"אוהבים אש": משולש אהבים

יום שלישי 17 בנובמבר 2009 02:54 מאת: רוני דורי

איך נראית הבמה בסוף מופע של יסמין גודר? זו היתה נקודת המוצא ליצירה משותפת של הכוריאוגרפית ושל האמן יוחאי מטוס. שני היוצרים מספרים על תהליך עבודה שהתאפיין בטשטוש תחומים מהנה ומציגים גרסה מפתיעה ואמיצה לקלישאה של משולש אהבים

חמש שנים לאחר שנפגשו לראשונה ב"פועה" היפואית, הוא מלצר והיא סועדת, הם יושבים יחד במסעדה, מחליפים מבטי חיבה זה עם זה ושלומות עם עוברי אורח. מפעם לפעם היא צוחקת, או הוא, כמו בבדיחה פרטית מתמשכת. ההרמוניה בין האמן יוחאי מטוס לבין הכוריאוגרפית יסמין גודר מושלמת, ופריו של שיתוף הפעולה ביניהם - המופע "אוהבים אש", שיוצג בבכורה עולמית בפסטיבל "הרמת מסך" ב-27 בחודש - הוא עבודת מיצג לא פחות משהוא יצירת מחול.

השניים פלירטטו זה עם עבודותיו של זה במשך כמה שנים, כפי שמטוס מכנה זאת, עד שגודר יזמה פרויקט של "ניסויים אמנותיים" והציעה לו לצאת לדרך אתה. בסופו של דבר לא נמצא תקציב לפרויקט והוא התמוסס, "אבל נפתח ערוץ של דיאלוג, וזה היה נחמד", אומרת גודר. "לא היה 'אתה תעשה את זה ואני אעשה את זה' אלא היתה פשוט תקשורת. דיבור על אמנות. זה לא קורה הרבה, וזה מיוחד מאוד בשבילי". גודר אמנם שיתפה פעולה בעבר עם אמנים פלסטיים, אלונה רודה וגל ויינשטיין, אבל "לא ברמה כל כך אינטימית" כדבריה.

על הבמה של "אוהבים אש" יש גבר (ערן שני), אשה (גודר) ועוד גבר (מטוס). הקלישאה של משולש אהבים, טריטוריה לא מוכרת ביצירתה של גודר, זוכה לטיפול עמוק ומפתיע מצדה, הן כיוצרת והן כמבצעת אמיצה.

בתמונת הפתיחה נראה הרקדן שני, שותף ליצירה, ספק רודף ספק נרדף, ספק מגחך ספק מגוחך, ספק בטוח ספק מפוחד. כאשר גודר נכנסת לבמה, דרמטית וחדה כמו המספריים שהיא אוחזת בידה, מתפתח משחק כוחות בין השניים; רגע הם נכנעים לדימוי הקיטשי של אכילת דבר מה משני צדיו וברגע שלאחריו הוא מנשל אותה ממלכותה בדמות הכתר שעל ראשה. למותניה חגורת אביזרים שקשה להימנע מהדמיון בינה לבין חגורת דינמיט, והסיטואציה אכן נפיצה.

לקראת הסיום מצטרף מטוס, מצלם את עצמו ואת שני על הבמה ומוביל את התמונה המרהיבה אל סופה, שבו כל אביזרי המופע - ובהם מיקרופון ונעלי עקב, אבקת נצנצים וגופי פלורסצנט - מתגבשים לכדי מיצג אמנותי מרשים. הסיום הזה משלב את הדימויים האיקוניים המאפיינים את מטוס עם הבלגן והדרמה של גודר, נוסח הג'לי והתזות הצבע של יצירתה מהשנה שעברה "אחושילינג סינגולר סנסיישן".

"כשהתחלנו לעבוד יחד, הדבר הראשון שאמרתי ליסמין הוא שמעניין אותי איך נראית הבמה שלה בסיום המופע, עם כל הקיא והג'לי והזיעה", מספר מטוס. "התחלנו מהאופן שבו הבמה נראית בסוף".

רחובות התהילה

יוחאי מטוס, יליד 1977, הוא בוגר המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל. יצירותיו מוצגות בגלריות בעלות שם, אבל הוא מזוהה בראש וראשונה כאמן רחוב שעוסק בדימויים פשוטים, איקוניים. רבים מהם מוכרים לתל-אביבים מהמרחב העירוני - אם אלו לבבות על תיבות דואר ("You've Got Mail") או על המדרגות המובילות לבניין העירייה ("I Love City Hall") ואם דימויים משתנים על שלטי רחובות: טלפון, טוסטר, שפתיים, נעל עקב. לאחרונה הוצגו עבודותיו בתערוכה הקבוצתית "שאול" במרכז ווטרמיל בניו יורק, וב-21 בחודשייכלל מיצב פלורסצנטים שלו במכירה פומבית בנושא מוסיקה בבית פיליפס דה פורי בלונדון, שיהיו בה עבודות של דמיאן הירסט, שמלה של ביורק ותקליט חתום של בוב דילן.

יסמין גודר, ילידת 1973, עקרה עם משפחתה לניו יורק כשהיתה בת 11 ולמדה ב-High School of Performing Arts, הלוא הוא בית הספר התיכון ששימש בסיס לסדרת הטלוויזיה "תהילה" (גודר: "גדלתי באטרף על הסדרה, ואז זה התממש"; מטוס: "אם את צריכה איזשהו הסבר לכך שאנחנו עובדים ביחד אז מבחינתי זו הסיבה"). היא בעלת תואר ראשון במחול מ-NYU ועובדת ככוריאוגרפית עצמאית מאז שנת 1997.

ב-1999 שבה לישראל בעקבות בן זוגה והדרמטורג של יצירתה, איציק ג'ולי, והתקבלה כאן בחיבוק חם. מלבד היותה אמנית נבחרת של הקרן למצוינות בתרבות מ-2004 ועד היום (תואר המלווה במלגה שנתית), היא קטפה פרסים רבים, בהם פרס רוזנבלום לאמנויות הבמה לשנת 2009 ופרס בסי היוקרתי לשנת 2002. גם הביקורת גמרה את ההלל על יצירותיה: "הכוריאוגרפיה, הדרמטורגיה, הקצב הפנימי של היצירה, הכל נעשה בכישרון מופלא", כתבה מבקרת המחול של "הארץ", רות אשל, על "אני רעה אני" (2006). "חוויה עזה, עשויה למופת", תיארה גבי אלדור ב"העיר" את "שתיים שעשוע ורוד" (2003).

"אוהבים אש", שיתוף הפעולה בין גודר למטוס - שהוא קו-פרודוקציה של התיאטראות "הבל אום אופר" בברלין ותיאטר דה לה פלאס בלייז', בלגיה - נסמך על מסורת מפוארת. בלט רוס, בימיו של אמרגנה האגדי סרז' דיאגילב, שיתפה פעולה עם פאבלו פיקאסו, אנרי מאטיס, ז'ואן מירו, סלוודור דאלי ואחרים; מרס קאנינגהם שילב ביצירותיו עבודות של רוברט ראושנברג וברוס נאומן; בישראל, להקת בת שבע הרבתה לשתף פעולה עם דני קרוון. רשימה חלקית בהחלט.

עלוב, פאתטי, נואש

ראשיתה של "אוהבים אש", המשכללת את שפת התנועה המובחנת של גודר, בקטע מחול של 10 דקות שהועלה בתחילת השנה בפסטיבל "א-ז'אנר" בתיאטרון "תמונע". "יש בעבודה הזאת מין הליכה על גבול דק בין משהו מהודר ומרשים ובין אלימות קיצונית", אמרה אז גודר. "זה כמעט כמו להסתכל על דבר מסוים מקדימה ומהקלעים - אותו דבר שנראה מרהיב מהחזית עשוי להיראות עלוב, פאתטי ואפילו נואש מהצד השני".

בגלגולה הראשון נקראה היצירה "סולו לערן" ובוצעה כולה לצלילי ואלס קלאסי. בחודש מאי השנה נכנס מטוס לתמונה, והיוצרים החלו בתהליך עבודה משותף. "יש המון שיתופיות בסטודיו ודיאלוג", אומרת גודר, "אבל הקונצפט, הרעיון מאחורי המפגש הזה הוא תגובה; שיוחאי ילך עם האינסטינקט הראשוני שלו להגיב לעבודות שלי. התגובה הזאת היא מה שסיקרן אותי, שהוא יביא את עצמו לעשייה מבלי שזה יתחיל דווקא מרעיון משותף".

יסמין גודר וערן שני ב"אוהבים אש". מי רודף, מי נרדף (תצלום: תמר לם)

מטוס, שבין השאר יוצר עבודת אמנות פלסטית על הבמה תוך כדי המופע, מוסיף: "לא הייתי שותף לכוריאוגרפיה; התנועה בחלק שלי היא תגובה למה שקורה עד אז על הבמה".

על תהליך העבודה בסטודיו הוא מספר: "מאחר שהתחלנו לעבוד בלי שידענו בדיוק מהו שיתוף הפעולה, החלטנו שאנחנו משחקים, כשנקודת הפתיחה היא איך הבמה נראית בסוף המופע. התחלנו לשחק, ממש כמו ילדים, רק שהיו חוקים ידועים מראש. היה שבוע שאמרנו שיום אחרי שיסמין תעבוד עם הרקדנים, אני אגיע לסטודיו ואעבוד עם מה שנשאר על הרצפה. זו היתה ההתחלה. אחר כך הדברים החלו לקרום עור וגידים, ובאיזשהו שלב יסמין אמרה לי שהיא רואה אותי על הבמה".

הוא חש בנוח על הבמה ומתייחס לעניין כמעט בביטול: "זה מחול מודרני, זה לא כל כך לרקוד. בעשייה שלי ובאמנות שלי אני משתמש בגוף שלי הרבה מאוד, בין שרואים זאת ובין שלא. זה קיים אצלי כאומן, עשייה ועבודה עם הגוף, לא מנקודת המבט של מחול ותנועה, והעובדה שאני רוקד על הבמה של יסמין היא בדיוק החיבור של הדברים האלה. את אומרת לי שאני רוקד, אני יכול להגיד לך בה במידה שיסמין היא אמנית פלסטית.

"יסמין היא עוף מוזר, בתוך עולם המחול הישראלי בכל אופן, וגם אני מרגיש כך בעולם האמנות הפלסטית", מוסיף מטוס. "היחסים בתוך העבודה ובתוך התהליך היו מעניינים מאוד, הם עזרו לי הרבה פעמים לשחרר ולתת ליסמין לשלוט על המקומות הפלסטיים של העבודה. לשנינו היה חופש ליצור, לנשום זה לתוך זה ולא להיות כל אחד בשדה שלו. בשיתופי פעולה כאלה הרבה פעמים כל אחד חזק מאוד במקום שלו, וזה פוגע בתהליך".

גודר מציינת, כי "השיתוף הזה פתח חלון להסתכל אחד לתוך התהליך של השני. פעמים רבות שנינו לא יודעים לאן העבודה שלנו מובילה. באמנות פלסטית יש לכאורה רעיון ואליו חותרים. היה לי מעניין לגלות דרך יוחאי עד כמה גם הוא לא יודע, ואיך זה בא לידי ביטוי בתהליך העבודה באמנות פלסטית; החריץ שמשאירים כדי שאפשר יהיה לשנות. זה מעניין אותי גם בעבודות שלי. כך, משמח אותי כששואלים אותי כמה אימפרוביזציה יש בעבודה, אף על פי שברובן כמעט אין בכלל, כי זה אומר שזה קורה עכשיו. ואחד הדברים הכי חשובים לי הוא שהמופיעים ירגישו שזה קורה עכשיו.

"במובן הזה, החל ב'אחושילינג', אני מניחה על הבמה חומר שמאתגר את היכולת לשלוט בתנועה; משהו שהוא מועד לפורענות, מאפשר חוסר שליטה. זה מפחיד, אבל אם זה לא מפחיד, אם אין בזה סכנה, אז אני מרגישה שזה טלוויזיה, מסך. אני צריכה להרגיש שיש על הבמה איזו סכנה עדינה, שהרקדן או הפרפורמר מתמודד עם משהו, עם הוויה שאני מרגישה את החיות שלה. זה דבר שמורכב מאוד ליצור, כי חלק מהתפישה של להיות רקדן היא מיומנות וביטחון".

כן מחול, לא מחול

הדיון על הגדרת העבודה נהדף עד מהרה בטענה שאינו רלוונטי. "פחות מעניין אותי אם זה מחול או מיצג, פעולה או טקס", אומר מטוס; "מעניין אותי להבין ששלושה אנשים בנו את הדבר הזה יחד. לא כמה אחוזים זה מחול וכמה אחוזים זה מיצג".

"הדיון בשאלה אם זה מחול או לא מחול מעולם לא עיניין אותי", מסכימה גודר, "אני לא רוצה להיכנס לסטודיו ולהגביל את המוח שלי ולהגיד 'תעשי מחול'. אני אוהבת לעבוד עם הגוף, זה מקור לשחרור ולפתיחת דרכי מחשבה. זה שער לדברים וזה מה שמגניב אותי בזה, אבל זה לא הדבר היחיד. בסופו של דבר אני מציגה על במות של מחול, אני בתוך התחום הזה והוא מאפשר לי לעשות מה שאני אוהבת. מבחינת הגישה שלי לתהליך אני לא רוצה לחשוב על ההגדרות האלה, אני מתחילה מדימוי שאני רוצה לייצר".

בתגובה לשאלה אם ישתפו פעולה גם בעתיד אומר מטוס בחיוך: "אלוהים גדול". בינתיים, ל"אוהבים אש" צפויה בכורה אירופית בבלגיה בפברואר 2010. מלבד זאת יש כוונה להציגה בגלריה לאמנות עכשווית או במוזיאון. בעיני מטוס, המחשבה על גודר שמציגה בחלל מוזיאלי מגלמת את הקשר המיוחד של יוצרים ש"לא יכולים ליצור אחד בלעדי השנייה".

תגיות: אוהבים אש, הרמת מסך 2009, יוחאי מטוס, יסמין גודר, פסטיבל הרמת מסך 2009, רוני דורי