ריקי גל ומתי כספי בהופעה: לא חייבים להתגעגע, אפשר פשוט ליהנות

יום ראשון 25 במרץ 2012 07:35 מאת: טל הנדלס, עכבר העיר

למרות שהמופע לציון 25 שנה ל"מה זאת אהבה" נבנה על הניסיון לעורר אצל הקהל נוסטלגיה לעבר, כספי וגל הוכיחו שכפרפורמרים הם עדיין בשיא כוחם


טובים מתמיד. גל וכספי

(צילום: מנחה נופה)

פרסומת

25 שנים עברו מאז עלה לראשונה המופע המשותף של מתי כספי וריקי גל, "מה זאת אהבה", שנברא בהפקתו של כספי לאחר שני האלבומים הראשונים של גל. 25 שנים והשירים ההם עדיין רלוונטים, במידה מסוימת אף רלוונטים יותר מתמיד. לאורך כל הבכורה המחודשת בהיכל נוקיה, הוצגו על המסכים שעל הבמה קטעי וידאו וצילומי סטילס נוסטלגיים, בהם נראו כספי וגל צעירים ופוחזים, עם תספורות משתנות ברוח התקופה. דגש רב הושם על הנוסטלגיה, כאילו על מנת שנהנה זה הכרחי שגם נתגעגע. לכאורה פעם היה טוב יותר ואנחנו כאן רק כדי להעלות זכרונות, כמו פגישת מחזור בבית הספר התיכון. לאחר כשעתיים של מיטב שיריהם ביחד ולחוד, אפשר לומר שאין סיבה לנוסטלגיה. השירים עדיין מרגשים ומטלטלים, מקפיצים ומרקידים, וההתרפקות על העבר אפילו מעט מורידה מערכם. אין צורך לחגוג את מה שהיה, כאילו היה ואיננו עוד. יש לחגוג את מה שיש, את העובדה שאלה שירים על זמניים, ושתמיד אפשר להאזין להם ולהתמוגג מחדש. וכן, שהם עדיין איתנו, השירים כמו גם ריקי גל ומתי כספי. כ-3000 צופים שמילאו את היכל נוקיה בגרסתו המצומצמת הוכיחו שיש מי שרוצה לצרוך אותם.

» ריקי גל ומתי כספי בהופעה - כל הפרטים

על מנת שההיכל יתאים לאופי הארוע, בוצעו כמה שינויים שהפכו אותו להרבה יותר מזמין. הבמה הוצבה על מרכז הפרקט, ומסביבה וילונות שהסתירו את חציו השני. בנוסף, נסגרו וכוסו היציעים העליונים, ועל הפרקט הוצבו מושבים נוספים. כך, משום מקום, צמחה לנו קיסריה חדשה במרכז תל אביב, וחייבים להודות כי ההסבה בוצעה על הצד הטוב ביותר. מעבר לכך, ההפקה כולה הייתה מרשימה למדי, לא משהו שרואים כל יום. הבמה עצמה נראתה מעולה, ומאחורי הלהקה הוצבו מסכים ענקיים ואיכותיים באופן חריג. גם בסאונד כנראה הושקעה הרבה מחשבה, שכן הצלילים נשמעו חדים ומדויקים, ואפשר היה להבחין ולהתמקד בכל אחד מהכלים שעל הבמה. ההשקעה הרבה בכל פרט ופרט העניקה הרגשה של יום חג, והאווירה בהיכל הייתה בהתאם. אפשר היה לחוש בהתרגשות באויר לאורך כל הדרך, מה שהוציא מהלהקה, כמו גם מהקהל, את המיטב.

#alt
מלחיץ כמה שהוא אדיש. מתי כספי (צילום: מנחה נופה) 

הערב הציב רף גבוה כש"ילד אסור ילד מותר" ו"לא חלמתי שתלכי ממני" בוצעו כבר בהתחלה. מין הרגע הראשון ניכר כי גל וכספי נמצאים עדיין בשיא אונם, ויכולת הביצוע שלהם לא הצטמצמה אפילו במעט. גל היא זמרת בחסד עליון, מבצעת נדירה ביכולותיה להחזיק במה. זה לא מעניין אותה שמסביבה נגנים רבים ולצידה יושב מתי כספי הגדול על הפסנתר. היא נשארת בשלה, מתנועעת משוחררת על הבמה, עושה אהבה עם הקהל. בולטת במיוחד יכולת ההגשה שלה, הצורה בה היא מתכוונת לכל הברה. זה לא דבר של מה בכך כשמדובר בשירים המסובכים שכספי אוהב ליצור. גם כספי, מצידו, נותר אותו טיפוס רגוע ואדיש, מעט מלחיץ לפרקים, שיודע לרגש עם הלחנים הלא הגיוניים שלו, ועדיין מבצע יציב מבחינה ווקאלית על אף גילו ההולך ומתבגר.

#alt
עושה אהבה עם הקהל. ריקי גל (צילום: מנחה נופה)
 

במהלך המופע השניים מתזזים בין סגנונות שונים בהם עסקו ברפרטואר הארוך שלהם. החל מניחוחות צרפתיים כמו "היא חזרה בתשובה" המצמרר שביצע כספי לבדו על הפסנתר, דרך בוסה נובה עם "טוקיו גדולה" הנעים והקצבי, קצת רגאיי עם "ימי בצורת" ו"על ראש שמחתי", ועד רוק עם "יש לי חולשה לרקדנים" ו"נערת רוק" שנעל את המופע והשאיר את הקהל מוחא כפיים בעמידה במשך דקות ארוכות. בין לבין נשזרו כמה רגעי שיא בלתי נשכחים כמו "היי שקטה" המצמרר והמרגש, "זו ילדותי השנייה" שאף פעם לא נמאס ממנו ו"מישהו" האיטי עד דמעות. "בצער לא רב" אולי היה הביצוע הטוב של הערב, כאשר הטקסט המופתי של חנוך לוין פגש את הלחן של כספי ואת הקול של גל. החבילה כולה נשמעה כאילו נחתה על נוקיה מהחלל, כי בני אנוש לא מסוגלים ליצור משהו כזה.

יחד עם זאת, ישנן עדיין כמה נקודות לשיפור. המסכים הגדולים שבירכתי הבמה אמנם נראים מעולה, אבל אפשר היה לנצל אותם לקצת יותר מתמונות נוסטלגיות ואיזה קטע וידאו ארכיוני פה ושם. יש לנו את הטכנולוגיה לעשות משהו מדהים באמת, אז למה להתפשר על יצירתיות מוגבלת? פרט לכך, מידי פעם התמונה סבלה מבעיות סנכרון, אבל זה בהחלט היה נסבל. גם מבנה ואורך המופע יכולים היו להיות מדוייקים יותר. שעתיים הם קצת יותר מידי, וחוסר הסבלנות של הקהל שהורגש באמצע המופע הוכיח שאפשר היה לחתוך כמה מהביצועים הפחות מעניינים ולהישאר עם מופע הדוק במינון הנכון.

#alt
מופע מושקע עד הפרטים הקטנים. גל וכספי (צילום: מנחה נופה)
 

בניגוד לגל הנוסטלגיה שמציף אותנו בתקופה האחרונה, התחושה בסוף המופע היא שהפעם מדובר במשהו קצת אחר. הביצועים נשמעים רעננים ועכשוויים, על הבמה יושבת סוללה של נגנים מוכשרים שמעבים כל תו, והצמד ריקי גל את מתי כספי נראים ונשמעים פשוט מעולה. בבגרותם ובשלותם הם אולי אפילו טובים מתמיד, והם הרבה יותר משני זקנים שרוצים להזכיר שפעם הם היו מוכשרים. במבט מדגמי על הקהל הרב, אפשר היה להבחין בקלות במשהו מוזר. כולם מחייכים. ויש להם סיבה טובה לחייך, כי גם 25 שנים אחרי, "מה זאת אהבה" הוא אחד המופעים הכי מרגשים ומהנים שיש בסביבה. טוב שיש מי שמזכיר כמה כיף ומענג זה לצרוך מוזיקה ישראלית.


תגובות גולשים
הוסף תגובה +

(6 מדרגים)

דירוג הגולשים:

דרג את הכתבה

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5
  • 15/03/2013 19:06:10

  • 05/04/2012 02:41:26

  • 26/03/2012 22:12:15

  • 26/03/2012 07:06:34

  • 5.תזמור(יריב)

    25/03/2012 23:01:25

  • 25/03/2012 14:14:22

  • 25/03/2012 12:18:27

  • 25/03/2012 11:08:51

  • 25/03/2012 08:30:03