"אינטרנט זה כמו לסביות - זה תמיד עובד"

יום שבת 14 במרץ 2009 23:48 מאת: נטע אלכסנדר, עכבר העיר און ליין

המפגש האינטימי עם גלעד כהנא, שנערך אתמול באוזן-בר התל אביבי, סיפק שעה וחצי של דיבורים, שלושה קליפים מעולים וסרטון חצי-פורנוגרפי אחד

"עשר" – זו היתה תשובתו של גלעד כהנא לשאלה "מאחד עד עשר – כמה אתה שונא עיתונאים שנותנים את הכותרת 'כהנא צדק' לראיונות איתך?".  סולן הג'ירפות, שהתארח אתמול בסדנת אמן באוזן-בר התל אביבי, שמח להבהיר ולנמק: "אני שונא את זה כי זה בנאלי – אני באמת אף פעם לא טועה. זה מפתיע גם אותי כמה אני צודק בכל דבר". לא ברור אם כהנא אכן ניחן בכוחות על טבעיים, אבל אחרי שעה וחצי של שאלות ותשובות בחלל האינטימי של האוזן דבר אחד בטוח – אף פעם לא משעמם איתו.

המפגש בין כהנא לקהל הוא חלק מסדרת "סיפורים באוזן" של מונוקרייב, שמציעה מפגשים חד-פעמיים בין מוסיקאים לקהל שכוללים שאלות ותשובות, ולאו דווקא מוזיקה. עשרות האנשים שטרח להגיע אתמול למפגש הראשון בסדרה זכו להרבה מאוד דיבורים, שלושה קליפים מוסיקליים מעולים וסרטון חצי-פורנוגרפי אחד - אבל מוזיקה חיה דווקא לא היתה שם.

למרות שכהנא לא ביצע אף שיר, קשה לומר שהקהל יצא בלתי מסופק. מי שהיה בהופעה של הג'ירפות כבר יודע שכל מפגש עם כהנא הוא חוויה הזויה ומשעשעת, ומי שמעולם לא ראה אותו בפעולה מוזמן להציץ כאן ולקבל הצצה קטנה ואקטואלית לעולמו הוורבלי המפותח. מכיוון שאין שום אפשרות לתמצת שעה וחצי של שיחה מוסיקלית-פורנוגרפית (עם נטייה קלה לכיוון הפורנוגרפיה), להלן רשומון של חלק מהדברים שנאמרו, בתקווה שתוכלו להכנס - לפחות לכמה דקות - לזרם התודעה המהלך שנקרא 'גלעד כהנא':

"היום לקחתי את סם האמת. כל מה שתשאלו אותי – אני מבטיח לענות. כן, כן, אני אגיד לכם רק אמת – למרות שבתקופה הזו זה דבר די לא מקובל ואפילו די דוחה. תוכלו לשאול אותי על חיי המין המאוד-מאוד פרועים שלי. תוכלו לשאול איך זה להיות סמל סקס בתקופה שאין בה כמעט סמלי סקס... כל דבר שעולה בדעתכם".

"נולדתי במקסיקו סיטי והמורים שלי בבית ספר היו בריטים. כשעליתי לארץ ממש לא הבנתי מה אני עושה כאן ומה מחבר אותי לכאן. יום אחד פתחתי את הרדיו ושמעתי 'אז במכונית שכורה – הרסתי לה את הצורה.... ועכשיו אני מתגעגע" (מתוך "נשל הנחש" של מאיר אריאל, נ"א) ופתאום הבנתי – יש לי מה לעשות כאן. מאיר אריאל הוא זה שחיבר אותי לישראל והוא האמן האהוב עלי. מה לגבי אמן ישראלי שנוא? זה קשה. זה באמת קשה. יש כל כך הרבה רפש בארץ שקשה לבחור. הבעיה היא לא האמנים הגרועים אלא אלו שהם לא אמנים אלא פשוט חקיינים. כאלו שרואים משהו בחו"ל ועושים בדיוק אותו דבר. וכאלו יש כאן יותר מדי".

"על מי נכתב השיר "היא עולה לגג"? על מישהי שהייתי איתה והיא לא ממש היתה יציבה. חשבתי – באופן די מגלומני – שאחרי שנפרד אולי היא תעלה לאיזה מקום גבוה ותתאבד. אבל החדשות הטובות הן שהיא לא קפצה ואחר כך היא פגשה בחור אחר, והיום הוא ואני חברים טובים. וכמו שאמרה מיכל זוארץ – "הילדה שלי מתה על השיר הזה, אז אמרתי לה שזה שיר על חתולה שעולה ויורדת מהגג".

 

 

"מבחינת תעשיית המוזיקה היום אנחנו במצב ביניים קצת בעייתי. השוק הוא שוק של סינגלים, אבל אף אחד לא קונה סינגלים. אבל מוזיקה היא כמו חרא – אי אפשר שלא לחרבן. היום רואים את זה בכל מקום ויש אינפלציה של מוזיקה ולכן אתה חייב לנסות להיות אחר ולמצוא את הקול שלך. חייבים נורא לחדד את הקול שלך. הבחור שאני עובד איתו כדי להפיץ את The Walking Man (הפרויקט של כהנא באנגלית, נ"א) אמר לי שבאינטרנט חייבים לייצר רעש ואני חייב משהו ויראלי. אמרתי לו 'קליפ אנימציה זה ויראלי?', אז הוא אמר לי 'לא. צריך כוסיות". לכן עשיתי את הקליפ שבו בחורה אומרת לבחור לא לגמור, שאגב, מבוסס על דייט אמיתי לגמרי שהיה לי כשהייתי שיכור".

"יש שמועה ש'וואו, איזה אבסורד' זה על לסביות? באמת? תמיד תאמינו לשמועות. הן תמיד אמיתיות. זה באמת על לסביות. חוץ מזה, לסביות זה כמו אינטרנט – זה תמיד עובד".

"אם הייתי מורמני ביוטה והיו לי כמה נשים הייתי פוליגאמי מבחינת שפות. עברית היא האלפא-וומן שלי, אבל האנגלית היא האשה השנייה ולפעמים היא זיון הרבה יותר טוב. אני לא כותב באנגלית מתוך בחירה. זו השפה הראשונה שלי, אין לי ברירה. אני חולם באנגלית".

  

"הופעתי עכשיו עם הג'ירפות בהודו. חשבנו שהסיבוב הזה ישבור אותנו אבל התגברנו על זה. בגלל הפיגועים במומבאי יצא שהופענו מול מעט מאוד אנשים. זה היה כמו לחזור להתחלה של הג'ירפות. יום אחד נכנסתי למלון וראיתי שאסי נוחר על המיטה הגדולה שאני אמור לישון עליה. חשבתי שזהו – עכשיו אנחנו מתפרקים. אבל אז נזכרתי שבעצם זה הודו וחדרים במלון ממש זולים כאן – אז הזמנתי עוד חדר. בסוף לא התפרקנו ואנחנו אפילו עובדים על אלבום שלישי, שייצא כנראה בדצמבר. הקלטנו שם נגנים הודים ממש וירטואוזיים, שלא ממש מודעים לזה שהם וירטואוזיים כי כולם שם כאלו. פתאום קלטנו כמה אנחנו גרועים..."

"סמים קלים תמיד גובים מחיר כבד. זו לא בדיחה. בגלל סמים קלים מישהו בלהקה - נגיד, לא הקלידן, ולא הבסיסט, נגיד אני - הגיע לבית חולים עם בצקת בריאות. ומישהו אחר בלהקה - נגיד אני - לא יכל לשיר כי הוא ירק דם בהופעות. ... עומד לפניכם אדם שלא מסוגל להגיד 'לא'. גראס? יאללה, בכיף. חשיש? בסבבה. אבל כל הבחירות שלי מוטעות מהיום הראשון. ויש לזה מחיר כבד. מישהו שהוא חזיר יבלות כמוני, ואין לו גבולות, הוא חייב לדעת גם מה המחיר".

"הדבר שהכי מפחיד אותי בעולם הוא הצלחה מסיבית. הצלחה בקנה מידה עולמי, לא כמו בישראל. כי כמה אתם כבר? אתם ממש קצת. פשוט הצלחה מסיבית זה המון עבודה, וזה מפחיד לאללה".

"אני בחיים לא אעשה פרסומות. אולי בעצם רק לדברים שאני מאמין בהם – כמו קונדומים וגולדסטאר. אבל אני לא מאמין בקונדומים. אני יכול לעשות פרסומת 'קונדומים – זה דופק לך את הזיון'. אולי זה יעבוד".

"אני קורא טוקבקיסטים. מה שמדהים שהם תמיד-תמיד צודקים. בחיים לא ראיתי עם שצודק כל כך. יש משהו באלמוניות ובאלימות של הטוקבקיסטים שאני מאוד מתחבר אליו. הפער בין האלימות המטורפת לפעולה השקטה והעדינה של הקלדה מקסים בעיני. זו אמנות". 

"איפה אני אהיה עוד עשר שנים? זה דווקא די פשוט: אני אהיה שר. אני עוד לא בטוח איזה שר, אבל אני מבטיח לכם שאני אעשה את החיים שלכם הרבה יותר גרועים. מבטיח. אין בכלל שאלה".