לא די בשירים יפים

יום שני 17 במרץ 2008 09:03 מאת: בן שלו, גלריה, הארץ

החזרה של קרן אן לבארבי היתה אמורה להניב עונג צרוף, אבל אהובת הקהל אכזבה ונתנה הופעה משעממת וחסרת מעוף

בפעם הקודמת שקרן אן הופיעה ב"בארבי", בערב רב משתתפים בימי מלחמת לבנון השנייה, היא היתה נהדרת. עם החצוצרן אבישי כהן לצדה, וכוס יין אדום שהתרוקנה והתמלאה שוב ושוב, היא היתה בליגה משלה, הרחק מעל יתר המופיעים. בשנה וחצי שחלפו מאז אותה הופעה היא הוציאה את מה שנחשב לאלבומה הטוב ביותר, רשמה הישג מכובד כשהופיעה בהיכל התרבות, והחזרה שלה לשתי הופעות ב"בארבי", בסוף השבוע שעבר, היתה אמורה להניב תענוג מוזיקלי צרוף.

התנאים היו מושלמים. המועדון היה מלא, הקהל הרעיף אהבה על הזמרת. ואף על פי כן, ההופעה של קרן אן במוצאי שבת היתה מאכזבת. עם בסיסט/גיטריסט ומתופף לצדה, וכוס ויסקי שלא התרוקנה עד תומה, היא לא הצליחה לייצר אנרגיה מחשמלת וגם לא אינטימיות עמוקה. למעשה, בחלק לא מבוטל מהזמן זאת היתה הופעה די משעממת.

קרן אן היא כותבת שירים מחוננת, אבל כדי שהופעה תיהפך לחוויה מרגשת לא די בשירים יפים. צריך לבצע אותם כך שייטענו במתח, בחריפות, בעוצמה. האיכויות המיוחלות האלה נעדרו כמעט לחלוטין מההופעה, שהיתה קצרה למדי (שעה ו-20 דקות, כולל ההדרנים). מבחינה רגשית, קרן אן לא הקרינה פתיחות או תשוקה ראויות לציון. מבחינה מוזיקלית, רוב הביצועים שלה ושל ושני שותפיה לא היו מעניינים או סוחפים. השירים שיוועו למידה כלשהי של דינמיות ורעננות שתגאל אותם משיעתוק מובן מאליו של הגרסאות המוקלטות, וכששלושת המוזיקאים ניסו ללכת בכיוון רוקיסטי יחסית, שחורג מהמנדט הרגיל של קרן אן, התוצאה היתה די גמלונית ופושרת.

היו כמה הבלחות של יצירתיות, כמו "Chelsea Burns", "End of May" ועוד קטע או שניים שבהם הורגש ממד כלשהו של דרמה והרפתקה. אבל רוב השירים זכו לביצועים בינוניים, מה שלא הפריע לקהל להריע לקרן אן כאילו זו נתנה את הופעת חייה ולא הופעה שגרתית. כשתשואות חזקות נשמעו אפילו בסוף הביצוע הירוד של הזמרת ל"ברחוב הנשמות הטהורות", עלה החשד שמדובר בקהל שבוי, שמאוהב בקרן אן ללא תנאי. "ריגשתם אותי", היא אמרה כשמחיאות הכפיים הסוערות החזירו אותה להדרן השני. ואף שקשה להתווכח עם מאות אנשים מריעים, אני לא חשתי שהיא הצליחה לעשות את אותו דבר בעצמה.

קרן אן. בארבי תל אביב, 15.3