רעיון יפה שהתפספס מרוב כוונות טובות
יום שני 09 בפברואר 2009 01:36 מאת: מיכאל הנדלזלץ
ב"הלילה השניים עשר", המוצגת בתיאטרון גשר, יש לנו שתי הצגות בכרטיס אחד: מספרים מוסיקליים וקטעי דרמה, כשהאחד לא משרת את השני, אלא מתחרה בשני
יש דרכים לעבוד עלי: אחת מהן היא להציג את שייקספיר. השנייה לעסוק בחומרים של המחזה המוסיקלי האמריקאי, במקרה הזה השירים של אירווינג ברלין. קנת בראנה צירף את שתי הסוגות בסרט המקסים שלו, "יסורי אהבה לשווא". רפי ניב, דורי פרנס ותיאטרון גשר ניסו ללכת בעקבותיו, אך הגיעו רק לחצי הדרך.
הבעיה המרכזית של ההצגה היא שגם פרנס וגם ניב נהנים מדי משני העולמות. פרנס נהנה לתרגם ולעבד את הקומדיה של שקספיר, וכך סר טובי בלץ' הופך לסר ובי גרפס. אבל הוא נהנה הרבה יותר לתרגם ולעבד את אירווינג ברלין. ורפי ניב לא משתמש בשירי הבמה הקלה האמריקאית כדי למצוא סגנון שונה, שיסבר את המלאכותיות של קומדיית האהבים, אלא מביים פרודיות על שירי המחזמר.
וכך יש לנו שתי הצגות בכרטיס אחד: מספרים מוסיקליים וקטעי דרמה, כשהאחד לא משרת את השני, אלא מתחרה בשני.
הסובלת העיקרית מכך היא מיכל ויינברג בתפקיד אוליוויה. היא מסוגלת לשיר את בלדות האהבים של ברלין, וזה היה יכול להיות ביטוי נהדר של ייסוי אהבתה, אבל היא נדרשת להלעיג עליהם ולהגזים בשירה ובתנועה, וחבל. אלינור פכט יוצאת הרבה יותר טוב בתפקיד ויולה-סזריו, גם כי ניתנת לה אפשרות לשחק ולא להציג.
אלכסנדר סנדרוביץ' מפיק את רוב הגיחוך מתפקיד מלווליו, ויש תמונות יפות גם כמספרים מוסיקליים, וגם כהתרחשויות דרמטיות - מיקי ליאון בתפקיד אורסינו, יונתן מילר בתפקיד אנטוניו, ובוודאי תמונת הסיום, כשהתאומים נפגשים.
בסך הכל ההצגה היא רעיון יפה שהתפספס בביצוע מרוב כוונות טובות. אבל הנחמה הגדולה היא גלעד קלטר בתפקיד פסטה השוטה, שמראה כיצד אפשר לשלב בין כל הניגודים האלה בחן.
תיאטרון גשר מעלה את "הלילה השניים עשר" מאת ויליאם שייקספיר ואירווינג ברלין. תרגום ועיבוד מוסיקלי: דורי פרנס. ניהול מוסיקלי: אבי בנימין. תפאורה: סווטלנה ברגר. בימוי: רפי ניב.
הלילה השניים עשר - לפרטים נוספים ומועדי מופע