סיפורו של מודד קרקעות בפסטיבל קליפה אדומה

יום ראשון 12 ביולי 2009 00:27 מאת: נתי אורנן

פסטיבל קליפה אדומה ייערך בין התאריכים 15.7-31.7 בתיאטרון קליפה ומרכז נא לגעת, בין המופעים שיעלו שם תמצאו את "מחוז המריבה" של ישראל פאלקה. נתי אורנן בראיון עם היוצר

"המגיע אל הארץ פותח את הדלת.
משנפתחה הדלת נסגר העולם. משנסגר
העולם התבטלה הדלת, והמגיע אל הארץ
היה כאינו, אך הארץ עודנה בשלה".
 (מתוך "היה, תם ונשלם" מאת ישראל פאלקה, הוצאת צירופימקרים).

פיזי, טוטלי, חזותי אך זהיר במידה הראויה מפני אסתטיקה לשם אסתטיקה - טוב שיש קליפה. חלק מחברי הקבוצה היוצרת בראשותה של עידית הרמן שהעלתה לאחרונה את "ק'", ערב של יצירות בין תחומיות על פי כתבי פרנץ קפקא במסגרת פסטיבל ישראל, יעלו גם במסגרת מיוחדת בפסטיבל קליפה אדומה המתקיים זו השנה השלישית. הפסטיבל הייחודי, שנוסד על ידי הרמן ודימיטרי טולפנוב, העומדים בראש התיאטרון, מתעתד להציג השנה נבחרת בינלאומית של תיאטרון חזותי אחר הנושך את גבולות התיאטרון הקונבנציונלי, לא שחלילה יש כזה בנוף התיאטרון הישראלי האוונגרדי, פורץ הגבולות מטבעו.
ב-15.7-31.7 יעלו מופעים של ארבע קבוצות מחו"ל: צרפת, איטליה, גרמניה ואנגליה. הבמה הקדושה המוקדשת ומתקדשת ליוצרים ישראלים בפסטיבל נקראת "זרקור לתיאטרון מתקדם", ובה יעלו 12 נינג'ות צעירות בתחום אמנות המופע והתיאטרון החזותי את יצירות הביכורים שלהן, 20 דקות כל אחת, בשלושה מקבצים. המקבץ הראשון יכה בעוז רק בעתיד, קרי ביום שבת 18.7 ב-19:30, ומי יודע, אולי עד אז יחזרו השבויים הביתה, גלעד ירצה לראות עם שובו קצת אקטים בין תחומיים. טוב להקדים רפואה למכה.

פסטיבל קליפה אדומה 2009 - לפרטים נוספים

הפסטיבל ייפתח ביום רביעי 15.7 ב-20:30 במופע "על הקצה" של קבוצת קרידה מצרפת, שיתוף פעולה אמנותי-תיאטרלי-מחול-קרקסי של היוצרים והמבצעים ז'ור דומינגו, ג'וליאן ויטקוק עם קבוצת Merci ואריק פאסה - מופע חדש מבית היוצר של מרכז לידו לאמנות הקרקס בטולוז (הופעה נוספת למחרת - ה' 16.7, 21:00. תיאטרון קליפה. 110 שקל). בשבוע הבא נפרט על שאר ההופעות שיגיעו מחו"ל, אבל עכשיו הרשו לי להציג בפניכם את מר ישראל פאלקה הצעיר (32), שיעלה בפסטיבל את "מחוז המריבה", בובנאי ופילוסוף, משורר תנועות ומילים, ישראלי-פיני.

"זה מאוד הוליסטי", מהרהר פאלקה, "בובנאות בשבילי זו מין אמנות על. לא במובן של פלאש גורדון. זה מפגש של צורות ביטוי אמנותיות שונות, גם אמנות פלסטית על כל גווניה, מוזיקה, תנועה, משחק כמובן, וגם דברים שהם קצת יותר אקזוטיים, שהם לא ממש אמנות, כמו שפת סימנים של חירשים-אילמים".

הרחב בנושא שפת הסימנים.
"אחת ההפקות שהעליתי עם הקבוצה שלי בפינלנד היא 'תיאטרון ידיים'. בבית הספר הפיני שבו למדתי תיאטרון בובות - האקדמיה לאמנויות של טורקו, בפינלנד - שאלתי על הקשר בין שפת הסימנים לתיאטרון בובות וענו לי 'אין קשר!'. אני חייב להוכיח שיש קשר. בעבודת הגמר שלי עשיתי תיאטרון ידיים, עשיתי דרמטיזציה לתנועות הידיים שבשפת הסימנים. ככה נולדה השפה של 'תיאטרון הידיים'".

ממה מורכבת שפת הסימנים?
"לכל ביטוי ישנם ארבעה מרכיבים: צורת היד, כיוונה, מספר הפעמים שהתנועה חוזרת על עצמה, והקצב שלה. כמו בתיאטרון בובות, רק שבמקום סיפור שמסופר בשפת הסימנים יש לך כאן בובה שעושה ג'סטה ומספרת לך סיפור. ז'אנר".

למה הכוונה ב"לעשות דרמטיזציה לשפת הסימנים"?
"ישנם קודים ויזואליים, שפה של סמלים שקיימת בתודעה שלנו. גם מישהו שלא ראה הצגה מימיו, אם הולך ברחוב ואדם אחר מנופף לעברו, מבין את המשמעות. אחרי הפנים היד היא האיבר הכי קומוניקטיבי. לכל כיפוף קטן של זרת יש המון משמעות שאפשר לקרוא. שפת סימנים היא תנועות כאלו שקיבעו אותן. אני הייתי מעוניין לעשות בובות מהידיים. ערכתי את משפטי התנועה באופן כזה שגם אנשים שאינם מכירים את שפת הסימנים מזהים סיפור ויכולים לעקוב אחרי העלילה".

מה הביא אותך ללמוד בבית הספר בפינלנד?
"אשתי. היא פינית. הכרנו בהולנד. לא חשבתי יותר מדי על המקום הזה, פינלנד. חרשנו את אירופה בטרמפים. כשהגענו לכאן, בתקופה שלמדתי באקדמיה למוזיקה בירושלים, אשתי גזרה את השיער שלה בחצר שלנו, ומצאתי קבוצת שיער שלה. התחלתי לשחק בה ואז מצאתי גלגל שבור של עגלה ושמתי עליו את השיער. הגניב אותי הקטע שאני מסוגל לבנות את הדמות שלה מחומרים. זה היה הניסיון הראשון בשבילי בתיאטרון בובות. פשוט עשיתי בשבילה הצגה".

במופע "ק'" בפסטיבל ישראל שיחקת את דמות הרווק בעבודה קצרה המבוססת על סיפור קצר של קפקא, "גורלו המר של הרווק", והפעלת בובות שעיצבת מלחם. נמק.
"אפשר לקרוא לזה 'תיאטרון לחם'. הרווק המזדקן היה עשוי מלחם אחיד, ובחורת בצק שעשויה מבצק שאינו אפוי. בעבודה הם פועלים בתוך הפנטזיה של הרווק המזדקן, שאותו גילמתי. אם לא הייתי רוקד גם בקטע מחול בעבודה 'ק'', הייתי יוצא כמו חבית מהעבודה הזו. כל ערב אכלתי לחם עם גבינה צהובה. היא היתה השמיכה של הרווק. אכלתי גם את הדמויות".

לסיום, גולל ב-62 מילים את עלילת המופע "מחוז המריבה", מופע הסולו שלך בקליפה אדומה?
"סאטירה ויזואלית, תיאטרון כמעט ללא טקסט, שמגולל את סיפורו של מודד קרקעות המנסה לפתור באמצעות מדידות חוזרות ונשנות את בעיית חלוקתו של מחוז נידח שנמשך בו סכסוך עתיק יומין בין שכנים. ארץ מריבה. הוא מאמין שבאמצעות המקצוע שלו ניתן לפתור את כל בעיות העולם, באמצעות ההיגיון והשכל הישר. מכשיריו של המודד מתקלקלים ומדידותיו נכשלות, הוא מתעצבן ונהיה מעורב רגשית בסכסוך ונסחף לתוכו".

פסטיבל קליפה אדומה 2009 - לפרטים נוספים

תגיות: ישראל פאלקה, מחוז המריבה, נועם אלרון, נתי אורנן