"כוכב נולד" בערב המחווה לאליוט סמית'

יום שישי 21 בנובמבר 2008 18:39 מאת: נטע אלכסנדר, עכבר העיר און ליין

ערב המחווה לאליוט סמית', שנערך אמש בתאטרון תמונע, היה לא אחיד ברמתו אבל סיפק לקהל כמה תגליות מוסיקליות מלבבות

ערבי מחווה הם אתגר לא פשוט. הם מונעים מתוך רצון כנה לחלוק כבוד ליוצר ולמוסיקה, אבל פעמים רבות הם מתגלים כחיקוי חיוור או מביך של המקור. ככלל, אמנים המשתתפים בערבים כאלו בוחרים אחת משתי גישות: לחקות את הביצוע המקורי באופן מדויק ככל הניתן, או להציע עיבוד חדשני ומעניין לשירים מוכרים. הגישה השנייה דורשת אומץ אמנותי וביטחון לא מבוטל. זה לא פשוט לגשת לשירים שכבר הפכו לקלאסיקות ולגלות אותם מחדש מבלי לפגום ביופיים.

רוב האמנים שלקחו חלק בערב המחווה לאליוט סמית', שהתקיים ביום חמישי האחרון ב"תמונע" התל אביבי, בחרו בגישה הראשונה. הקהל, שמילא את החלל הקטן של תמונע עד אפס מקום, קיבל שורה של אמנים מוכרים יותר ופחות שעלו בזה אחר זה לבמה וביצעו את שיריו של סמית', שהתאבד לפני חמש שנים בדיוק. הדרה לוין-ארדי פתחה את הערב בביצוע פסנתר יפה לשיר הנושא מתוך אלבומו הרביעי של סמית' – XO. הקול השברירי של סמית' הוחלף בקול נשי חזק וברור, והשיר קיבל גוון נוסף.

אולם, המשך הערב היה מוצלח פחות. בשלב מסוים היה קשה לעקוב אחר האמנים המתחלפים שירדו ועלו מהבמה במהירות מטרידה, וייתכן שהפסקות קצרות בין ביצוע לביצוע היו מפחיתות את התחושה התזזיתית. בזה אחר זה הופיעו עידו מוסרי (שביצע על הפסנתר את Son of Sam), בן ארצי, יוסף סווייד מ"חם ומחמם", מיקה שדה ואחריה אחיה, אורי שדה, נינט, שי נובלמן, בועז בנאי, ולבסוף יונתן כנען.

 

בן ארצי. ביצוע אנמי

באופן מפתיע, הרגעים הטובים ביותר בערב היו שייכים דווקא לאמנים הפחות מוכרים. בעוד שבן ארצי נתן ביצוע אנמי ומיהר לברוח מבמה מיד אחריו, ואילו נינט היתה צרודה מכדי לשיר ובאופן מביך למדי התעקשה לשיר את Everything means nothing to me עם פלייבק – מי שהגיע כדי לשמוע יכולת מוזיקלית אמיתית שמח לגלות שהיא קיימת מחוץ לאור הזרקורים. יוסף סווייד – ששר וניגן על גיטרה – הציג אנטיתזה מרעננת להגשה הקרירה של עמיתיו המפורסמים. כשכיפה לראשו ומפוחית תלויה על צווארו, סווייד הצעיר שר את Between the bars היפהפה והמשיך עם ביצוע שחציו אנגלית-חציו עברית ל- Say Yes.  ובעוד שהביצוע של מיקה שדה (שהופיעה ב"כוכב נולד") היה חביב אך סתמי, אחיה אורי שדה התגלה כבעל קול שלא היה מבייש את סמית' עצמו.

 

יוסף סווייד. תגלית הערב

הפער בין הביצועים חשף פער גדול יותר – בין מבצעים למוזיקאים. תרבות המבצעים, שהשתלטה על המוזיקה הישראלית בעקבות הצלחת "כוכב נולד", יוצרת הפרדה בין מי שמבצע את השיר לבין מי שמלחין, כותב ומפיק אותו. לכן במידה רבה מבצעים הם כמו שחקנים – הם אמורים להזדהות עם המילים, להיכנס לדמות של הכותב ולגרום למאזין להאמין שהם אלו שחוו פרידה קשה/ התאהבות/ דכאון קיומי וכו'.

אליוט סמית' ואמני לואו-פיי אחרים, שהתעקשו להקליט על טייפ ארבעה ערוצים כדי להתנתק מהתלות בחברות תקליטים ובשיקולים מסחריים, הם הדוגמא הקיצונית למוזיקאים שסירבו להפריד בין כתיבה וביצוע. סמית' המחונן כתב, הלחין, שר וניגן כמעט בכל הכלים באלבומיו בעצמו. וכשהוא שר על התמכרות לסמים, תחושות אובדניות או לב שבור – יכולת להאמין לכל מילה.

 

נינט. איבדה את הקול

הביקורת של מעריצי סמית' השרופים (שרבים מהם נכחו בערב וידעו את כל המילים בעל פה) על הפנייה לנינט התבססה על הכרה בפער בין כל מה שסמית' סימל לבין העידן שבו "מוזיקאי" הוא מי שמככב בפרסומות צבעוניות לחברות סלולאריות. סמית', שהתעקש באופן עקבי להתחמק מכל סוג של חשיפה (ואף סירב לנגן בטקס האוסקר והסכים לעשות זאת רק לאחר שהובהר לו ששירו יבוצע על ידי מוסיקאי אחר), היה בוודאי מתחלחל מהידיעה ששיריו מוצעים לגולשי האינטרנט כרינגטונים וחברות מסחריות עושות שימוש בלחניו. 

לפיכך, היה משמח לגלות שהערב כולו אורגן על ידי נטע אביב, בחורה צעירה שאהבתה למוזיקה של סמית' גרמה לה להפיק לראשונה בחייה ערב מוזיקלי. ההחלטה החכמה של אביב לשלב בין אמנים מוכרים ואנונימיים סיפקה אפשרות לגלות כשרונות חבויים. בערב המחווה הבא אולי אפשר יהיה להסתפק במוזיקאים שמבקשים להציע גרסה משלהם לשירים המקוריים. ממילא שום חיקוי לא יתקרב לתחושות שקולו הסובל של סמית' מעורר.         

רוצים לקבל ביקורת מוסיקה היישר למייל?
הרשמו לניוזלטר של עכבר העיר און ליין

תגיות: אליוט סמית', נינט טייב