אייר: משחק מקדים ארוך ומעייף
יום שישי 03 באוקטובר 2008 07:19 מאת: עידן רינג, עכבר העיר און ליין
הבחירה בהאנגר 11 התעשייתי והשירים המלנכוליים והאיטיים שצמד הצרפתים בחרו לבצע, הם רק חלק מהבעיות שאפיינו את ההופעה שלהם אמש
אייר. פסקול של אין ספור לילות אהבה סוערים
(צילום: נטע אלכסנדר)
נתחיל דווקא מהסוף. השיר שחתם את ההופעה הראשונה של הצמד הצרפתי AIR בהאנגר 11 אמש במסגרת "היינקן וייבס", היה אורגזמה פסיכדלית מענגת. ביצוע מלהיב של "La Femme D'argent", אחד מהלהיטים הגדולים של אלבום הפריצה של הצמד, Moon Safari, שהפך לקראת סופו לסערה של קלידים, בסים ושלל צלילים אלקטרוניים בגיבוי תאורה מהפנטת. בדיוק החוויה לה ציפה הקהל שקנה את כל הכרטיסים למופע המדובר. הבעיה היא שאותה אורגזמה לא באה לאחר משגל מוזיקלי לוהט, אלא דווקא בסופו של משחק מקדים ארוך, ולפרקים אפילו מעייף, שעד רגעיו האחרונים היה נדמה שיהיה גם עקר. אין ספק שציפינו ליותר מצמד הצרפתים שאחראים לפסקול של אין ספור לילות אהבה סוערים מסביב לעולם בשנים האחרונות.
יש כל מיני מרכיבים שתורמים להצלחה או לכישלון של הופעה. ביצוע מהוקצע של שירים הוא לא תנאי מספיק. בחירת השירים חשובה, ולצידה גם ההתאמה בין החלל בו מתרחשת ההופעה לבין צורת הגשתם. AIR התפרסמו בזכות מוזיקה אווירתית, לעיתים מרקידה ומרוממת, לעיתים רומנטית ומרגשת.
אייר בהאנגר 11 (צילומים: נטע אלכסנדר)
בהופעה אתמול לא היתה להם כוונה להרקיד יותר מדי, זה היה ברור מבחירת השירים ובעיקר מאופן ביצועם. אך יותר מכך, מה שפגם בהצלחת ההופעה היה הדיסוננס החריף בין החלל התעשייתי בעל התקרה הגבוהה של ההאנגר 11 לבין האופי האינטימי והנוגה של מרבית השירים שהרכיבו את הפלייליסט.
לא ברור עד כמה ניקולא גודן וז'אן בנוא דנקל (אליהם הצטרף בהופעה גם מתופף כצלע שלישית אלמונית) היו מודעים לאופיו של ההאנגר, אך בחירת השירים בהחלט לא תאמה את המקום. קטעים קצביים ומלהיבים יותר מהאלבומים mhz legend 10,000 ו-talkie walkie נשארו מחוץ להופעה בעוד קטעים מלנכוליים ואיטיים מאוד מאלבומים אחרים דווקא זכו לביצוע.
בנוסף לכך, בהופעה הובלטה יכולת הביצוע האקוסטית של ההרכב, בעיקר בפסנתר ובגיטרה. האלמנטים האלקטרוניים, שמזוהים מאוד עם הלהיטים הגדולים של הצמד, הגיעו בעיקר לקראת סוף ההופעה, מה שמנע ממנה להתרומם לגבהים מרגשים במיוחד. ייתכן שדווקא בחלל הקטן והדחוס של מועדון הזאפה, בו תתקיים ההופעה השנייה של AIR הערב, יהיה קל יותר להתחבר לצד האווירתי והמלודי של הצמד.
תחושת הפספוס גדולה במיוחד בגלל שבשירים המעטים בהם זוג הצרפתיים המחויטים שיחררו כפתור בחולצה המעומלנת והעלו קצת את הקצב, התענוג היה גדול. כך קרה עם השיר People in the city וכמובן גם בלהיטים הגדולים מ-Moon Safari, כמו Kelly watch the stars, Sexy Boy וכאמור, בשיר הסיום הנהדר.
אין ספק שגודן ודנקל הם גאונים מוזיקליים. יש מאחוריהם שורה ארוכה של אלבומי אולפן ופרויקטים שונים שמוכיחים זאת. ההופעה אתמול גם הוכיחה שהם נגנים מוכשרים ומאוד מדויקים. אבל אולי קצת מדויקים מדי. ההופעה המהוקצעת והגישה הקורקטית יצרו ניכור והבליטו בעיקר את העדרה של כריזמה בימתית. בחירת השירים וביצועם הותירה את האלפים שמילאו את ההאנגר עם חצי תאוותם בידם - תחושה שוודאי לא מוכרת להם כשהפסקול המתנגן ברקע הוא דווקא של AIR.
