נועדו זה לזה
יום ראשון 12 במרץ 2006 10:08 מאת: גידי אביבי, גלריה, הארץ
החדש של 'פורטיסחרוף' מוכיח פעם נוספת שהחיבור הבלתי נמנע בשמות המשפחה איננו מקרי: מדובר בשני יוצרים שנולדו לעבוד יחד
צפוף באוזן (צילום: רן גולני)
רמי פורטיס וברי סחרוף כבר הוכיחו בשנים האחרונות שהם ילדים גדולים: שניהם הסתדרו יפה גם בנפרד זה מזה, ויכולתם לשרוד ולהצליח בעידן הדיגיטלי איננה מוטלת בספק. אבל "על המשמרת", התקליט החדש של "פורטיסחרוף", רומז פעם נוספת שהחיבור הבלתי נמנע בשמות המשפחה איננו מקרי: מדובר בשני יוצרים שנועדו לקשר מוזיקלי מעגלי כמו תקליט.
תהיה זו טעות להתייחס ל"על המשמרת" רק כאל מקבץ נוסף של שירים מצוינים. החיבורים המוזיקליים בין השירים מגלים את עקרון הרצף, המגשר בנקל על השנים שחלפו מאז התקליט הקודם של "פורטיסחרוף", ומתעלים מעבר לשיתופי הפעולה הקודמים שלהם על הבמה. נכון יותר להתייחס לתקליט כאל יצירה שלמה, עם תמות בסיסיות ומוטיווים חוזרים, שמציגה את הגיבורים הישנים באור חדש.
כצפוי ממי שכבר טיפלו בעבר ב"שקיעתה של הזריחה", גם שירי "על המשמרת" מציגים עולם חמקמק. התאורה המשתנה תמיד של פני השטח, שמאפיינת את התקליט, היא חלק מהדרמה של המאבק שחרותה בשירים, מתוך המודעות הבסיסית שמדובר במלחמה עם כוחות גדולים.
"על המשמרת" הוא על כן תקליט שיוצא ברגע הנכון: זו יצירה שפועלת בעונה פוליטית ובמציאות ישראלית מאוד. יש כמובן מידה לא קטנה של הומור בהחלטה לקרוא לנעימה היחידה בתקליט "ישעיהו ליבוביץ", אבל זו איננה רק בדיחה לשם בדיחה: בתקליט שגדוש בשנינות מילולית וחריפות מוזיקלית, גם קטע מוזיקלי ידידותי להפליא, שבקרוב בוודאי ייהפך לאות יפה וקטע מעבר מוצלח ברדיו, הוא רק הפוגה בין הקרבות - וראוי על כן לשמו הפולמוסי.
ז'אן קונפליקט
"על המשמרת" מגלה שסחרוף ופורטיס נערכו כראוי לשובם אל הזירה. בנוסף לשותפים הוותיקים שלהם להרכב - ז'אן ז'ק גולדברג בתופים, יובל שפריר בקלידים וכלי הקשה וגיל סמטנה בבס - שניהם פועלים כאן במרכזה של קואליציה רחבה. רשימת השותפים לכתיבה כוללת את מיכה שטרית ואת דני ניב (המוכר בכינוי מוקי). רשימת המשתתפים כוללת נציגים נבחרים מהדור הצעיר - בהם שלומי שבן, תמיר ברזילאי, אבי ליבוביץ ומקהלת "גבעול".
אלה שילובים המעידים על שאיפות השניים להיעזר בשיתופי הפעולה שלהם בשנים האחרונות - של פורטיס עם שבן או של סחרוף עם מוקי - כדי לעדכן ולשכלל את החיבור הבסיסי ביניהם. כך בתחום המלים, שמנסחות לרוק הישראלי פואטיקה המצטיינת בהומור אך גם במחויבות פוליטית - זה תקליט שזועק למעורבות, מ"חדשות מהירח" הסרקסטי שפותח אותו דרך שירים כמו "תחת אש", "פנתר שחור" ו"מעצבי דעת הקהל" ועד אקורד הסיום של "העולם האמיתי".
המחויבות של המלים - שניכרת היטב גם בהגשה הטעונה של פורטיס וסחרוף - מוצאת את בעלת הברית הנכונה במוזיקה. זה איננו תקליט חד-ממדי או רפה: העיבודים מציעים עולמות שלמים שממתינים להתגלות, עם השפעות ממערב וממזרח, משנות ה-60 ומשנות האלפיים. אבל יש כאן יותר מטקסטורות וחידושים מהמעבדה: "על המשמרת" מוצא את "פורטיסחרוף" גם על המשמרת המוסיקלית, עם כמה מהמלודיות היפות ביותר שחיברו ביחד ולחוד.
לא קשה לזהות שתקליט כמו "על המשמרת" איננו יוצא כאן כל יום או אפילו כל שנה. זה תקליט שמציע קריאה חדשה של ההווה - ומתווה דרכים אפשריות גם לעתיד. בימים שהפופ הישראלי נהנה מדי להופיע בטלוויזיה והרוק הישראלי נהנה לא פחות מהחיים בשוליים, יש משהו מרשים ומעורר הערכה עמוקה בצורך של "על המשמרת" להחזיר למוזיקה הפופולרית את כבודה האבוד. לא במקרה אחד השירים כאן נקרא "להתעורר". "פורטיסחרוף" מציעים ב"על המשמרת" שירים שיש להם משהו דחוף לומר מתוך אמונה בסיסית שיש להם גם קהל רחב בעל צורך דחוף לשמוע.
"על המשמרת" - "פורטסחרוף". נענע דיסק/שוקי וייס. הפצה: אן-אם-סי