המחזה "הסוחר מונציה"נכתב במאה ה16 ומאז ועד היום ישנו ויכוח האם המחזה אנטישמי והאם שיקספיר היה אנטישמי . דמותו של שיילוק הנה אחת הדמויות המפורסמות ממחזותיו של שיקספיר. המחזה הוצג בארץ מספר פעמים לראשונה בהבימה עוד ב1936 עם שמעון פינקל ואהרון מסקין ובפעם האחרונה בקאמרי ב1994 עם יוסי גרבר. משום מה המחזה מוגדר כקומדיה למרות שנוגע בנושאים רציניים ביותר כגון מידת החסד הנוצרית מול הנקמנות היהודית,מה עדיף הדת או החיים, שנאת היהודים ויחס החברה אליהם,נאמנות לאישה או לחבר,הצביעות ומידת הצדק והאם יהודי יכול לצפות למשפט צדק בבית משפט נוצרי,השוויון במשפט,עוול ונקמנות כצורת התגוננות וכו'. הדעה המקובלת היא ששיקספיר שלא הכיר יהודים לא היה אנטישמי אך יש ספקות לגבי המחזה. שילוק אינה דמות שכולה שלילה. היא דמות מורכבת.מצד אחד הוא אכזר,כמעט לא אנושי,נקמן,רודף בצע המלוה בריבית ומטרתו עשית כסף,ממיר את דתו כדי לשמור על החיים כי הדת אינה ערך בפני עצמה וכך בוגד באמונתו ומצד שני הוא שומר על עקרונות,תוקף את הצביעות,הוא בסך הכל מתגונן ומחזיר על העוול שנעשה לו, על היחס השלישי של החברה כלפיו, על ההפליה שסבל בחייו.הוא אב אוהב הדואג לבתו. שילוק הוא ככל האדם. יש לו את אותם החושים, מאווים,רגשות,עיניים וידיים,ככל נוצרי אוכל מאותו לחם, מתיסר מאותם המחלות ואם יתעללו בו האם לא ינקום-כדברי שיקספיר במונולוג המפורסם במחזה. הרבה תלוי כיצד מציגים את הדמות. תוכן המחזה בקיצור נמרץ-שילוק מתבקש לתת הלואה כשאנטוניו יהיה ערב לה. אנטוניו איש עשיר מונציה התנכל כל הזמן לשילוק ועסקיו, התיחס אליו בבוז ולא רצה כל מגע עמו, אך בעת שנזקק לו מסכים להיות ערב לחברו בסניו-אסף סולומון.שילוק נותן את ההלאה ללא ריבית כדי להראות את נדיבותו וחסדו אך בתנאי שאנטוניו יחתום על שטר שאם החוב לא יפרע בזמן יקח שילוק "ליטרת בשר" מחזהו של אנטוניו. אנטוניו חתם על השטר מרצונו החופשי ולאחר שירד מנכסיו והחוב לא שולם דורש שילוק את פרעון השטר אך בדרך לא הוגנת וברמאות, השלטון מתנכל ביהודי וממאשים שילוק הופך לנאשם. במחזה שזורה גם בחירת חתן לאישה באמצעות הגרלה והמזל. בהפקה של בית צבי בתרגום המצויין של אבי עוז והבימוי המרתק של אתי רזניק מגיש התיאטרון הצגה יפה שאינה נופלת בהרבה מההפקות האחרות שראיתי בתיאטרונים המקצועיים. משתתפים בהצגה כ 2