ירושלים החדשה: אומץ ותעוזה בתיאטרון החאן

יום רביעי 25 ביולי 2012 08:00 מאת: יאשה קריגר, עכבר העיר

בחירתו של החאן להעלות מחזה שבמרכזו עומד דיון תיאולוגי, ושגיבורו הוא ברוך שפינוזה, זוהי משימת התאבדות. אך לנוכח היופי, החוכמה והכישרון שבהם מבוצעת המשימה, ניתן לומר שההתאבדות אפקטיבית בהחלט


חוויה מיוחדת ונדירה. "ירושלים החדשה"

(צילום: יעל אילן)

פרסומת

התיאטרון הישראלי של ימינו, ובפרט זה הרפרטוארי, שרוי בפחד מתמיד. איך לא לשעמם את הקהל? איך לשמר את המנויים? איך להפסיד כמה שפחות כסף? החרדה הזו לרוב מורידה את הסטנדרטים בכל הנוגע לאיכות התוכן של ההצגות, ואם נוסיף גם את התחרות המאיימת של התיאטרון עם הטלוויזיה והקולנוע, נגלה שלא אחת מקבל הקהל בתיאטרון את אותו הבידור הזול שאליו הוא מורגל על המרקע.

ההקדמה הזו נועדה להוות קונטרסט להצגה החדשה של תיאטרון החאן, ירושלים החדשה, שהדבר הראשון שבולט בה הוא האומץ והתעוזה. להעלות מחזה שבמרכזו עומד דיון תיאולוגי, ושגיבורו הוא ברוך שפינוזה, אחד הפילוסופים המשפיעים שהעמידה תרבות המערב – זוהי משימת התאבדות כשלעצמה. ולנוכח היופי, החוכמה והכישרון שבהם מבצע החאן את המשימה, ניתן לומר כי ההתאבדות אפקטיבית בהחלט.

» ירושלים החדשה - מועדי מופע
» משחק של אהבה ומזל: ג'יטה מונטה מנצחת את השיטה

המחזה, מאת המחזאי האמריקאי דיוויד אייבס, הוא מחזה בית-משפט בתבנית אמריקאית טיפוסית, אלא שהרקע ההיסטורי והקונפליקט מספקים למחזה צביון ייחודי בעל ניחוח היסטורי. השנה היא 1656 והמקום הוא בית הכנסת של הקהילה היהודית באמסטרדם. מדובר בקהילה קטנה שנהנתה מסובלנות של המשטר ההולנדי ושל החברה הנוצרית בימי הרדיפות הגדולות של האינקוויזיציה. הסובלנות הזו הייתה תלויה בסטטוס-קוו מוגדר של יחסי יהודים-נוצרים. גורם קיצוני בעל דעות לא קונבנציונליות היה יכול בקלות לגרום לנזק פוליטי לקהילה היהודית. ברוך שפינוזה היה גורם שכזה, צעיר יהודי מבריק, בעל דעות רדיקליות שהקדימו את זמנו.

הקדים את זמנו. "ירושלים החדשה":

אינטלקט על פני הרגש


שפינוזה דיבר על האמונה באלוהים במונחים מדעיים. תורתו היא קודם כל שכלתנית, כזו שרוח חילונית נושבת ממנה. חלק מרעיונותיו כללו הפרדת הדת מהמדינה והטלת ספק בקדושתם של כתבי הקודש. לימים תזכה הגותו של שפינוזה למקום מרכזי בפילוסופיה של המערב, אך בשנת 1656, כאמור, נחשבו דבריו לדברי כפירה ואתיאיזם. מועצת העיר אמסטרדם דרשה מראשי הקהילה היהודית להחרים את שפינוזה, שכן הוא היווה איום מוחשי על יסודות האמונה הנוצרית והיהודית כאחד. גם נציגי הקהילה היהודית ראו בשפינוזה כופר וכזה שיכול להזיק למעמדם החופשי-יחסית בעיר.

המחזה מציג את הדיון ההיסטורי שנערך בבית הכנסת של אמסטרדם שבו ניתנת לשפינוזה אפשרות אחרונה, בטרם יוחרם, להוכיח כי מחשבתו ומעשיו אינם כפירה באל. קהל היושבים באולם מקבל תפקיד פעיל בהצגה בתור קהל השומעים בבית הכנסת. הקטגור של שפינוזה הוא חבר מועצת העיר אמסטרדם והסנגור שלו הוא מורו, הרב הראשי של אמסטרדם, שאול לוי מורטרה. בדיון משתתפות דמויות נוספות על תקן עדים: סימון דה פריס, שותפו לדירה וידידו של שפינוזה, אחותו למחצה של שפינוזה, שמייצגת את עמדת הקהילה היהודית כלפיו וקלרה ואן דן אנדן, בחורה נוצרייה ששפינוזה מאוהב בה.


ללא פשרות רגשניות. "ירושלים החדשה" (צילום: יעל אילן) 

ההישג הגדול של ההצגה הוא שבמהלך שעתיים של דיון על דת, חברה, אמונה ואלוהים, מצליחים העושים במלאכה לגעת בקהל, לעורר אותו למחשבה ולתגובה – וזאת על-ידי פנייה לאינטלקט לפני הפנייה לרגש. כך אומר הבמאי, סיני פתר, במאמר בתכניה תחת הכותרת "איך הופכים דיון תיאולוגי לאירוע תיאטרוני?": "לא מספיק לדעת מה הדמות מרגישה, אלא גם מה היא טוענת. זה לא קיים מספיק בהכשרתנו כשחקנים, וגם נדיר בעשייה של התיאטרון הישראלי. הבון-טון הוא 'להרגיש', לפעול ממקורות פסיכולוגיים, וכאן יש אירוע שדורש מאיתנו גם לשים לב למה אומרים, ולא רק איך. האתגר של ההצגה הוא להשתתף בהארה של עיקרי ההגות של שפינוזה ובהארה של האדם שמאחוריהם." באתגר הזה עומדת ההצגה בגדול. הטקסט מרתק והקהל ער ודרוך, בעיקר במערכה השנייה, כאשר קהל ישראלי במאה ה-21, חילוני ברובו, עונה בקול רם לשאלותיו של מלומד יהודי מן המאה ה-17 על מהותו של האל.

להצביע ברגליים



זה לא שההצגה משוללת רגש. ישנם יחסי האב והבן הסבוכים של שפינוזה ומורטרה, יחסי שפינוזה ואחותו ויחסיו עם אהובתו. אלא שהרגש כאן מנותב בחוכמה, הן מבחינת המחזה והן מבחינת הבימוי, לצורך המחשת קונפליקט האמונה/כפירה של שפינוזה, קונפליקט שהוא אינטלקטואלי בעיקרו. החתירה התיאטרונית לאינטלקט, ללא פשרות רגשניות – מרגשת ומפעימה כשלעצמה.

ויטלי פרידלנד בתפקיד שפינוזה מעצב דמות מורכבת ורבת פנים. הוא מרגיז בשחצנותו כלפי הממסד ומעורר חמלה בחוסר יכולתו להסביר לעולם את השקפתו. אריה צ'רנר מצוין בתפקיד הרב הראשי, זה שליבו נשבר כאשר תלמידו החכם ביותר מנחיל לו את האכזבה המרה ביותר. יוסי עיני בתפקיד הקטגור מספק להצגה את הצד הנוקשה והממסדי, ואילו כרמית מסילתי-קפלן המעולה בדמות האחות, מספקת את ההזדמנות להתפרק מעט מהכובד הפילוסופי, כאשר היא סוחטת מכל שורה שלה את צחוק הקהל בדיוק מתמטי.

דמות מורכבת ורבת פנים. "ירושלים החדשה":



תפאורת דוכן בית הכנסת שעיצבה דנה צרפתי אפקטיבית לצורך ביצוע המחזה והמוזיקה היפה של נעמה רדלר מוסיפה לאווירה התקופתית.  צביקה פישזון עיצב שני קטעי קומדיה-דל'ארטה קצרצרים המוצגים בתחילת כל מערכה ותורמים לגלישה חלקה של הקהל לתוך המאורע ההיסטורי. כל אלה חוברים יחד לחוויה מיוחדת ונדירה בנוף המקומי, שכולי תקווה שהצופים ישכילו להעריכה כראוי ולהצביע בעדה ברגליהם.    

» ירושלים החדשה - ימים א'-ב' ה-26-27 באוגוסט, 20:30, החאן


תגובות גולשים
הוסף תגובה +

(9 מדרגים)

דירוג הגולשים:

דרג את הכתבה

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5