במה

עדכנו אותנו




גן הדובדבנים: הצגה רלוונטית אבל לא מרגשת

יום חמישי 09 בדצמבר 2010 02:11 מאת: טל לוין, עכבר העיר אונליין

קבוצת השחקנים בניצוחו של מיקי גורביץ', מצליחה בעיקר לא להפריע לטקסט החשוב והמרתק של צ'כוב. בסיום ההצגה, נותרים עם אוסף שאלות פילוסופיות ופוליטיות, אבל ללא רגעי תיאטרון מרהיבים



קבוצה מוכשרת של שחקנים. "גן הדובדבנים"

צילום: גדי דגון

פרסומת

על במת תיאטרון החאן עמדו כמה רהיטים קטנים, מכוסים בסדינים לבנים. עוד לפני שיוצגו בפנינו השחקנים (במערכה ראשונה ארוכה-ארוכה), מוגש לנו המתח הבסיסי של ההצגה: בין הישן, המוזנח, זה שכוסה בסדין ואוחסן, לבין החדש, זה שמצפים לו, ולכן גם זה שעוד רגע יוסר ממנו הלוט. סיפורו של "גן הדובדבנים", מחזהו האחרון של צ'כוב, מעמיד שורה של דמויות, שמנסות לפתור בדרכים שונות את המתח הזה. במרכז העלילה עומדת אחוזה גדולה, שלמרגלותיה גן דובדבנים רחב ידיים. דייריה, הם אצילים שירדו מנכסיהם, אך נאחזים באיזו התעקשות ילדותית בשרידי העבר.

גן הדובדבנים - מועדי הצגות

הדילמה העומדת בפניה של ליובוב אנדרייבנה - לובה (לאורה רבלין) ואחיה ליאוניד (ארז שפריר), היא האם למכור את האחוזה ולשלם את החובות, או להסכים להצעתו של יירמוליי אלכסייץ' (יוסי עיני), איכר שהתעשר, וכעת עובד כסוחר קרקעות ממולח. רצונו הוא להרוס את הבית, לגדוע את הגן ולהחכיר את האדמות לעשירים, שיבנו עליהן בתי קיץ. איתם בצרה נמצאים גם ביתה הצעירה של לובה, אניה (שמרית לוסטיג), ביתה המאומצת וריה (אורית גל), המתפקדת גם כמנהלת משק הבית, ודונישה (נילי רוגל), משרתת צעירה וקלת דעת. בחזית הגברית נמצאים מנהל החשבונות המגושם (ניר רון), סטודנט מהפכן (ויטלי פרידלנד), שהיה בעבר המורה של גרישה, בנה של לובה שמת ; ופירס (אבי פניני), המשרת הזקן שממשיך ומתעקש לבצע את עבודתו.


המתח בין הישן והמכוסה אבק, לבין החדש והגלוי. "גן הדובדבנים" (צילום: גדי דגון)

רשימת הדמויות עוד נמשכת, מה שהופך את "גן הדובדבנים" להצגה שאין בה דמות ראשית מובהקת. גם אם לכאורה זוהי לובה המתפקדת כציר ההתרחשות, למעשה היא לא גיבורה קלאסית, ובוודאי לא דמות שעוברת איזה מהפך/תהליך ריגשי משמעותי. במקום זאת, משתמש צ'כוב בריבוי הדמויות, בכדי לייצר ניואנסים בתוך הטקסט עצמו. ביסודו של עניין, המחזה מאיר על אזור הדמדומים שבין שתי תפיסות עולם שונות. האחת היא רומנטית, נאיבית, ילדית במידת מה, ובכל מקרה, לא חושבת על הקשרים הבסיסיים בין בני האדם כיחסי תן-וקח. התפיסה השניה היא אולי שורשיו של הקפיטליזם, והיא מכניסה כל סוג של יחסים אל תוך המשוואה הזו. כך, גם האהבה, מחושבת, מכולכלת ומתומחרת לפי שיקולי תפוקה וכדאיות.

לאור העובדה שסלע המחלוקת במחזה הוא נכס נדל"ני, אי אפשר שלא להקיש אל ימינו אנו. צ'כוב מקפיד שלא להכריע בין שתי תפיסות העולם, בעיקר על ידי שהוא מראה את המגרעות של שתיהן. לובה, הרומנטיקנית, מוצאת את עצמה בקשר בו היא מנוצלת ומושפלת על ידי המאהב שלה; אלכסייץ' (להלן הקפיטל) הוא איש עסקים מוצלח אבל כישלון חרוץ בחיי האהבה ; והסטודנט המהפכן, מוצג לא פעם כחולמני ומנותק מהמציאות. הבמאי מיקי גורביץ' הפליא לשמור על האיזון בתוך המקהלה הזו, פעם מגביר כאן ופעם מחליש שם. ארבע המערכות המרכיבות את "גן הדובדבנים" ארוזות היטב, מעוצבות היטב ומצליחות לסחוב גם שעתיים רצופות (אגב, הובטחה הפסקה בתוכניה) של הצגה.


עומס של דמויות ורעיונות מופשטים. "גן הדובדבנים" (צילום: גדי דגון)

ב-1887 מוצג לראשונה מחזה פרי עטו של אנטון צ'כוב. "איבנוב" מגולל את סיפורו של גבר שבזבז את כל כספה של אישתו, וכעת, משחלתה בשחפת, לא מסוגל לממן לה טיפול. העבד, שהופך אדון, והאדון שהופך עבד, היא תמה ששבה גם במחזה שבנדון. שנת יציאתו של "איבנוב" היא גם שנת פרסומו של הקובץ "מעבר לטוב ולרוע/לגניאלוגיה של המוסר" של פרידריך ניטשה. בשני הספרים הללו, דן הפילוסוף (בין השאר) במאבק ההיסטורי והמוסרי בין הטיפוס האדנותי לבין זה של העבד. לדבריו, אנו נמצאים בשלב תבוסתם של האדונים, ועלייתם של העבדים, מי שממציאים צורות משטר שמוחקות את ההבדלים הטבעיים בין בני האדם. משום שהם מקנאים באדונים, טוען ניטשה, ואינם מוכשרים כמותם, הם דורשים חברה שוויונית, בה יאלצו האחרונים לוותר על יתרונותיהם. למרות שמת לפני המהפכה הקומוניסטית, סביר שהיה רואה בה ייצוג לתיאור/נבואה זה. צ'כוב, שמצטט את ניטשה במחזה, פחות חד משמעי ממנו, ומבקש מאיתנו בעיקר להסתכל על הסכנות והמגבלות שבכל אחת מתורות המוסר.

הכובד הפילוסופי, יחד עם הרקע ההיסטורי הסבוך, הופכים את "גן הדובדבנים" להצגה מורכבת, מעוררת וכאמור, רלוונטית גם היום. קבוצת השחקנים של גורביץ' היא כמובן נפלאה ומוכשרת, אך במחזה הספציפי הזה לא ריגשה במיוחד. נדמה היה שבגלל העומק (והעומס) הטקסטואלי והאינטלקטואלי, ניסה הבמאי לשמור על איפוק במשחק, בתפאורה ובמוזיקה, ובמובן זה לתת למחזה לדבר את הרעיונות המופשטים בעצמו. למרבה הצער, התוצאה הסופית לא סיפקה רגעי תיאטרון יוצאי דופן. בלטו מעל כולם לאורה ריבלין, שהצליחה להציג בעת ובעונה אחת דמות של אישה רווית קרבות וניסיון חיים, עם אישה סמי-אינפנטילית, ששרויה עמוק בהכחשה. שמרית לוסטיג היא תמיד משב רוח רענן על הבמה, והפעם יותר מתמיד, ונילי רוגל, שאמנם קיבלה תפקיד קטנטן, מספקת ברגעיה הספורים אתנחתא קומית נכונה.

גן הדובדבנים - מועדי הצגות





תגיות: אבי פניני, אורית גל, ארז שפריר, אריה צ'רנר, גן הדובדבנים, החאן, ויטלי פרידלנד, יוסי עיני, לאורה ריבלין, לירון ברנס, מיכאל גורביץ', נילי רוגל, פלורנס בלוך, צ'כוב, שמרית לוסטיג

(0 מדרגים)

דירוג הגולשים:

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5
  • הילה 26/01/2012 09:47:32

  • הילה 26/01/2012 09:47:15

  • אביבית 09/06/2011 07:45:01

  • חוואי 24/12/2010 10:05:05

  • חיים 21/12/2010 06:41:04

  • סמי דיאנו 09/12/2010 18:46:43

  • רונית 09/12/2010 14:38:09

  • אמנון 09/12/2010 13:45:36

  • רפי לייבוביץ 09/12/2010 13:00:16

  • יובל קורן 09/12/2010 12:56:58

  • שגיב 09/12/2010 08:27:36