טנגוקינסיס : רקדניות יפות, עקבים גבוהים

יום רביעי 26 במאי 2010 00:28 מאת: טל לוין, עכבר העיר אונליין

להקת טנגוקינסיס הארגנטינית הצליחה לייצר ערב רווי בטנגו מפתיע, ולהציג קבוצת רקדניות בעלות איכויות יוצאות דופן

 "סינתזה של מחול מתוחכם, נועז ומשעשע", נכתב בתוכניית המופע טנגוקינסיס, אחד המופעים הפותחים של פסטיבל ישראל 2010. ואכן כך היה - להקת המחול הארגנטינית הייתה ספתח משובח, למה שנראה, לפחות על פניו, כאירוע אמנותי גדוש ומסקרן. תחת ניהולה האמנותי של הכוריאוגרפית אנה מריה סטקלמן, ריחפו על הבמה עם קלילות, כישרון והרבה תשוקה רקדניות יפות וגברים לטיניים.

 

» פסטיבל ישראל 2010 - כל הפרטים

» מה כדאי לראות בפסטיבל ישראל
» פסטיבל ישראל 2010 יוצא לדרך
» הצצה ראשונה לקטעי וידאו מחלק מהמופעים
» פסטיבל ישראל 2010 - מופעי מחול
» טנגוקינסיס - כל מועדי המופעים

טנגוקינסיס היא להקה שאספה לשורותיה רקדניות בעלות רקע של בלט קלאסי, ורקדנים שלמדו בעיקר טנגו. הקומבינציה האנושית הזו, מנסה לבוא לידי ביטוי גם בכוריאוגרפיה, שילוב של אלמנטים ברורים מהטנגו, עם וריאציות מעולם המחול המודרני. הרקדנים מבצעים קטעים קטעים, בעיקר בדואטים, כשהם לבושים בכל פעם בצבע אחר - שחור, סגול ואדום. המוזיקה מנוגנת גם היא באותו הקצב, אך הסגנון משתנה, לעיתים אלה הם תופים, לעיתים מוזיקה אינסטרומנטלית ולעיתים שיר ישן, שנשמע כאילו נוגן על פטיפון מאובק.

 

שמונה רקדנים מתרוצצים על הבמה, ארבעה גברים וארבע נשים, כאשר ביניהם שני סולנים - נורה רובלס ופדרו קלביירה. התיאום והכימיה בין השניים מצויינת, ומעידה על עבודה ארוכת שנים. יחד עם זאת, בעוד רובלס נעה בקלות ומביעה מנעד רחב של רגשות בריקוד, קלביירה היה מעט נוקשה. הוא ביצע היטב את תפקידו, כמי שאמור לתת לפרנטרית שלו משען ראוי, אך פלג גופו העליון לא היה משוחרר דיו, והבעות פניו היו בעיקר אדישות ומרוחקות. בכלל, למרות שהרמה המקצועית של כולם גבוהה מאוד, טנגוקינסיס הוא ללא ספק מופע ששייך לצלע הנשית שבו. ארבעת הרקדניות, שהתנועעו כל הערב על עקבים גבוהים עד אימה, הצטיינו ביכולותיהן הטכניות. העובדה שהגיעו מרקע של בלט קלאסי בלטה מאוד ביחס לגברים. אלה היו כאמור פרנטרים מצויינים, אך לא הצליחו תמיד לבצע בדיוק הדרוש את התנועות. ההבדל נכח בעיקר בקטעים שלא היו "טנגואים" טיפוסיים, אלא גלשו אל תחום המחול המודרני.

 

 

המופע מורכב למעשה משני חלקים. ביניהם, החלק השני הוא בוודאי המוצלח והמרגש יותר. מדובר על חיבור בין שלוש עבודות קצרות, אשר מותחות את גבולות הז'אנר, ומצליחות להוציא מהרקדנים לא רק ביצועים טכניים מרשימים אלא הרבה מאוד רגש. כאן גם יש לציין לחיוב את שפת התנועה של טנגוקינסיס, אשר הצליחה למנף את הטנגו לכדי אוצר מילים שלם ומגוון, עליו הולבשו סגנונות אחרים. במובן הזה לא מדובר כלל על הטנגו "המקובל" מלא הפאתוס. אדרבא, ברבים מהקטעים הרקדנים מחייכים לכל עבר, משלבים פראזות קטנות של הומור עצמי ושל הומור בכלל.

  

מרכז ז'ראר בכר בירושלים היה רק אחד מהמוקדים, בהם נפתחו ביום שלישי מסכי בד כבדים, שחשפו במות גדולות, שחקני תיאטרון נלהבים, רקדנים קלי תנועה, מוזיקאים מכל העולם ועוד ועוד. הבחירה בטנגוקינסיס ליומו הראשון של הפסטיבל, אמורה להעיד על פי ההגיון הטוב על הקו שהנחה את "אוצרי המופעים" השנה. לפחות על פני השטח נדמה כי בתחום המחול, נבחרו להקות אשר מצליחות לבטא בעזרת הריקוד משהו מזהותם הלאומית או האתנית. לפני הכל, ועצם גם הרבה אחרי, אפשר לומר שהם לימדו אותנו משהו חדש על טנגו.

 

טנגוקינסיס - לתקציר ולכל מועדי המופעים

תגיות: טנגוקינסיס, פסטיבל ישראל 2010, פסטיבל ישראל 2010 - מופעי מחול