מונולוג מרגש של שחקן חירש
יום שני 14 ביולי 2008 08:52 מאת: מיכאל הנדלזלץ, גלריה
אחד רוצה להיות קוסם, השניה רוצה ללכת לסרט, והאחרת - להתחתן. כולם חירשים-עיוורים וכולם מופיעים בהצגה המופלאה "לא על הלחם לבדו"
עולם מופלא. לא על הלחם לבדו
(צילום: אבשלום אהרוני)
איציק חנונא נולד עיוור. הוא התחרש בגיל 11 יש לו זיכרון של צלילים. אין לו מושג איך נראית חתיכה בלונדינית. רק כשנוגעים בידו הוא יודע שהוא לא לבד בעולם. הוא אחד הדוברים הבולטים בקבוצה של 11 חירשים-עיוורים, המפגישה את הקהל, שרובו לוקח את חמשת חושיו כמובנים מאליהם, עם עולם שאותו אפשר לחוות רק באמצעות המישוש, הטעם והריח.
במהלך ההצגה שהם מעלים "לא על הלחם לבדו" הקבוצה אופה לחם, והקהל (שמתורגמנים עוזרים לו להבין, את מה שהוא בראותו ושומעו אינו מסוגל) יכול לראות את הבצק, להריח את המאפה, ולטעום אותו. הוא לומד שגם לאנשים שאינם שומעים ורואים יש חלומות גדולים (לראות או לשמוע) אבל גם חלומות קטנים, בהם הם מתביישים להודות: בת שבע רנסברי (השחקנים הם גם הדמויות), למשל, חולמת להסתפר אצל ספר צמרת.
האנשים האלה, שטבע התאכזר אליהם, הם כמוני וכמוכם, וכל אחד מהם עולם ומלואו.
רפי אקוע חולם להיות קוסם ולהגשים את מראית עין (מלה לא נכונה) של חלומות חבריו: ציפורה מלכה חולמת ללכת לסרט; איגור אושרוב חולם לראות טלוויזיה: יורי, אחיו, למד לתקתק בברייל לאיציק על כף ידו; יורי טברדובסקי אוהב, בצדק, את החיוך של עצמו. מארק ירוסקי הוא קומיקאי מעולה בסגנון צ'פלין. לגניה שטסקי עצוב שלעולם לא תראה את פני האחיין שלה, והיא חולמת למצוא חתן. ואכן ההצגה מסתיימת בחתונתה. זהו עולם מופלא, חלק מן הפעילות המרתקת של מרכז "נא לגעת" בנמל יפו.
