ההופעה הסמי-אורגזמית של הגאטר טווינס

יום חמישי 04 בספטמבר 2008 08:12 מאת: שי יחזקאלי, עכבר העיר און ליין

הציפיות מההופעה של "הגאטר טווינס" אמש היו גבוהות. למרבה המזל הצמד דולי את לאנגן עמדו בהן בכבוד, וסיפקו הופעה  פשוט מצוינת

נדמה כי לאהבה הישראלית המורעפת על גרג דולי ומרק לאנגן, להלן ה"גאטר טווינס", יש הגיון בריא: תמיד אהבנו את הקודר, הרוק'נרול המעורבב בבלוז שחור ודרמטי. תחשבו על ניק קייב לדוגמא, שהפך דווקא כאן לגיבור-על, סטטיסטית יותר מכל מקום אחר על פני כדור הארץ. האפלוליות עתירת הייסורים של דולי, יחד עם הקול הנמוך וההיפר-שרמנטי של לאנגן, מייצרים עבור המקומיים מרקחה מושלמת של תוגה מתקתקה, מלנכוליה כזאת שתשכיח מעלינו את היעדרו של קייב עצמו מבמות ארצנו בשנים האחרונות. תוסיפו לזה גם את הצהרותיו הפרו-ישראליות מ-2006 של דולי בבלוג האישי שלו, והנה לכם גיבור רוק'נרול ציוני אותנטי, שגריר של רצון טוב, או איך שתרצו לקרוא לו.

זו אינה הפעם הראשונה שדולי (אקס ה"אפגן וויגס") ולאנגן (אקס "סקרימינג טריס") מגיעים ארצה לעורר נשמות חולות. לפני שנתיים הופיעו השניים במסגרת הרכבו הקודם של דולי, ה"טוויילייט סינגרז", גם כן בבארבי, בהופעה שנרשמה כאחת מהטובות יותר בשנים האחרונות. שתי הדמויות האנדרדוגיות של הרוק האלטרנטיבי הניינטיזי הצליחו לייצר מועדון מעריצים לא צנוע בכלל בארץ, לפני ובעקבות אותו מופע, כך שהציפיות למופע הנוכחי ייצרו גם הן סוג של היסטריה כמעט בלתי מתקבלת על הדעת. מדהים היה לראות בליל אמש, למשל, איך עשרות מעריצים חסוני-רגליים מצטופפים בלהיטות על קדמת הבמה, משהו כמו שעתיים לפני תחילת ההופעה של הטווינס.

חצי שעה לאחר הופעת חימום נעימה ואקוסטית של אסף אבידן (שזכה כתמיד לחיבוק-דב אוהב מצד הקהל) החלו להתנגן כינורות מלודרמטיים להביך, ואיתם עולה הלהקה. שני גיבורנו לבושים שחורים ודולי מפליט "שלום, מזמן לא היינו פה" בעברית רהוטה, והקהל מגיב בשאגות סמי-אורגזמיות. הם פותחים ב”The stations” מתוך אלבום הבכורה שלהם, והקול הנמוך והמדהים של לאנגן  מאיים למוטט את קירות הבארבי, על אף בעיות הסאונד הקשות שליוו את השיר הזה, וגם כמה מהשירים הבאים. האיזון המדויק בין הקולות של לאנגן ודולי באלבום, לא ממש מתרחש כאן, והגיטרות נבלעות למרות שלזכותו של הבארבי נאמר כי בדרך כלל הוא מתברך בסאונד איכותי.

למזלם של כולם העניין מסתדר אחרי שלושת השירים הראשונים וב-"Idle Hands" האגרסיבי, הצליל מתרומם והאנרגיות בהתאם. לצד המתופף החייתי שסיפק את רוב השואו ושאר חברי הלהקה, לאנגן עצמו כמעט ואינו זז מעמדתו, מצמיד ידיו למיקרופון ועוצם עיניים. כשיש לך קול עם כזאת נוכחות אתה באמת לא צריך לעשות הרבה יותר מזה. למעשה, אם להיות קטנוניים, היה נחמד גם אילו דולי לא היה עוזב את הגיטרה או הקלידים לטובת ענטוזים תמוהים שנדמו לעיתים כמו שילוב מדאיג בין כוריאוגרפיה של חבר בקסטריט בויז כזה או אחר לוויטני יוסטון.

לקראת הסוף הם מבצעים נפלא את "I was in love with you " הסנטימנטאלי, וההתרגשות בשיאה. משהו מרהיב ונכון קורה דווקא בשיר הזה, השקט "מדי", הפשוט. משהו אמיתי. אחרי השיר-הכאילו-אחרון, כשהקהל קרוב לרסק ברקיעותיו את הרצפה (תירגעו. יהיה הדרן. תמיד יש הדרן) עולים הטווינס ל..כן, הדרן ערוך מראש וארוך במיוחד של 5 שירים, ביניהם כמה ביצועים לשירים מאלבום הסולו של לאנגן.  ממש לקראת הירידה הסופית מהבמה לאנגן פולט חיוך ביישני, ראשון ואחרון, שהיה יכול לספק לגמרי בעצמו את הקליימקס של ההופעה הזאת.

צפו במצגת תמונות מההופעה של הגאטר טווינס וממופע החימום של אסף אבידן: