גם בעיר וגם בכפר

יום שני 05 במאי 2008 06:25 מאת: חגי חיטרון

קלאסיקה ישראלית | שירי יואל ולבה

"הורה סחרחורת" היא הכותרת שניתנה לדיסק חדש שהוא נדבך נוסף במפעל המבורך של נחום (נחצ'ה) היימן: לקט ובו 26 שירים מפריו של יואל ולבה, בפי מבצעים שונים (מקהלות וסולנים) ובעיבודים מגוונים. הדיסק נפתח בלהיט "הורה סחרחורת", משנות ה-30, למלותיו של נתן אלתרמן ("לא אל שכר הלב פתוח, לא לתהילה נשאנו ראש", ובהמשך: "ארץ נוגה לי/ גבע וגיא!, את מדליקה לי אש ברגלי!").

השיר המלהיב (ששאב ככל הנשמע השראה מ"הבו לבנים" של מרדכי זעירא), מובא בדיסק בשלוש הקלטות: אחת עם חבורת הזמר "הגבעטרון", אחת ישנה מאוד וחביבה במיוחד מפי יוסף גולנד (שהתפרסם בעיקר ב"דודה הגידי לנו כן"), ועוד אחת שבה מוצמד הלחן למלים שאין יודע מי כתב אותן ("אל החולה נעפילה/ את בצותיה נייבש"). את הגרסה הזאת הקליט לפני 18 שנה החוקר יעקב מזור, מפי יעל זמירי, תושבת ותיקה מאוד ביסוד המעלה.

אחדים מן השירים הבולטים שוכנים בתשתית התודעה הישראלית הקולקטיווית ובהם "שיר הספנים" ו"הורה מדורה" (המובא בדיסק גם בהקלטה ישנה נושנה בפי זמר ושמו מרדכי רוט), והפסגה היא "שיר השתיל" (מתחיל: "גם בעיר וגם בכפר", ובהמשך - "זה היום ניטע ונשתול") המובא בביצוע המזהיר של נחמה הנדל ובעיבודו של גיל אלדמע. "שיר השתיל" היה הראשון שוולבה חיבר בארץ ישראל והופיע לראשונה בגלויה של הקרן הקיימת ב-1927. כחלק מהכנת הדיסק אירגן היימן הקלטה חדשה ל-12 שירים והמגוון הרחב של המבצעים תורם לאיכותו של הלקט. בעיקר קנו את לבי זמרים יפי קול שגם היגויים ברור כמו חנן יובל, שלמה ארצי, אופירה גלוסקא וחני ליבנה.

יואל ולבה נולד באוקראינה ב-1898, עלה ב-1920 ומת בתל אביב בהיותו בן 84. הוא היה חלוץ בעבודת כפיים (פועל חקלאי, פועל בניין) וגם חלוץ בעיצוב תרבות ישראל כמלחין שירי זמר. כשעבר לגור בתל אביב ב-1925 נעזר בלימודי מוסיקה בתלמידה הדסה ביריביס, שהיתה אז כבת 16. ביריביס, מורה ותיקה לפסנתר, בת 98, זוכרת את יואל ולבה היטב. לפני ימים אחדים היא אמרה לי: "היתה שמועה על חלוץ שכותב מוסיקה בלי לדעת מוסיקה, ולימדתי אותו בלי לקחת פרוטה".

השכלה מוסיקלית מתקדמת רכש ולבה בווינה (עד תואר דוקטור), בארץ ייסד תזמורות מנדולינות במקומות אחדים והתפרנס בעיקר כמורה בבתי ספר. עוד מלהיטיו: "כד קטן", "עוד מעט יירד אלינו", "בואו עננים", "בפרוס חגנו". נתלי גולדברג, בוגרת החוג למוסיקולוגיה באוניברסיטת תל אביב, כתבה בהדרכת פרופ' שי בורשטיין מחקר על שירי הזמר של ולבה. לדבריה, שירים אלה מייצגים במובהק את הסגנון הארץ-ישראלי שהתגבש בסוף שנות ה-20 של המאה הקודמת: מבנה פשוט, תבניות ריתמיות בסיסיות חוזרות, מוטיווים סינקופיים שאופייניים לריקודי ההורה ושימוש בתבניות מלודיות שמקורן בטעמי המקרא. ולבה שאב השראה ממקורות המזוהים עם התרבות היהודית העתיקה בארץ ישראל (תבניות מודאליות) תוך כדי התרחקות מהסממנים המובהקים של המוסיקה הטונאלית האירופית (מז'ור מינור) ושל השיר היהודי הגלותי.

מלבד הלחנת שירי הזמר עסק ולבה, מאז אמצע שנות ה-40, בכתיבת מוסיקה אמנותית קונצרטית, חיבר יותר מ-30 יצירות המסווגות ככאלה, אחת מהן זכתה בפרס ע"ש אנגל והאחרת בפרס אקו"ם. בקשר לכך הופתעתי לגלות שלמשל בספר המקיף המוסמך "נעימי זמירות ישראל" מאת החוקר יהודה כהן (מ-1990), המביא סקירות ממצות על מאות יצירות, זוכה ולבה (וכמוהו ידידיה אדמון ואפילו מרדכי זעירא וסשה ארגוב), למשפטים ספורים בלבד. ההצדקה הפורמלית לכך: יוצרים אלה תויגו כ"בעלי לחן" ("מלודיסטים") שתפוקתם מיועדת לקהל הרחב ולא לקהל אנין ההבחנה (לכאורה) של באי הקונצרטים.

הבחנה זו תקפה אבל יש בה עיוות מסוים, משום ששירי זמר מוצלחים באמת אינם נולדים בסיטונות; הטובים בהם נולדו בהברקה מוסיקלית של ממש וחשיבותם התרבותית המעשית שקולה לפחות לזו של יצירות מתוחכמות שלא בוצעו ולא יבוצעו. נדירות ההשראה מודגמת גם בדיסק החדש משירי ולבה: השירים שאת נעימותיהם לא תזמזמו מיד נשפטו עם השנים לשיכחה - ובצדק.

בתו של ולבה, איילה יפתח, כתבה ביוגרפיה תמציתית על אביה המובאת בחוברת הנספחת לדיסק. יפתח מתכוונת לערוך גם ספר שיתבסס על חליפת מכתבים ענפה שניהל ולבה ב-1921 עם אביו, סוחר עצים אמיד שנשאר באוקראינה ולא הבין מה ישיג הבן בארץ השוממה, בעבודת מעדר מפרכת.

מה ראוי לדעת על אישיותו של ולבה, מלבד תנובתו בתחום הזמר? הפסנתרן יונתן זק למד אצל המורה לזמרה יואל ולבה בבית הספר העממי "אחד העם" וזוכר אותו כ"קפדן ומטיל מורא, שכדי להשכין שקט בכיתה השתמש במשרוקית". איילה יפתח-ולבה: "אני יודעת שכמורה, אבי היה קשה ודורש משמעת. רבים מתלמידיו זוכרים אותו ככזה - ויש אחדים מהםשמתגעגעים בדיוק לתכונה הזאת".

"הורה סחרחורת" - דיסק משירי יואל ולבה בהוצאת העמותה למורשת הזמר העברי. ליקט וערך: נחום היימן. הפצה: אן-אם-סי