שלומי שבן: הפרפורמר הטוב בארץ

יום חמישי 06 באוגוסט 2009 00:23 מאת: גיא חג'ג', עכבר העיר אונליין

ההופעה שנתן אתמול שלומי שבן באוויר הפתוח בנמל הוכיחה שוב שמדובר בפרפורמר הכי טוב שאפשר לתפוס היום בארץ

לשעה קלה, נדמה היה שדבר לא יכול לו, לשלומי שבן: לא המיקום המשונה של המופע, על המזח הפתוח בנמל תל אביב, לא הלחות הכבדה והחום שגרמו לחולצתו הלבנה להפוך שקופה מזיעה ולמצחו לטפטף אל הקלידים, ולא העובדה שמאחוריו שני אלבומים בלבד. לשעה קלה, שלומי שבן היה מלך הים. יותר מזה - הוא היה הפרפורמר הכי טוב שפועל בארץ כיום.

שלומי שבן - כל הפרטים על ההופעה

מוזר, בדרך כלל גם מיותר, להכתיר הכתרות ממין אלו, אבל לפעמים גם הציניקנים שבין מבקרי ההופעות (עם ציני מלכתחילה) חייבים להודות שהם פשוט נהנים מכל רגע בהופעה בה הם צופים, ושבזמר שלפניהם הם לא היו משנים דבר. שבן, שנחת בחיינו לפני כמעט עשור עם "אריק", שיר מצוין שכמעט נשאר לנצח במשבצת הקוריוז, הפך לאייקון תל אביבי ולאחד האמנים המוכשרים והמוערכים בארץ, ולא סתם - יש לו נתוני פתיחה טובים מרוב בני דורו. יש לו ידע מוזיקלי נרחב שכולל הכשרה קלאסית ושנים של האזנה לפופ; יש לו עברית עשירה ומוזיקלית והוא כותב בה מצוין, עם מינונים נכונים לזמננו של אירוניה, הומור ומודעות עצמית; הוא מצליח להגיע ברוב שיריו לאיזון מדויק בין אינטיליגנציה לרגש; ומעל הכל - יש לו כמויות של כריזמה שיכולות להאיר את נמל תל אביב כולו. זה הורגש במיוחד אמש, כשעלה על הבמה על המזח הצר והארוך, מקום גרוע מאוד להופעות שמשאיר את רוב הקהל במרחק גדול מדי מבמה קטנה מדי. ובכל זאת, אחרי שיר וחצי, הקהל היה כולו שלו.

שלומי שבן בהופעה. הפרפורמר הכי טוב בארץ, כרגע (תצלום ארכיון: דניאל צ'צ'יק)

ב"ניו יורק VS יחזקאל" וב"דניאלה", שבן שיחק עם הקהל ביצירת ציפיה (אצל אלו שמכירים את מילות השיר, שהרכיבו את רוב הקהל) ובשבירתה, וב"אני שוקעת, תפוס אותי", שיר נוסף על אותה דניאלה, הוא הפך את הקהל לשותף פעיל בשירת הפראזה החוזרת בשיר ("שה לה לה לה", לא מסובך ללמוד) ועדיין הצליח לעניין אותו, להצחיק אותו, לשטות בו וגם לספק אותו לגמרי. לצד הכישרון הגדול שלו כמוזיקאי וכיוצר, זה הסוד הגדול שהופך את הופעותיו של שבן למעדנים שאין כמותם בארץ כיום - הוא מצליח לאזן במדויק בין הרצון שלו לספק את הקהל, לרצון שלו לספק את עצמו, את שאיפותיו האמנותיות, המוזיקליות והבימתיות. הוא עושה זאת במעברים חדים בין מוזיקליות טהורה, שמתבטאת בלא מעט שבירות קצביות ומלודיות בשירים (השליטה של שבן בפסנתר נדירה במחוזות הפופ הישראלי), לבין תיאטרליות מלאה - פרצופים, בניית מתח, הערות ביניים ותזמון קומי מדויק.

אלמנט משחקי נוסף שמייחד את שבן משאר זמרי ארצנו היא הקלות בה הוא מוכן להשתעשע בדימוי הציבורי שלו. הוא יודע ש"שלומי שבן" הוא מותג, ידוען, שם דבר, ואין לו בעיה לשחק בזה. הוא מספר בפנים רציניות לחלוטין ש"השיר הבא הוא מתוך אופרטה שאני עובד עליה עם שלמה ארצי, שתיקרא 'שאול במדבר'", וכשהקהל מתחיל להאמין - הרי זה שלומי שבן, למה שלא יכתוב אופרטה עם שלמה ארצי? - הוא מתחיל לנגן את "כולם יודעים". הוא מתוודה שאת "אריק" כתב מתוך סערה של קנאה וכעס ומנגן אותו "כמו שכתבתי אותו" - בלדת נעורים בוכייה - אך באמצע מתפרץ ב"מחווה לדיוויד ברוזה, שאם לא היה לכם כסף לראות אותו בט"ו באב באתם לראות אותי", ומתופף בפראות על מכסה הפסנתר. ב"החיים שלי טובים", שיר חדש שדומה יותר למערכון של קישון, הוא מספר איך הוא מבקר את ידידו אביב גפן בפנטהאוז של פרויקט סי-אנד-סאן, וגפן אומר לו "שלומץ, אני עייף, תשמור על ילדי אור הירח לתקופה" - והקהל, תוך כדי שהוא צוחק, תוהה אם גפן ושבן באמת חברים ורקחו ביחד את הבדיחה, או ששבן לבדו צוחק על גפן ועל מעמד הסלבריטאות שהוצמד לשניהם. גפן גמר מזמן את הסוס. אצל שבן, הידוענות עדיין מגובה ביכולת אמנותית ובימתית יוצאת דופן. האם שלומי שבן הוא זמר או שחקן? באלבומיו, שסובלים בדרך כלל מחוסר אחידות, הוא בעיקר זמר. על הבמה, הוא פשוט הפרפורמר הכי טוב שאפשר לתפוס כרגע בהופעה.

שלומי שבן, מופע פתוח בנמל תל אביב, 5.8.09

תגיות: שלומי שבן