מחוץ לחצר הפטרון

יום שישי 26 בדצמבר 2008 05:13 מאת: נעם בן זאב | תצלום: דניאל צ'צ'יק

אנסמבל ישראלי חדש הציב לעצמו משימה יוצאת דופן: לבצע מחזור אותנטי של כל הקנטטות שהלחין באך על פי הסדר שבו הועלו בכנסייה בתקופתו. קונצרט ראשון הערב בחיפה

יש משימה מוסיקלית שרבים שואפים להשיגה, אבל רק מעטים מצליחים לגייס את התעוזה המוסיקלית ואת משאבי ההפקה כדי להגשים זאת: ביצוע כל הקנטטות שהלחין יוהן סבסטיאן באך. בימי באך היה זה דבר טבעי: המלחין, כאחראי על השגרה הדתית-מוסיקלית בחצר הפטרון שלו או בעירו, נקרא לספק בכל יום ראשון יצירה מוסיקלית טקסית שתתאים ללוח השנה הלותרני.

לבאך, כמו לכל מלחיני תקופתו, זה היה חלק מדרישות התפקיד, והוא אכן הלחין יותר מ-300 יצירות כאלה, שמהן שרדו כ-200 שנקראו קנטטות ונועדו ללוות את הטקס הקדוש בכל יום ראשון, בשירה ובנגינה. כיום, לעומת זאת, נראית המשימה הרקוליאנית: "היו לו יומיים לכתוב ויומיים לעשות חזרות, עם אנסמבלים וזמרים לא הכי משובחים", אומר נגן הוויולה דה-גמבה והמנצח שרון רוזנר, "והוא הצליח להכניס ליצירות הללו את כל חידושי זמנו ובעיקר הדרמה וההבעה של האופרה - עם רצ'יטטיווים ואריות חדשניות, וציור בצלילים של מלים. אנחנו עושים דרך ארוכה כדי להבין את כל זאת, ללכת אל העבר, להביע היום את מה שאז היה מובן מאליו, סגנון חי ועכשווי".

רוזנר, ובת זוגו נגנית הצ'מבלו זהר שפי, החליטו - לראשונה בישראל - להתחיל בביצוע מחזור אותנטי של הקנטטות, על פי הסדר שבו הועלו בכנסייה בימי באך, ולצורך כך הקימו אנסמבל חדש: "סולני באך הישראלים" (http://bachsoloists.org), שיפתח את ביצועי באך בקנטטה 62 "בוא עתה גואל הגויים", קנטטה 151 "נחמה מתוקה, ישוע שלי בא", ומוטט 230 "הללו את ה' כל גויים" על פי תהילים קי"ז (בכנסיית סנט ג'ון בחיפה, הערב ב-20:30; כנסיית קריית יערים אבו גוש, מחר ב-12:00.

"זו סנונית ראשונה לקראת אוקטובר 2009, עת נתחיל את מחזור הקנטטות", אומר רוזנר, "ולפני כן יש לנו עוד קונצרט - מיצירות דיטריך בוקסטהודה, שממנו באך למד והושפע רבות. כך, בדרך לבאך, נשמע קצת את מקורותיו ומאין נחל את האמנות שלו".

זהר שפי (מימין) ושרון רוזנר, מקימי אנסמבל "סולני באך הישראלים". סגנון חי ועכשווי

עד עתה ניגנו רוזנר ושפי באנסמבל אחר שלהם, אנסמבל "אנטיק" - קטן, קאמרי בן שלושה נגנים, שבו נתנו ביטוי לרפרטואר נדיר של הבארוק, מוסיקה צרפתית שרובה לא ידוע אפילו לאוהבי המוסיקה והבארוק בפרט. "סולני באך הישראלים" מתעתדת להיות קבוצה גדולה, קבועה, שתבצע בעיקר באך. "באך הוא שילוב מושלם של השכל והלב", אומרת שפי, "תופשים אותו כמלחין מלומד, אבל מה שמושך אנשים למוסיקה שלו הוא מה שיש מעבר לשכלי והאינטלקטואלי: הרגש והרוחניות; ואפילו שהמוסיקה רגשית ורגשנית, הממד השכלי קיים ונוכח. כל פעם מחדש האדם שואל את עצמו בפליאה מהיכן כל זה יכול היה לצמוח".

המוסיקה של באך היפנטה את זהר שפי כבר מילדותה: "מהמורה לפסנתר ביקשתי ודרשתי רק את באך עד שזה שיגע אותה. לא הלכתי לבית הספר כדי לשמוע את המוסיקה שלו - ומהר מאוד הרגשתי שפסנתר כבר לא מספק אותי ברפרטואר הזה ובגיל 13 התחלתי ללמוד כינור, כלי שהאמנתי שהוא הבאכי המובהק. אבל זה היה מאוחר מדי כדי להיות כנרת, אז התחלתי ללמוד ניצוח כדי לבצע אותו; ואחר כך באקדמיה, כשגיליתי את המוסיקה הקולית שלו, התחלתי לשיר אותו והצטרפתי בשביל זה למקהלה. את הצ'מבלו, הכלי המושלם לביצוע של באך, הכרתי מאוחר, רק בגיל 24".

גם רוזנר מצא את ייעודו מאוחר: הוא ניגן קונטרבס, למד ג'ז וניגן מוסיקה עכשווית אוונגרדית, וכמו שפי - וישראלים רבים אחרים - נסע להשלים את לימודיו באקדמיה המלכותית למוסיקה בהאג, שם גילה במקרה תווים של יצירה בארוקית נשכחת ומאז לא עזב את הסגנון העתיק.

ובהולנד גם נפגשתם?

"הכרנו באקדמיה באופן שטחי, ונפגשנו שוב בארץ במסיבה של ישראלים בוגרי האקדמיה שם", מספרת שפי, ורוזנר ממשיך: "התחלנו לנגן ביחד, והאמת היא שאלה היו סונטות של באך. אופייני שדרכו התאהבנו; ויום אחד הזמנתי אותה לחומוס - וכמעט מתבקש לומר 'והשאר היסטוריה'", הם צוחקים.

הרעיון לנגן את מחזור הקנטטות נבט לאטו, וכשהציעו אותו למנהל תוכניות המוסיקה באבו גוש גרשון כהן התברר שהוא נפל על קרקע פורייה כי כהן עצמו השתעשע ברעיון שנים ארוכות. כ-14 נגנים וזמרים ישתתפו בביצוע, בכלים אותנטיים ועל פי הגישה ההיסטורית: "רבים התרגלו למוסכמות הרומנטית של מקהלות כבירות ונפח צלילי גדול בביצוע באך", אומר רוזנר, "אבל אפילו שהמוסיקה אכן כבירה אין זה אומר שנחוצים אנסמבלים עצומים כדי לבצע אותה - ולראיה הביצוע בתקופתו של באך עצמו, שהיה צנוע ומצומצם". חברי האנסמבל יזכו למשכורות: "בקנה מידה ישראלי אמנם, ולכן צנועות - אבל לפחות הן יינתנו", אומרים השניים.

ומאין יבוא המימון לפרויקט?

"למוסיקה הקלאסית תמיד היו פטרונים, בוודאי בתקופתו של באך, אבל במובן זה בחרנו דווקא לא ללכת בדרך האותנטית, ולא להזדקק לתמיכות ממסדיות או תרומות פרטיות, אלא להתבסס על מכירת הכרטיסים. אנחנו לא חולמים להתעשר ומקווים שהקהל יבוא - ויאהב".