במה

עדכנו אותנו




משחק באש: ערכת כיס של קלישאות בורגניות

יום רביעי 01 באוגוסט 2012 08:00 מאת: יובל בן עמי, עכבר העיר

אפשר להפיק יותר מאופרת הרוק "מִשחק באש" של שי להב אילו רק היתה בהצגה הסתכנות כלשהי, מוזיקלית או תיאטרלית



(צילום: רם גיל)

פרסומת

קשה מאוד לחבר ביקורת נייטרלית על יצירה של גוף ששמו "תיאטרון הפרינג' באר שבע". גם כשהמשיח יגיע, לא יכתבו בעיתון: "המשיח רוכב על חמורו בחוסר אלגנטיות". כולם ישמחו שהמשיח בא וגמרנו. באר שבע היא בית חרושת אמיתי של תרבות, ממוזיקה ועד שירה, אבל שנים רבות היה בה רק תיאטרון אחד, ממוסד. כמי שיצירה אותנטית העולה מתוך הפריפריה היא הדת שלו, הפרויקט הצעיר הזה הוא מעין משיח עבורי.

מצד שני, אילו היה המשיח יורד מגב חמורו בהיכל שלמה ומגיש קורות חיים לרבנות הראשית, היינו מתחילים להרים גבה. בניגול להתמכרות, הפקתה הקודמת של הקבוצה, שהוצגה בחניון תת קרקעי בעיר העתיקה והיתה קרובה יותר לרוח הפרינג' המוכרת, מִשחק באש נעה על הגבול שבין הפרינג' לממסדי, עם נטייה ברורה לכיוון הממסדי.

» מִשחק באש - מועדי מופע
עוד בבאר שבע:
» שמוליק יפרח: באר שבע היא לא פרובינציה
» אמיר קריאף: "אין לי פרצוף של פרסים"
» נורה: אגדת החורף של תיאטרון באר שבע

פרויקט מוזיקלי של הרכב היסטורי:



כאן צריכה לבוא אזהרת ספוילר שאינו ספוילר, כי אינו מקלקל שום הפתעה: "משחק באש" מספרת את סיפורו של גבר שתסכול בחיי הנישואים גורר אותו לבגידה. המחזה מתפקד כמו ערכת כיס של קלישאות בורגניות. אין בו כל תפנית יוצאת דופן. הבחור משתעמם, בוגד, עוזב, מתחרט, מנסה לחזור. זה הסיפור. הוא סופר אלף פעמים, והסיבה היחידה שלא סופר מיליון היא שאחרי אלף כבר הבנו את הפואנטה.

התבלין האחד שנוסף בכל זאת לקדרה התפלה הוא מוזיקה. "משחק באש" היא אופרת רוק שחיברו שני אנשים בעלי אותו שם. האחר הוא העיתונאי שי להב, והשני המוזיקאי שי להב, שניצב גם על הבמה כסולן להקה. להב המוזיקאי היה ועודו פניה של להקת מופע הארנבות של דוקטור קספר. ומאחר שעוד שניים מחברי הלהקה שותפים להרכב הבימתי (אריאל פוליאקוב ויובי חייבי), אפשר במידה רבה לראות ב"משחק באש" פרויקט מוזיקלי של הרכב היסטורי.

הגבר השבלוני



אז כן, יש כאן רוק, והוא נחמד, לא לגמרי כובש, אבל נחמד, ויש גם סצנות מוצלחות פה ושם, בעיקר בזכות צהלה מיכאלי וניסו כאביה, המגלמים את הגיבור ורעייתו. השניים הם השחקנים הפורמליים היחידים בהצגה, אף שחברי הלהקה, ובעיקר הזמרת, נגנית כלי ההקשה והכוריאוגרפית יפעת נח להב, מתערבים בה מדי פעם כדמויות משנה. בקיצור, היה אפשר להפיק יותר מ"משחק באש" אילו רק היתה בהצגה הסתכנות כלשהי, מוזיקלית או תיאטרלית.

אז יכול להיות שאני תל אביבי מנותק, ושבבאר שבע עצם העיסוק במין הוא בגדר הסתכנות, אבל לא על הסתכנות כזאת אני מדבר, אלא על הסתכנות תוכנית. ניקח את העניין הפשוט ביותר: נרטיב. "משחק באש" דבקה בנרטיב גברי שבלוני. מילא שהתיאטרון אינו מחייב נרטיב, אלא מאפשר להציג סיפור מכמה נרטיבים, אבל הנרטיב הגברי מראש משעמם.

זאת לא רק אשמת הפרינג' הבאר שבעי. ארבע ההצגות האחרונות שביקרתי סיפרו סיפור גברי. התפקיד של הפרינג' הוא לשבור את המוסכמה, אבל במקום לעשות זאת, "משחק באש" מקצין אותה. נקודת המבט של הגיבור מציגה את האשה כיצור מעצבן במקרה הרע (אשתו) ופסיבי במקרה הטוב (המאהבת. בתום מעשה האהבה שלהם הוא מתאר את עצמו כמי שהיה "סוס פרא, פר הרבעה, שור בדישו" ואותה כ"צנצנת של דבש מרוחה על נתח אנטרקוט"). אין רע בהצגת כל נקודת מבט שהיא, כל עוד היא מאותגרת. כאן אין אתגור. ככה נראה העולם וזהו.


מקצין את המוסכמה. "משחק באש" (צילום: איציק פלטיאל)

"משחק באש" מוגדרת "אופרת רוק זוגית". הבעיה העיקרית שלה היא היותה לא זוגית. זהו פרק אחד ברשומון, הפרק הפחות מורכב. גם המוזיקה לא מורכבת. להב וקספריו מסוגלים לדברים מעניינים יותר, ובוודאי שמסוגלים להימנע מלחרוז "סתיו" עם "חצב". התפאורה יכולה להסתכן יותר, התאורה יכולה להסתכן יותר, המשחק, למרות שהחמאתי לו, יכול להיות מעניין יותר, ולראיה: הסצנה המוצלחת בהצגה היא אכן המוקצנת ביותר, סצנת פנטזיה שבה מכנים הבעל ואשתו זה את זו צ'וצ'ון וצ'וצ'ונת ללא הפסקה.



» מִשחק באש, מאת שי להב ושי להב. בימוי: יואב מיכאלי. יום ה' ה-2.8, תיאטרון הפרינג' באר שבע





תגיות: יובל בן עמי, משחק באש, שי להב, תיאטרון הפרינג' באר שבע

(0 מדרגים)

דירוג הגולשים:

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5