"זירו 7" בישראל: סתם משעממים
יום ראשון 22 בנובמבר 2009 10:45 מאת: בן שלו
הלהקה האנגלית "Zero 7" שווקה לקהל הישראלי כ"ענקית טריפ-הופ", כשלמעשה אין בה שום דבר ענק. ביקורת
זירו 7, אחיד ומאכזב
(צילום: יח"צ)
הלהקה האנגלית "Zero 7" שווקה לקהל הישראלי כ"ענקית טריפ-הופ", אבל התיאור הזה הואר באור קצת מגוחך בהופעה של הלהקה במוצאי שבת בהאנגר 11 בנמל תל אביב. אין שום דבר ענק ב"זירו 7" – לא במהות של המוסיקה שלה, לא באיכות שלה וגם לא בקנה המידה של הקהל שלה. ובנוגע לטריפ-הופ, זה היה רק ז'אנר אחד בתוך הסלט הסגנוני העשיר (אך לא מאוד משביע) שממנו היתה עשויה ההופעה שלה, בעיקר במחצית השנייה שלה.
החלק הראשון של ההופעה היה דווקא אחיד יחסית במרקם שלו (פופ מעודן ברוטב אלקטרוני רך). אחיד ומאכזב. השירים לא הותירו חותם, שתי הזמרות והזמר לא הרשימו, ובעיקר איכזב הטאץ' ההפקתי של הנרי בינס וסאם הרדקר, צמד מדעני הסאונד שמובילים את ההרכב. זה אפילו לא היה יפה-אבל-משעמם. זה היה סתם משעמם.
ואז, אחרי כ-40 דקות שבהן שום דבר לא זז בהאנגר, "זירו 7" הפתיעו פתאום עם טראק טכנואידי סוער. הוא לא היה כל כך טוב כשלעצמו, אבל הוא לפחות טילטל את ההופעה והניע אותה. בשיר הבא "זירו 7" עברו מקצבי וקשה לאטי ורך, והזמרת השחורה הראתה בפעם הראשונה שיש עומק וחום בשירה שלה. "Destiny", הלהיט הגדול של הלהקה, היה נהדר, וכך גם שיר האר-אנ'-בי האלקטרוני הסוחף שבא אחריו.
זירו 7, לא מה שהבטיחו לנו
הרצף הזה של כמה שירים טובים, וגם ההמשך האנרגטי, שיכנעו ש"זירו 7" מצליחים לדלג מעל המשוכה שמכשילה לעתים הופעות של הרכבים שבהווייתם הם הרכבי אולפן ("אייר" למשל). ועם זאת, הרושם היה שמרוב מאמץ להראות שגם עכברי אולפן יודעים להעמיד הופעה תוססת, ל"זירו 7" בגרסת הלייב שלה לא נותרו משאבים ליצור לעצמה זהות מובחנת ולהצליח לחדור עמוק.
במונית, בדרך הביתה, השמיעו ב-99FM את "Protection" של "מאסיב אטאק". הו, היופי המופלא, עוצר הנשימה, של ענקית טריפ-הופ אמיתית!
"Zero 7". האנגר 11 בתל אביב, 21.11