"איש קטן, מה עכשיו": הצגה שאינה נחה לרגע

יום שני 11 במרץ 2013 08:00 מאת: יאשה קריגר, עכבר העיר

הבימוי של איתי טיראן עתיר חזון ורווי באלמנטים קברטיים שמעצימים את חווית הניכור הסביבתי. אך מרוב השואו הסיפור של איש קטן ואשתו קצת הולך לאיבוד והצורה גוברת על התוכן


ימי רפובליקת ווימאר העליזים

"איש קטן, מה עכשיו" (צילום: דניאל קמינסקי)

פרסומת

יוהנס פינברג הוא איש קטן, פקיד זעיר-בורגני, שנושא לאישה את אהובתו, אמה מורשל, גם היא אישה קטנה (המכונה מֶה-מֶה) ולשניים עתיד להיוולד ילד. הסיפור מתרחש בגרמניה בשנת 1931, שלהי תקופת רפובליקת ווימאר. בתנאים של מצוקה כלכלית, אינפלציה גואה ואבטלה, מנסה הזוג הצעיר לשרוד למרות הכל ולפלס את דרכו בעולם. בדרך הם פוגשים מגוון דמויות הזויות: אמו המפוקפקת של יוהנס והמאהב שלה, סוחרים ונוכלים, רופאים ועובדי כלבו גנדרניים.

זוהי עלילת ספרו של הסופר הגרמני הנס פאלאדה, שמצייר בססגוניות פורטרט של גרמניה ערב עליית המפלגה הנאציונל-סוציאליסטית לשלטון. פאלאדה עצמו, שמוכר לקורא הישראלי בזכות רב המכר שלו "לבד בברלין", נרדף על-ידי המשטר הנאצי על הוצאת הספר. באופן ישיר, הסיפור הזה עוסק בהישרדות של האדם הקטן הנאבק בג'ונגל האכזרי של המדינה ומוסדותיה. אמנם ההקשר התקופתי כאן הוא קונקרטי מאוד, אך ברבים מן המקומות יוכל גם הקורא/צופה הישראלי לחוש הזדהות ודמיון למתרחש בימינו. במבט מעמיק יותר, זהו סיפור על בחירתו של האדם הקטן בגורלו, המעלה תהיות על אמונה ואחריות קולקטיבית בתקופה קשה ואכזרית. המומנט ההיסטורי הנבחן בספרו של פאלאדה הוא מרתק, שכן הוא עוסק במרווח העדין שבו העם הגרמני הופך מעם במצוקה נוראית למה שקרוי בפי ההיסטוריונים (או לפחות חלקם) "עם של רוצחים".

» איש קטן, מה עכשיו? - מועדי מופע
עוד ביקורות תיאטרון:
»
"החולה ההודי": חצי הצגה בחצי תיאטרון
» "גזע": שעה וחצי של תרגיל מחשבתי

את הספר הזה מעבדים לבמה איתי טיראן ודורי פרנס וטיראן מביים ספקטקל מרהיב. השפה כאן רחוקה מלהיות ריאליסטית. האיש הקטן ואשתו (ערן מור ודנה מיינרט) ניצבים במרכז העלילה כאי של שפיות, כאשר מסביבם סוערות אינספור דמויות צבעוניות ומוגזמות. יש כאן מניחוח הקברט, הבורלסק ומופע הליצנות, כיאה לעלילה שעוסקת בימי רפובליקת ווימאר העליזים. הבימוי של טיראן מתכתב עם רוח התקופה ולא יהיה זה מוגזם לומר שרוחו של ברכט מרחפת מעל הבמה.


רוחו של ברכט מרחפת מעל הבמה. "איש קטן, מה עכשיו?" (צילום: דניאל קמינסקי)

כל הקאסט עושה כאן עבודה מעולה, כאשר מלבד צמד השחקנים הראשיים, כל שחקן משחק יותר מדמות אחת, מה שיוצר עושר של דמויות ביזאריות ומצחיקות. כולם ממצים עד תום את הפוטנציאל הקומי והגרוטסקי הטמון בדמויות הפלקטיות: יוסי גרבר ברהיטות מצוחצחת הגובלת בטרוף, גדי יגיל בפשטות וברומנטיות שובת לב, הלנה ירלובה בסקסיות בוטה, עירית קפלן בילדותיות ובצחוק מתגלגל ויוסי צברי, שגונב את ההצגה בריחוף העדין והמדויק שלו. גם יואב לוי, גיל ויינברג, דודו ניב, וגיא אלון (שגם אמון על הכוריאוגרפיה) – כולם עושים עבודה נהדרת.

ערן מור ודנה מיינרט בתפקיד זוג האנשים הקטנים מספקים להצגה בסיס יציב, כאשר כל העלילה נעה סביבם. טיראן מנצח על כל האנסמבל המרשים הזה במיומנות ויוצר הצגה קצבית וקולחת, שאינה נחה לרגע. תורמת לכך גם המעטפת המוזיקלית של דורי פרנס ועמית פוזננסקי, שמשלבת שירים תקופתיים הלקוחים מסרטים גרמניים ואופרטות ומעצימים את חווית השואו. 

אלא שכאן מגיע הַאֲבָל. כל ההצגה בנויה על ההתרחשויות הביזאריות סביב שני הפרוטגוניסטים, האיש הקטן ואשתו, כאשר התמודדותם עם אותו עולם חיצוני מטורף מאירה את הקונפליקט הפנימי שלהם: כיצד לחיות, האם ישנו פתרון שפוי והאם אפשר להישאר טוב במציאות אכזרית כל-כך. כל הבלחה של דמות משנית לעולמם של השניים היא נאמבר קטן בהצגה, בין אם מדובר בקטע משחק אקספרסיבי, שיר או קטע תנועתי. נדמה שכל דמות משנית כזאת גונבת את ההצגה, מה שמייצר בחשבון הכללי הצגה "גנובה", ואולי גנובה מדי. באופן הטכני זה מתבטא בצעקנות-יתר ובווליום חזק מדי (בעיקר בחצי הראשון של ההצגה) שיוצרים עומס על אזני הקהל. אבל זהו רק הסממן החיצוני של הבעיה כאן: השימוש באלמנטים ליצניים וקברטיים מעצים אמנם את חווית הטירוף והניכור הסביבתי, אך באופן בלתי נמנע זה קורה על חשבון הסיפור האנושי הקטן של הזוג. במילים אחרות, מרב השואו שנותנים פה – הסיפור של איש קטן ואשתו קצת הולך לאיבוד והצורה, מה לעשות, גוברת על התוכן.

גם התפאורה של פולינה אדמוב פועלת כאן כחרב פיפיות – מצד אחד הבמה המסתובבת מהלכת קסם למן תחילת ההצגה (יחד עם התלבושות היפות והוידאו-ארט שעיצבה יחד עם קטיה שפלביה), אך בהמשך היא הופכת לעוד פרמטר בתצוגת התכלית המרשימה, שממאנת לספק חוויה אינטימית.


ממאנת לספק חוויה אינטימית. "איש קטן, מה עכשיו?" (צילום: דניאל קמינסקי)
  
הבימוי של טיראן עתיר חזון, אין ספק. את הסיפור הזה אפשר לספר בהרבה דרכים ובבימויו, טיראן מעניק לו זוית חדה ובלתי מתפשרת שהולמת את התקופה המסופרת. מה שבכל זאת פוגם באפקטיביות של החוויה הוא בסופו של דבר עניין של מינון וכיוונון, מעט בלאנס שיאזן בין האיש הקטן להצגה הגדולה.

» איש קטן, מה עכשיו? - 22-25.4, הקאמרי


תגובות גולשים
הוסף תגובה +

(4 מדרגים)

דירוג הגולשים:

דרג את הכתבה

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5