מוזיקה

עדכנו אותנו




סוס חי: ניל יאנג חוזר והוא בשיא כוחו

יום שלישי 13 בנובמבר 2012 07:45 מאת: סגול 59, עכבר העיר

לקראת גיל 70 מפגין ניל יאנג יצירתיות ותפוקה שלא מביישות גם אמנים צעירים. באלבומו החדש, שיתוף פעולה עם הקרייזי הורס, הוא גם חוזר לחומרים המקוריים ולג'אמים הארוכים



לא תופתעו מהסאונד. ניל יאנג

(צילום: AP)

פרסומת

בזמן שרוקרים בני גילו מבלים בסיבובי הופעות נוסטלגיים, מקליטים אלבומי לאונג' רכרוכיים, שוהים במוסדות גמילה או פשוט פורשים מכל העסק הזה של רוקנרול, ניל יאנג לא עוצר לרגע. למעשה, הקביעה הנ"ל היא אולי האנדרסטייטמנט של המילניום: לא רק שיאנג, שחוגג החודש 67 שנים להיווסדו, אינו עוצר - עם אלבום שני בתוך חצי שנה, סרט דוקומנטרי חדש פרי מצלמתו של ג'ונתן דמי ושחרור מסיבי של חומרים גנוזים מהארכיון האדיר שצבר בקריירת סולו שנמשכת כבר קרוב ל־45 שנים - הוא רק מגביר את הלחיצה על דוושת היצירתיות.

יאנג, יוצר קדחתני, בלתי נלאה ובלתי מתפשר, נדד תמיד בין הקוטב האקוסטי, הרגיש והרך לבין זה הרועש, הפרימיטיבי והאגרסיבי, ובין לבין הקפיד תמיד לזרוק כדור מסובב ומפתיע למגרש המשחקים של תעשיית המוזיקה הממוסחרת, הקונבנציונלית והמעופשת. אלבום אלקטרוני? צ'ק. אלבום קאנטרי שורשי? צ'ק. פסקולי סרטים? שת"פים עם פרל ג'אם? אלבום הופעה שכולו רק פידבקי גיטרה? גם את אלה יש ליאנג בקטלוג העצום שלו. אבל כשאתה רואה את הכותרת "ניל יאנג וקרייזי הורס" מתנוססת על עטיפת אלבום חדש, אתה לפחות יודע איזה צד תקבל הפעם. או לפחות חושב שאתה יודע.

לפני חצי שנה, לאחר איחוד מחודש עם השלישייה שמלווה אותו און אנד אוף (בהרכב הנוכחי) מאז אמצע הסבנטיז, שיחרר יאנג את "Americana", אוסף של שירי עם אמריקאיים קלאסיים בביצועים חשמליים מחורעים ומרושלים, שנשמעו יותר כמו אוסף אאוט־טייקים מחזרות כיפיות במוסך מאשר כאלבום שלם וזורם. עכשיו מתברר שההרפתקה המשונה של האלבום ההוא היתה רק הכנה ל"Psychedelic Pill", האלבום הכפול החדש, שמכיל חומרים אולפניים מקוריים של יאנג והסוס בפעם הראשונה מאז 1996. מי שמכיר את העבודות של יאנג בקונטקסט הלהקתי, לא יופתע מהסאונד, שכרגיל מציע תערובת סמיכה של שתי גיטרות־בס־תופים בנגינה משוחררת ומלאת ג'אמים ארוכים. מה זה ארוכים? רק יאנג יכול לפתוח אלבום בשיר בן 27 דקות וחצי כמו "Driftin' Back", מלא סולואים מתמשכים ומילים שמערבבות זיכרונות אישיים, נוסטלגיה מרירה־מתוקה והומור אירוני על גבול הנונסנס.

מביט לאחור אל ימי הזוהר של הרוק. Twisted Road:



למי שצלח את האופוס הפותח מזומנות עוד דקות ארוכות של יאנג בשיאו, עם שיר הנושא, העמוס באפקט פייזינג סיבובי, שנשמע כלקוח היישר ממעמקי הפסיכדליה של סוף הסיקסטיז; "Born in Ontario", שמעלה אפיזודות התבגרות וגם הפסקות לנשימת אוויר מכל הרעש; ו"For the Love of Man", בלדה יאנגית טיפוסית, שהיתה יכולה, מבחינה סגנונית, להופיע כמעט בכל אלבום אחר שלו. בשיר אחר, "Twisted Road", מביט יאנג לאחור, אל ימי הזוהר של הרוק, ומזכיר את השפעתם של דילן והגרייטפול דד עליו כמוזיקאי צעיר שמחפש את דרכו.

וכך זורמות להן כמעט שעה וחצי של יאנג והסוס, באלבום האולפן הארוך ביותר שלהם אי פעם. אלבום שמי שאהב את "Ragged Glory" המעולה בוודאי יאמץ אותו אל לבו בחוזקה, ומי שאף פעם לא הבין מה הקטע עם הקנדי העיקש, בטח לא יתחיל להתעסק איתו עכשיו. נדמה שהיצירתיות של יאנג ככל שהוא מתקרב לגיל 70 רק הולכת ומתגברת ומעמידה סטנדרט גבוה במיוחד אל מול רבים מבני דורו, שכבר מזמן הוציאו את הבטרייה מפדאל הדיסטורשן, כיבו את המגבר ואיפסנו את ה־Gibson Les Paul הישנה בבוידעם.

» Neil Young & Crazy Horse -  Psychedelic Pill





תגיות: ניל יאנג, סגול 59

(11 מדרגים)

דירוג הגולשים:

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5