ברוקנר, באך ושופן: מדור קלאסי שבועי

יום רביעי 09 במאי 2012 09:05 מאת: אמיר מנדל, עכבר העיר

השבוע במדור: שלוש הוצאות מחודשות של הקלטות ישנות, שעדיין מעוררות עניין


פרסומת
דיסקים

אני מתעניין בדרך כלל בביצועים חדשים. הרבה פחות בהקלטות ישנות ובביצועים היסטוריים. מוזיקה חיה, ונעשית חוויה ממשית ורגשית, דרך האינטרפרטציה. כל ביצוע וכל הקלטה שנוספים הם בריאה מחדש של היצירה. הטעם באינטרפרטציה נע ומשתנה עם הזמן, לכן ביצועים ותיקים מאבדים את הרלוונטיות שלהם עם השנים, ומפנים מקום לביצועים אחרים. למרות כל זאת, יש ביצועים שמחזיקים מעמד וממשיכים לרגש שנים רבות אחרי שהוקלטו. אתייחס לשלושה דיסקים - הוצאות מחודשות של הקלטות ישנות, שעדיין מעוררות עניין.

ברוקנר: סימפוניות מס' 8, 9 – הפילהרמונית של וינה; קרל שוריכט (אלבום של שני דיסקי סופר־אודיו, EMI 9 55984 2). את האלבום הזה קניתי מסקרנות חוץ־מוזיקלית. לא שמעתי הקלטות של קרל שוריכט, ואת שמו אני מכיר בכלל מספרו של תומס ברנהרד "אחיינו של ויטגנשטיין", שם מוזכרים בהתלהבות הקונצרטים שלו בווינה בשנות ה־60 של המאה הקודמת. EMI הוציאה סדרה של ביצועי עבר בסופר־אודיו. האלבומים מהודרים, והרבה עבודה הושקעה בעיצוב, בטקסט ובעיקר בשחזור הצליל. בסדרה יש הקלטות מיתולוגיות כמו הקונצ'רטו של אלגר עם ז'קלין דה־פרה וברבירולי; שירים של שוברט עם פישר דיסקאו ומור. נכלל בה גם האלבום הזה של ברוקנר בניצוח שוריכט. המאמץ שהושקע ברה־מאסטרינג הניב סאונד יפה ומאוזן. הביצועים לשתי הסימפוניות מאופקים ומופנמים. הצד הלירי בולט יותר מהדרמטי, הפרקים האטיים מרחפים, והסיום של הסימפוניה השמינית רך ויפה במיוחד.

באך: וריאציות גולדברג – אלכסיס וייסנברג (EMI 6 02319 2). בשנים האחרונות קשה למצוא הקלטות של אלכסיס וייסנברג, בעיקר את אלה שעשה ב־EMI. מאז מותו, בינואר השנה, הן מתחילות לחזור בדיסקים חדשים. וריאציות גולדברג הוקלטו ב־1981, השנה שבה נעשתה גם ההקלטה האחרונה, המפוארת, של גלן גולד, לאותה יצירה. את הביצוע של וייסנברג צריך לשמוע בלי השוואה לגולד, בעצם בלי השוואה כלל. זה ביצוע שלא מתייחס לגישות היסטוריות או אותנטיות, אלא לוקח את היצירה אל המאה ה־20 ואל הפסנתר, מנצל ומדגיש את אופיו של הכלי, ונותן לווריאציות שפע של צבעים. עם זאת, הקולות, הקווים, הפוליפוניה, צלולים להפליא, ולטעמי, זו חלופה מרתקת.

שופן: סונטות לפסנתר מס' 2, 3; פולונז-פנטזיה – אלכסיס וייסנברג (EMI CDM 7 63158 2 – הדפסה של Arkiv CD). כאן יש ממש נוסטלגיה. הביצוע של וייסנברג לסונטות היה הראשון שקניתי בנעורי, בתקליט ויניל. מאז שמעתי ורכשתי עוד רבים, אבל הנגינה של וייסנברג סוחפת ומלהיבה גם כיום, וגם מבעד לסאונד המתכתי שמפריע בהדפסה הזו.

תגובות גולשים
הוסף תגובה +

(0 מדרגים)

דירוג הגולשים:

דרג את הכתבה

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5