ביקורות על מוזיקה דיונים במוזיקה בלוגים על מוזיקה

שלום חנוך בהופעה: חובה לכל חובב מוזיקה

יום שישי 29 בינואר 2010 08:00 מאת: רוי רגב, עכבר העיר אונליין

אמש, בהאנגר 11, פתח חנוך את סדרת מופעי "4 תחנות" עם התחנה הראשונה. עכשיו אפשר לומר בודאות שאסור לוותר גם על השלושה הנותרים

חנוך. כוכב הרוק מספר אחת

פרסומת

אין כמעט אמנים מקומיים שיכולים להרשות לעצמם - או מסוגלים - לארגן ארבעה מופעים שכל אחד מהם מתרכז בתקופות שונות בקריירה שלהם. שלום חנוך השיק אמש (חמישי 28.1) סדרת מופעים בשם "ארבע תחנות", כאשר התחנה הראשונה התמקדה ביצירות הנהדרות מתקופת "שבלול" ו"פלסטלינה", לצד דגימות משעשעות מתקופה קצרה בה בחר לנסות את מזלו גם באנגלית. מעל 20 שירים – רובם מנכסי צאן הברזל של הרוק הישראלי – יחד עם כמה שירים שמעולם לא ביצע על במה, הפכו את הערב בהאנגר 11 לאירוע חובה לכל חובב רוק ישראלי. מיומנותו של חנוך ולהקתו הקבועה הביאו לבמה גם את הקטעים הפחות צפויים בביצועים מדויקים, אם כי היו חסרים בהם מעט מהפורענות רוק'נ'רולית לה היינו מצפים משירים כמו "אל תוותרי עלי", "אני שר" ו"פראג".

המחזה שנגלה אמש לכל מי שהגיע להופעה היה מעט סוריאליסטי. חלל ההאנגר 11 התמלא בשולחנות גדולים ועגולים וסביבם כיסאות פלסטיק מעיקים. המחזה הזכיר קצת יותר כנס של עובדי חברת סלולר ופחות כמו חלל של הופעה שכוללת כמה משירי הרוק הטובים שנכתבו בישראל אי פעם. עם ריח הנקניקיות וצפיפות רבה, קונן בנו הפחד כי יהיה קשה לפזז כראוי. ובכלל, בטח נפריע לאיזה מנכ"ל להמהם אם לא נצליח להתאפק. נטישת השולחן הצפוף הייתה הדבר הנכון לעשות. עשרות ביצעו מהלך דומה ועברו לצד השמאלי של ההאנגר, שם אפשר היה לקפוץ עם ילדים בני 10 ודודות מגניבות בנות 60. הניסיון ליצור אינטימיות נכשל, ובגדול. לא אינטימיות ולא רוק לפנים.

עם זאת, צריכים להיות אידיוטים מוזיקליים אמיתיים כדי שלא ליהנות ממופע מקצועי שיותר מכל דבר אחר, כלל כל כך הרבה שירים מעולים, שאת חלקם, ככל הנראה, לא נראה שוב על במה בישראל. שני ביצועים ראשונים ל"פלסטלינה" ו"מה שיותר עמוק יותר כחול" נועדו להכניס את הקהל לאווירה והיו מרגשים למדי, אך גם הצביעו על כיוונו של הערב. אולי בגלל המנעד הרחב של הגילאים בקהל, החליט חנוך ללכת על ביצועים עגולים יותר וחצופים פחות. הגיטרות היו קצת מאחור, התפקידים המעניינים של משה לוי ורוני פיטרסון הונמכו לטובת הגברת השירה ובכלל, נרשמו יותר מדי קלידים ופחות מדי גיטרות/תופים. למרות זאת, ברגע שחנוך פונה לשירים כמו "למה לי לקחת ללב" ו"קח לך אישה", נוצר חשמל באוויר. מן הבנה גורפת של הקהל המגוון שנכח במקום כי הם מקשיבים לשירים הנמצאים הרבה מעל היומיומיות.

האזינו לחנוך מבצע את "קח לך אישה" במופע "חיות לילה":

כיאה לאירוע הנוסטלגי, חנוך פלירטט עם הקהל לאורך כל המופע והעניק לחובבי הטרוויה מלוא החופן מידע משעשע. זה התחיל עם וידוי כן ומקסים על כך ש"כדי להוציא אלבום באנגלית צריך לדעת לדבר אנגלית" – לקראת ביצוע שלושה שירי רוק, די מגניבים, מאלבומו היחיד באנגלית Shalom. אלבום זה, כידוע לא ממש הצליח לכבוש את לבם של הגויים. זו הייתה למעשה הפעם הראשונה אי פעם בה ניגש חנוך אל הבוידעם ושלף את יצירות הרוק הללו ובהחלט ניכר כי האנגלית שלו רצוצה וישראלית. דווקא בגלל חוסר השלמות של ביצועים אלו, הם גם הצליחו להראות משהו אמיתי ופגיע בהופעתו המלוטשת. אלו הם בדיוק סוג הקטעים והאנקדוטות שהיינו רוצים לשמוע במופע נוסטלגי של כוכב הרוק מספר אחת של ישראל.

במקום גיבורי שנות ה-70 - מיקי גבריאלוב, חיים רומנו וכמובן אריק אינשטיין (שקיבל מחנוך פרגון אדיר) קבלנו אירוח של אביב גפן ב"כתבו עליו בעיתון" (חנוך הודה במהלך המופע כי מעולם לא אהב עיתונים ועיתונאים. עוד אחד מהרגעים המעניינים יותר שבין השירים). אורחות נוספות שעלו לבמה היו דנה ברגר, עם ביצוע סתמי ל"מה איתי" ורומי, בתו הצעירה של חנוך, ששרה את "Never Kissed the Sun". על רקע ההופעה המלוטשת והמקצוענות של כל המופע, בלט חוסר המקצועיות של רומי, באופן כובש. חנוך, כיאה לאב גאה ומפרגן, נתן לבתו את הבמה, הביצוע שלה היה נאיבי ומקסים, ושוב דווקא חוסר הליטוש יצר תחושה של כנות, של משהו אמיתי.

שלושה מופעים חשובים כאלה עוד לפנינו, כאשר המופע הבא יציג את השירים מהאלבומים "אדם בתוך עצמו" ו"סוף עונת התפוזים". למרות שהפורמט לא מושלם וההגשה הולכת על הצד העממי יותר, גם במופעים הבאים אנחנו נהיה. יש דברים שחובב מוזיקה מקומי אמיתי חייב לפרגן לעצמו.

תחנה שניה: 18.2 בהאנגר 11, תל אביב

» שלום חנוך 4 תחנות - לכל הפרטים