במה

עדכנו אותנו




ביאטריצ'ה: שיר הלל סוחף לתיאטרון

יום שבת 03 בינואר 2009 00:00 מאת: איתן בר-יוסף

האם אפשר לעבד לבמה את "מעשה שתחילתו חמור וסופו ארי דורס" של נחום גוטמן? שי פיטובסקי הוכיח כי המשימה אפשרית, כשהפך את ההצגה "ביאטריצ'ה" ליצירה סוחפת במיוחד



(צילום: יוסי צבקר)

פרסומת

נס חנוכה קטן קרה ביום שישי שעבר באולם המופעים בסמינר הקיבוצים: בערך 20 דקות אחרי שהחלה ההצגה "ביאטריצ'ה" קרסה מערכת החשמל בבניין והשחקנים מצאו עצמם ניצבים בלב האפלה, הטקסט גווע בהדרגה על שפתותיהם. הצופים מיהרו להדליק את הטלפונים הניידים ולנופף בהם כאילו היו עששיות, אנשי הצוות הטכני ניסו לעודד זה את זה בשירת "באנו חושך לגרש", ואילו איציק ויינגרטן, מנהל בית הספר לאמנויות הבמה, ישב בידיים שלובות, מחויך, ושמר על מורל גבוה. רבע שעה אחר כך עלה האור וכולנו צהלנו. זה היה רגע נחום גוטמני קלאסי, כמובן, רווי אהבת אדם ואופטימיות וקצת מסתורין והרפתקה.

אבל גם בלי הפסקת החשמל, "ביאטריצ'ה" היא סוג של נס: הבמאי שי פיטובסקי נטל את ספרו הבלתי נשכח של גוטמן - "מעשה שתחילתו חמור וסופו ארי דורס" - והצליח להפוך אותו ליצירת תיאטרון סוחפת. זוהי איננה משימה פשוטה כלל ועיקר: הספר, המתאר את מסעו של גוטמן מהמושבה הארץ ישראלית לפריז (שם הוא נקלע לדירת מגורים רועשת עד אימה), מתמקד בסיפור אהבה מורכב בין ביאטריצ'ה, כלבה קטנה ודחויה שכל גוריה מתו, ובין גור אריות צעיר שאמו הלביאה מתה בעת הלידה. איך, הו בי דים בם בם, מציגים סיפור כזה בתיאטרון?

"ביאטריצ'ה" היא סוג של נס (צילום: יוסי צבקר)

את המפתח לפתרון מצא פיטובסקי (עם המעצב זאב לוי) בסרט מדידה אדום, אזכור ברור לרצועת הקולר של כלב, אבל גם מחווה לקו הגמיש המוכר כל כך מאיוריו של גוטמן. הסרט הזה מאפשר לפיטובסקי לפסל על הבמה שורה של חללים בסיסיים - גרם מדרגות, חדר שינה בעליית הגג, כלוב בגן החיות - ואז להעמיד בתוכם את הדמויות הציוריות שלו, שחלקן לקוח היישר מספרו של גוטמן (כמו פרנסואה, שומר גן החיות), ואילו חלקן מהווה מעין פיתוח גרוטסקי של הטקסט המקורי (כמו מנהל הגן החמדן, שאיננו מופיע בספר). השילוב הזה מציע משחק מורכב בין פני השטח (המיוצגים על ידי הקו הדו ממדי) ובין העומק הפיזי והרגשי שנוצר במהלך המפגש בין הטיפוסים השונים. הסרט מסמל, במילים אחרות, את קו התפר שבין המילים, הדימוי הוויזואלי והתמונה הבימתית. אחד הרגעים המבריקים ביותר בספר מתרחש כשגוטמן, שזה עתה הגיע לתחנת הרכב בפריז, איננו יודע איזו כתובת לתת לנהג המונית: או אז נפתח פיו, לשונו מדברת מעצמה, ו"בקול בטוח ונדיר" משמיעה באוזני הנהג את הכתובת שאוזניו של גוטמן לכדו במקרה, שמונה שנים קודם לכן, בחדר ההמתנה של רופא החיות במושבה ("רחוב ז'ורז' קיביה, בית מספר 32, קומה שנייה"). אצל פיטובסקי, כשגוטמן (שלומי בן-עטר) פוער את פיו, הסרט האדום נמתח מלועו ישר אל תוך אוזנו של נהג המונית: קשה לחשוב על אילוסטרציה מחוכמת יותר למעבר החמקמק מהדף אל הבמה.

אם התאורה המצוינת (זיו וולושין) מסייעת לפיטובסקי בעיצוב החלל, התלבושות הנאות (קארין דויד) והתנועה (שרון גל) עוזרות לו להקים לתחייה את הביבר: ביאטריצ'ה (לאה גלפנטשיין) מצוידת במעין חליפה פריזאית שחמחמה ובארט בצבע קרם, גור האריות (עופר פיפר) לבוש בחולצת מלחים ילדותית, ואילו הלביאה המלכותית (צוף כהן) מתהדרת בשמלת קטיפה. הליהוק האנושי הזה מדגיש את צדדיו האפלים של הסיפור: כשדמות אנושית שרועה על הבמה בחיקוי של תמונת הלביאה המתה של גוטמן, קשה שלא להצטמרר; כשגוטמן מחבק בחום את הכלבה הקטנה והנואשת, נוכחותה האנושית מוסיפה לקשר ביניהם ממד ארוטי לא צפוי; ואילו כשבחור צעיר בחליפת מלחים נצמד אל שדהּ של בחורה מצודדת ומתחיל לינוק ממנו בתשוקה, מערכת היחסים בין האם המאמצת לבנה - יחסים שסוחפים את פריז כולה - מקבלים משמעות מטרידה, כמעט סנסציונית (זו כנראה הסיבה שפיטובסקי מסתפק בחיבוק אמהי יחיד: בסצנה הבאה גור האריות נראה יונק מפטמה גדולה העשויה, איך לא, מאותו סרט אדום). המוזיקה (הילית רוזנטל) ומשחקם הנלהב של כל חברי הצוות משלימים את התמונה: ספרו של גוטמן הוא שיר הלל לפריז, ואילו ההצגה היא שיר הלל לתיאטרון.

ההסתייגות היחידה שלי טמונה בטון הצעקני, הכמעט וולגרי, שאיפיין את ההופעה שבה נכחתי. כמו גוטמן, שמתגורר בדירה פריזאית הממוקמת ממש מתחת לפסי הרכבת וסמוך לחדרו של נגן מצלתיים, גם אני מצאתי עצמי חולם על כמה דקות של שקט ושלווה. למרבה הצער, זה לא ממש קרה: השחקנים צווחו, לחצו, והגזימו. אולי זה אפקט החנוכה, אבל אפילו פיטובסקי - יוצר שמפגין יכולת שליטה גבוהה במתרחש על הבמה - מועד פה ושם בבימוי, למשל, בקטע שבו פרנסואה (אייל רדושיצקי) משמיע מונולוג נוגע ללב, בעוד השכן המוזיקאי (מאור זגורי המוכשר) מנהל ברקע מאבק לחיים ולמוות עם נחש ארסי. הסצנה מבוצעת בווירטואוזיות, אבל חבל שהצחוקים באים על חשבון הפיוט (וחבל עוד יותר לסיים בטון חמצמץ - "ביאטריצ'ה", למרות חולשותיה המעטות, היא הפקה מרשימה להפליא).

לעוד כתבות והמלצות במה - הירשמו לניוזלטר של עכבר העיר און ליין



ביאטריצ'ה - לפרטים נוספים ומועדי מופע




(1 מדרגים)

דירוג הגולשים:

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5