עוגיות לשבת

יום שישי 04 באוגוסט 2006 10:00 מאת: גלריה, הארץ

אלבומם החדש של הג'ירפות "גג", הוא יצירה כנה וחכמה; לדפנה והעוגיות אין את אותו העומק והבשלות אבל הוא אחד הדיסקים המהנים של התקופה 

שבע שנים נדרשו לחברי להקת "ג'ירפות" כדי להקליט את "גג", האלבום החדש שלהם. הם לא התכוונו שזה יקרה אחרי כל כך הרבה זמן, אבל כך הכתיבה המציאות. הסולן גלעד כהנא התגרש, המתופף אסי ששון התייאש ממוסיקה ועבר לגדל פרחים, חברת התקליטים הפנתה את גבה, והלהקה אפילו התפרקה באופן זמני. עכשיו, כש"גג" יוצא סוף סוף, מתברר שההשתהות הממושכת היתה הדבר הכי טוב שיכול היה לקרות ל"ג'ירפות". האלבום החדש הוא יצירה כנה, חכמה ולפעמים אפילו מרגשת, שאמנם לא מדברת באופן ישיר על התלאות והמשברים שחוו חברי הלהקה בתקופת השתיקה הארוכה, אבל שואבת מהם את יופיה ואת האמת הפנימית שלה.

"גג" שונה מאוד ברוחו מ"משוחח עם כיסא", אלבום הבכורה של "ג'ירפות", וטוב ממנו בהרבה. "ג'ירפות" הופיעו על במת המוזיקה המקומית ב?1999 ומיד סומנו כאחת ההבטחות הגדולות של הרוק הישראלי הצעיר. הם היו רעננים ושנונים, הם לא נשמעו כמו אף אחד (אם מתעלמים מהשפעה מסוימת של "נושאי המגבעת"), אבל היה בהם גם משהו מרוחק וצונן והמוסיקה שלהם היתה מהוססת ופונקציונלית מדי, כאילו חששו שמא תגנוב את ההצגה לטקסטים המבריקים והחידתיים של כהנא, שדווקא שיוועו לפלטפורמה מוזיקלית אנרגטית ויצירתית.

כהנא נותר גם כיום כותב לא מפוענח. הוא לא מעוניין לכתוב אחרת. "למה להבין זה דבר כל כך חשוב?" הוא תהה בראיון לקראת צאת האלבום החדש. "אני חושב שלכתוב שיר סתום זה מצוין, כי זה מגרה אנשים להשלים את החסר בעצמם". הפיתוי להשלים את החסר אכן מתעורר בהאזנות הראשונות לשירים באלבום החדש, והוא יותר מתסכל ממתגמל: התחושה היא שאי אפשר לחבר את הנקודות לכדי סיפור ברור. אבל בהאזנות הבאות, כשמוותרים על הכמיהה לקוהרנטיות, מתברר שאסתטיקת השיר החסר עובדת. לטקסטים הקטועים והטלגרפיים של כהנא, שנהנה להשאיר משפטים תלויים באוויר ועובר בקלילות מטרידה מדיבור במין זכר לדיבור בנקבה ומלשון הומה של סערת נפש לשפה מתוכנתת של קיפאון רגשי, יש כוח לא מבוטל, ואין מתאימים מהם לבטא זרות, בדידות ומחשבות אובדניות (אם זה אכן הנושא של השירים "גג" ו"מרפסת"; אצל כהנא אף פעם אי אפשר לדעת בוודאות?).

השיר הכובש ביותר באלבום הוא דווקא זה שבו כהנא נוטש את הטון האניגמטי. "כנרת" משתמש באובססיה הישראלית הקולקטיווית של גובה מפלס הכנרת כדי לדבר על מצבו הנפשי של אדם אחד, שכביכול חוזה באגם עולה על גדותיו וחש שאושר פתאומי מציף אותו: "מביט איך השלגים גולשים/ הדולפינים מקפצים/ רוח מזרחית חמה/ את הכי יפה". התמונה הנפלאה והמופרכת הזאת היא כמובן פנטזיה פרועה של אדם שאיבד קשר עם המציאות, אבל היא מצליחה לגעת בנימי הנפש, וגם אחרי האזנות חוזרות ונשנות לשיר היא עדיין מרגשת.

מבחינה מוזיקלית, "כנרת" הוא מעין שיר קאנטרי מודרני, שמזכיר במידה רבה את השירים שמופיעים ב"Sea Change" הנהדר של בק. הוא לא משקף את רוחו של האלבום כולו, שקשה מאוד להכניס אותו למגירה סגנונית אחת, אבל הלחן היפה והמאופק, הנגינה המגובשת והעיבוד הרגיש מייצגים היטב את הרמה המוסיקלית הגבוהה של "גג".

בניגוד גמור לאלבום הראשון שלהם, שהיה אקוסטי ברובו ובעל צליל רזה מאוד, חברי ה"ג'ירפות" נהנים הפעם לעטוף את הטקסטים בלבוש צלילי רב שכבתי. חטיבה של כלי נשיפה טוענת בתנופה את "קשה לי" ו"מרפסת", כלי מיתר עושים את אותו דבר ב"מהר מדי", "לכת" ממריא על כנפי דיסטורשן אגרסיווי, "מחצבים" נהנה מתכנותי תופים מדויקים ומעודכנים שנשמעים כמו עבודה של מפיק אלקטרוני מהשורה הראשונה, ב"משה" יש תוספת מקורית של תופים ערביים ומזרחיים, ו"שירה" הסוגר הוא קטע פסיכדלי סוחף. "ג'ירפות" רשאים להגביר מעתה את קצב העבודה שלהם, אבל היה שווה לחכות שבע שנים לאלבום מוצלח כל כך.

"ג'ירפות" - "גג". שפני הפקות

טעם של פעם

ללהקת "דפנה והעוגיות", שהוציאה לאחרונה את אלבום הבכורה שלה, לא יכולים להיות בשלב הזה העומק והבשלות של "ג'ירפות", אבל הכישרון, הרהיטות, הקלילות, ההומור וחדוות הנגינה שגודשים את האלבום שלה הופכים אותו לאחד הדיסקים המהנים של התקופה האחרונה.

המקוריות של "דפנה והעוגיות" טמונה ביכולת שלה ליצור מפגש פורה ומשכנע בין רוק חצי אלטרנטיווי לבין "שירי סוכנות", בין גיטרות חשמליות לאקורדיאון. היא נעה במרחב מוזר אך יצירתי שבין "המכשפות" ו"התרנגולים", הביטלס ו"הבילויים", טום וייטס ולהקת הנח"ל, ומשתמשת היטב באלמנטים של קברט, כליזמר, בלוגראס וג'ז. לא תמיד זה עובד: אחרי שלושה שירים נהדרים מגיע תורם של כמה קטעים שראויים למחמאה המפוקפקת "נחמדים", אבל לקראת השליש האחרון האלבום צובר תאוצה מחודשת.

הלהקה הקדישה את האלבום לדודו גבע ("בגעגוע וגיעגוע"), ואפשר לדמיין איזה קומיקס פרוע ומצחיק הוא היה רוקח מהשיר "חבר ערבי", שכולל את שורת המפתח "הוא רומנטי ממש, נורא מבוקש, אבל אוהב רק אותי".

"דפנה והעוגיות" - "דפנה והעוגיות". התו השמיני