה לצרוח - העבודה החדשה של להקת בת שבע לא מתאמצת למצוא חן. בכל זאת, אי אפשר שלא להתרגש ממנה


מתח בין חוק והשבירה שלו. "שדה 21"

צילום: גדי דגון

פרסומת

19 שנה שאחרי שהציג "אנאפזה", אולי היצירה המצליחה והפופולארית ביותר שלו, חוזר אוהד נהרין עם להקת בת שבע לפתוח את פסטיבל ישראל. הפעם, מדובר דווקא ביצירה מופשטת מאוד, אולי הכי מופשטת שהציג, כשעליה חתומים גם הרקדנים עצמם כיוצרים.  שם העבודה שדה 21 גם הוא די אניגמטי. בראיון שנערך איתו בגלריה טעם נהרין שהשם – "שדה 21" לא מתייחס לקבוצת האנשים שיצרה את העבודה (הוא ו-20 הרקדנים), גם לא ל-21 השניות מהן מורכב כל סולו בסיום העבודה ואפילו לו למאה ה-21. כל מה שאפשר לדעת הוא שהעבודה מחולקת ל-21 חלקים מבחינתו של הכוריאוגרף. המעבר משדה אחד לשני, מצוין בכיתוב שמוקרן על מעין חומה לבנה באחורי הבמה.

שדה 21 - כל הפרטים

במידה מסוימת, הסירוב של נהרין לאשר את הכוונה שמאחורי שם העבודה – הוא גם הסיפור הגדול שלה. זוהי עבודה שמתנגדת לפרשנות אחת, לנרטיב שיתאר את ההתפתחות שלה מהראשית ועד הסיום. הגם שאפשר לחלץ ממנה תובנות, היא אינה, בשום מקרה "עבודה על משהו". השיתוף עם הרקדנים חילק את העבודה לפרגמנטים, שכל אחד מאוד שונה מהשני. הרבה קטעי סולו אישיים מאוד, דואטים מהירים ואיטיים, קטעים המבוצעים בקבוצות קטנות - ולמולם קטעים קבוצתיים עמוסים ברקדנים בתנועה. היות שהרקדנים של בת שבע הם  מופלאים מבחינה טכנית, ומאוד מעניינים מבחינת הגרוב והאישיות שלהם, גם בקטעים מאוד איטיים ואבסטרקטיים (ויש לא מעט כאלה) – יש תחושה של מתח וסקרנות.


תחושה בלתי פוסקת של מתח וסקרנות. "שדה 21" (צילום: גדי דגון)

 

הפעם, כמו בעבודות האחרונות של נהרין, חתום על המוזיקה מקסים וואראט – האלטר אגו של הכוריאוגרף. הוא קיבץ, ערך וסימפל יצירות של מלחינים שונים, לכדי פסקול שמלהטט בין סאונד של רחש אורבני, לסרט אימה ברגע אחד ולמוזיקה נוגה-על-גבול-הקיטש ברגעים אחרים. בעיקר בתחילת העבודה הפסקול נשמע יותר כמו הדי קולות של רחוב שבקעו דרך החלון אל תוך הבמה. לקראת הסיום, אף נשמע קולה הרחוק של אישה צורחת ללא הפסקה. הרקדנים מבצעים סולואים על רקע הצרחות הללו, כמו רוצים לומר משהו על הסאונד שאנחנו נוטים להתעלם ממנו כשאנחנו מתנהלים איש-איש לעצמו, ביומיום. עוד קודם לכן, כשמבצעת קבוצת רקדנים-גברים צעדים שלקוחים מהעולם הצבאי, מתנגנת ברקע מוזיקה מלאת פאתוס וחשיבות עצמית. החיבור בין התנועה לצלילים כאן, מייצר מעמד של הגחכה כלפי שני חלקי הקומפוזיציה.

לא פעם הבחירות והשילובים הללו יכולים להקשות על הצופה להיסחף אל תוך העבודה. אם יש משוררים שבוחרים לכתוב עבור משוררים אחרים, נדמה ש"שדה 21" נוצרה הרבה יותר עבור רקדנים – אלה שמתנועעים על הבמה ואולי אלה שבמקרה ישבו בקהל. אין בכך לומר שאחרים לא יכולים להתחבר אליה, אלא שאין בה, ולו לרגע אחד, אקט של ריצוי "הצופה הסביר" שמתבונן בה. זה גם הזמן להגיד שכדי לתפוס את "שדה 21", ובאיזשהו אופן כדי ליהנות ממנה, כדאי לראות אותה כמה פעמים. כך, חלקיה האיטיים והמופשטים ביותר, הופכים לעוד שלב או מימד בתוך הקומפוזיציה השלמה.

 

בעיקר כשמוותרים על הרצון לפענח בה כל חלק, "שדה 21" היא עבודה מרגשת ומאתגרת מאוד. היא גם, ואולי יש בכך הפתעה, עבודה שיש בה הרבה רגעים מצחיקים. אותו מהלך של הגחכה שמייצגת שורת הגברים המיליטנטית, חוזר לכל אורך היצירה. הקטע הבולט ביותר הוא זה שבו הרקדן ארז זוהר עומד על הבמה ומשמיע קולות נביחה. לא מדובר כמובן בחיקוי של כלב, אלא באקט שצוחק על עצם המאמץ להסביר את היצירה במילים. זוהר כמו אומר – "אתם רוצים שאפרש לכם הכל בצורה נהירה, אבל השפה הברורה היא לא מעניינת".

יצירה שמתנגדת לפרשנות. "שדה 21" (צילום: דין אהרוני)



אם הייתי חייבת לנסות ולחלץ ממנה מסר, הייתי אומרת שהעבודה שהרכיבו נהרין ורקדניו  עוסקת ביחסים שבין חוק, סדר והשבירה שלהם. חוק יכול להיות של ספירות, של צעדים או פשוט דרך לחיות בקבוצה. השבירה לא בהכרח מפרקת את החוק, אלא מראה איך תמיד יש בו גם אלימות. אולי במובן הזה, בדומה ל"אנאפזה", "שדה 21" היא עבודה פוליטית, שקצת פוזלת אל המתח שבין חוק ואלימות בחיים שלנו.

 

שדה 21 - כל הפרטים


תגובות גולשים
הוסף תגובה +

(13 מדרגים)

דירוג הגולשים:

דרג את הכתבה

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5