בית ספר לנשים: האם מולייר עדיין רלוונטי?

יום חמישי 31 במאי 2012 08:00 מאת: יאשה קריגר, עכבר העיר

התרגום והעיבוד טובים, הבימוי קולח והמשחק מרשים, ובכל זאת ההפקה המשותפת של הקאמרי ותיאטרון חיפה ל"בית ספר לנשים" לא מצליחה להתאים את עצמה למאה ה-21


רמי ברוך בהופעה וירטואוזית. "בית ספר לנשים"

(צילום: גדי דגון)

פרסומת

הקומדיה בית ספר לנשים נכתבה בשנת 1662. והיא נמנית עם מחזותיו המוקדמים של מולייר. כמו במרבית מחזותיו, גיבור? הוא דמות נלעגת וגרוטסקית שמצביעה על המידה הרעה שבה בחר מולייר להתמקד. ב"קמצן" מותקפת הקמצנות, ב"טרטיף" הצביעות הדתית. ב"בית ספר לנשים" תוקף מולייר את קיפוח האישה וההתיחסות אליה כאל חפץ בבעלות גברית, ועל הדרך גם את מוסד הנישואים. 

» בית ספר לנשים - כל הפרטים ומועדי מופע
»
אודי בן משה: "הפחד מהכישלון הוא כוח מניע"
» הקאמרי 2012-13: טיראן מביים, פון שוורצה כותבת

מולייר והדרת נשים


גיבור המחזה, ארנולף (רמי ברוך), הוא גבר מבוגר בעל מעמד, שקנה את אנייס (יעל טל), בת איכרים, בהיותה בת חמש. הוא שולח אותה להתחנך במנזר ומייעד אותה להיות לו לאישה כשתגדל. בהיותו גבר קנאי הסבור כי כל אישה סופה שתצמיח קרניים לבעלה, ארנולף מקפיד על השכלתה הדלה ועל תמימותה (הגובלת בבורות) של אנייס. כשהוא עוזב את העיר הוא מפקיד אותה למשמרת אצל זוג שומרים לא-יוצלחים (רוזינה קמבוס ועזרא דגן), אך האהבה הזכה מוצאת את דרכה אל ליבה של אנייס (שבינתיים גדלה להיות עלמה צעירה) בדמותו של הוראס הצעיר (יפתח אופיר). מכאן העלילה מסתבכת, כשהוראס, שהוא בנו של ידידו של ארנולף ואינו מודע ליחסיהם של ארנולף ואנייס, משתף את ארנולף בסיפור אהבתו לאנייס. ארנולף מנסה למנוע בכל מחיר את מימוש אהבתם של הזוג הצעיר, מה שמוביל לקומדיה של טעויות עם סוף טוב-הכל טוב.



למולייר יש טענות על מוסד הנישואים. "בית ספר לנשים" (צילום: גדי דגון)

המחזה נכתב, כאמור, לפני 350 שנה והוצג כחלק מהרפרטואר של להקת המלך לואי ה-14. הוא עורר סערה ציבורית בשל הביקורת שהוא מתח על יחסי הכוחות החברתיים בין גברים לנשים. לא פחות מחמישה מאמרים הכתובים בתכניית ההצגה שמועלית בקאמרי בשיתוף עם תיאטרון חיפה, מנסים לשכנע את הקהל כי מדובר בנושא רלוונטי לימינו. אלא שהאיזכורים בדבר הדרת נשים, אינם עושים דבר מלבד להוציא מספר גיחוכים מהקהל. עיבוד מודרני שמתיימר לעסוק במציאות חברתית, אינו יכול להסתפק בלגחך על הסימפטום ולהתעלם מהסיבה ומהתנאים הסביבתיים שגורמים להיווצרותו. כך שלמעשה החשיבות לימינו לא ממש קיימת, או קיימת רק בערך, בתכנייה. מה שכן רלוונטי, תמיד, זה הקומדיה.

הקומדיה מככבת


הבמאי, אודי בן משה, הוא אשף הקומדיה הצרפתית, והקומדיה בכלל, וההפקה הנוכחית מוכיחה את זה שוב. הבימוי שלו קולח ומתוזמר היטב, ומעלתו הגדולה ביותר היא שהוא בעיקר אינו מורגש. ההתרחשויות על הבמה קורות כאילו "מעצמן", הדמויות פועלות באופן אורגני ותמונה רודפת תמונה בקצב חופשי ולא מאולץ. אלא שבתום ההצגה, עם עליית אורות האולם, אפשר לחוש את ה"ניחוח" של הצגה של בן משה. ישנם מעט במאים הפועלים היום בארץ, שניתן לומר עליהם כי הם ניחנים בחותם אישי. בן משה הוא אחד מהם, וההצגה הזו בהחלט נושאת את חותמו.

שחקני ההצגה עושים עבודה טובה גם הם. אמנם בתחילת ההצגה מופיע אנסמבל גברי מרשים הכולל את אלי גורנשטיין, אלברט אילוז וערן שראל, אלא שהם כמעט ואינם נמצאים על הבמה לאורך ההצגה. רמי ברוך, בתפקיד הראשי, מפגין יכולת וירטואוזית מרשימה ואינו מפספס שום הזדמנות להצחיק, להפעים ולגעת בקהל. הפנינה של ההצגה היא יעל טל הנהדרת בדמות אנייס, הכלה התמימה על גבול הטימטום, והיחידה שמעזה לומר את האמת. טל מספקת הופעה מדודה ואינטליגנטית, שכולה חן, פשטות, ונאיביות נוגעת ללב.


אנסמבל גברי מרשים. "בית ספר לנשים" (צילום: גדי דגון)

העיצוב של ההצגה מוקפד מאוד עם דגש על מינימליזם. הבמה הריקה-המסתובבת של לילי בן נחשון יוצרת רגעים של קסם ומשמשת להאצת העלילה, להדגשת השיאים הדרמתיים ולהמחשת רצף הזמן, כאשר מופיעים עליה פרטי תפאורה ונעלמים לסרוגין. הבמה השחורה והריקה מדגישה את התלבושות הצבעוניות והיפות של עופרה קונפינו, והמוזיקה של יוסף ברנדשווילי משתלבת יפה בעלילה ומשמשת רקע אורגני להתרחשות הדרמתית.

נקודת התורפה של ההצגה היא הגודש הטקסטואלי שלה. לא שהתרגום של אלי ביז'אווי לא מוצלח, נהפוך הוא. ביז'אווי תירגם ועיבד את המחזה הקלאסי לעברית פשוטה וקולחת, ויצר שפה קומית ממקום וזמן אחרים מחד, וישראלית ומתקשרת מאידך, ועל כך מגיע לו שאפו. אלא שבמשך שעה ועשרים, הטקסט המחורז משתלט על הבמה ומשאיר מעט מאוד מקום להתרחשות קומית לא-טקסטואלית. חרף קלילותם של השחקנים, הטקסט שבפיהם מכביד על ההצגה ומונח על הבמה כמטען עמוס של מלל. מה שמחזיר אותי לשאלת הרלוונטיות של המחזה: התרגום והעיבוד טובים, כך גם הבימוי, המשחק והעיצוב. אלא שלמרות הכל, אי אפשר להימנע מן ההרגשה הכבדה שבפני מולייר, שחוגג השנה יום-הולדת 390, מוצב תמרור "אין כניסה" לשערי המאה ה-21.

» בית ספר לנשים - כל הפרטים ומועדי מופע


תגובות גולשים
הוסף תגובה +

(4 מדרגים)

דירוג הגולשים:

דרג את הכתבה

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5
  • 18/10/2013 12:55:25