פטיט: "פופ ומיניות הולכים ביחד"

יום שישי 12 באוקטובר 2012 10:06 מאת: יפתח אילון, עכבר העיר

פטיט מטרי פויזן יוצאת לקריירת סולו בחו"ל עם קליפ חדש. הוא יפהפה, נשמע מצויין ולטענתה גם לא פדופילי


פטיט

(צילום: Napoleon Habeica)

פרסומת
כמו רוב הדברים המגניבים בעולם, גם הגילוי העצמי המחודש של פטיט מלר קרה בניו יורק. "הרגשתי שהעיר מוציאה ממני משהו מהילדות שלי", היא מספרת על ההחלטה לעזוב את הלהקה שלה, טרי פויזן, ולפנות לקריירת סולו. בתור, ובכן, פטיט. בגיל 30, תוך כדי עבודה על תזה בגילמן, מלר משיקה את עצמה מחדש, באירופה, בניסיון להחתים את החומרים על איזה דיל, ואולי גם למצוא כבר מנהל.

אחורה פנה: סיון מלר גדלה בחיפה, והתגלגלה באמצע העשור שעבר ללהקת טרי פויזן, טריו נשי ססגוני שהפך לסנסציית אלקטרו ותחתונים נוצצים תל אביבית. זה הלך לא רע: מלר, שנודעה כפטיט, חלקה את הפרונט וניגנה קלידים עם לואיזה קאהן, דומינייטריקס מקומית בייבוא נורדי, ואם היתה להקת דגל לסצנת המועדונים התל אביבית של העשור הקודם – הן היו הלהקה הזאת. טרי פויזן, על גלגוליה השונים, הפכה להרכב בינלאומי עסוק למדי, עם סיבובי הופעות תכופים ברחבי העולם וחימום לדפש מוד באיצטדיון רמת גן. "היינו בטוּר בארצות הברית, הופענו בפסטיבל SXSW, הופענו עם הבלקן ביט בוקס ועם וויז קאליפה, שהוא ענק היום, על אותה במה", משחזרת פטיט, "הסתובבנו בניו יורק ובאל.איי וכשהגענו לניו יורק בפעם השנייה, הרגשתי ששם זה המקום שאתה צריך לעשות, לרוץ אחרי האמת, אחרי המוזיקה שלך".

האמת השיבה את פטיט למחוזות ילדותה, כלומר לאלבומי הג'אז (דיוק אלינגטון, אם לדקדק) של אחותה. "בטרי פויזן היה לי קשה לבטא את הז'אנר המוזיקלי שהתחברתי אליו. החלטתי לעזוב. ללהקה הודעתי רק כשחזרנו לארץ". הסינגל המקורי הראשון שלה כסולנית, מלווה בקליפ מושקע, עשה הרבה רעש ברשת לאחרונה, והוא נראה נהדר. "זה מאוד אפ טו דייט", היא אומרת, "העלו את הקליפ במלא מלא בלוגים נחשבים והרבה חבַרות מתעניינות בחומרים. פנו אלי המון בטוויטר". את הקליפ הפיק איתי שני מג'ק אין דה בוקס, "שגר באיזה חור ברעננה עם אוסף מטורף של כלי נגינה מכל העולם שהוא מזמין באינטרנט". המפגש איתו, היא מספרת, עזר לה להחליט: "באתי, שמעתי, התאהבתי".

#alt 

הקטע הזה של הבייבי

בקליפ החדש, "NYC times", נודדת פטיט מהפרבר האמריקאי השומם אל ניו יורק הסואנת, כשהיא תלויה על בטנו של גבר גדל מידות שגבו אל המצלמה. שוטים אחרים מציגים אותה מתיילדת על ספה, מתחנחנת בשדה או מתפתלת ליד מעקה. כפי שכבר הספיקו להתרשם צופי ומאזיני טרי פויזן, שערה בהיר, גלי וסמיך, לחייה לחיי שלגייה סמוקות ועורה צח ובוהק, עיניה בריכות עגלים תמות וקומתה מטר וחצי. הוסיפו לזאת קול קטן ואגן ירכיים דקיק, וקיבלתם מה שעשוי להצטייר כמאסה סאטירית על פדופיליה, אם לא ניצול ציני שלה. לא רק זה: הקליפ החדש שלה מרפרר ל"ביליטיס", סרט ההתבגרות הסבנטיזי של ריצ'רד המילטון, הצלם חובב הילדות העירומות שהואשם ב, נכון, פדופיליה ופורנוגרפיה.

זה מוֹכֵר, הקטע של לוליטה?
"אין לי בעיה עם מיניות. לא צריך לפחד מזה".

מיניות סבבה, אבל את משחקת הרבה על הקטע של הילדה הקטנה. כאילו, ממש קטנה.
"אין פה כוונה. זה הכי בטבעיות, הכי נוח ולא מכוון. הקטע הזה של הבייבי זו אני, זה הטיפוס", היא מתעקשת. אני מנסה להשתכנע, אבל הקליפ מצויד בכל אקססורי פטישיסטי אפשרי מתחום המשיכה הטרום־וסתית, כולל גרביים לבנות עד הברך ורוּבִּי־סליפרס. וכמובן, תחתונים קצרים במיוחד. שנים שפטיט מופיעה לבד וביחד, ולעתים נדירות נצפתה לובשת משהו אחר. "פופ ומיניות הולכים ביחד", היא אומרת, "ידעתי שהקליפ הולך להיות חושפני. הצלם המקסיקני שביים אותו (יחד עם בן זוגה, אסף מן; י"א) הוא צלם של אמריקן אפרל, ורוב הצילומים שהוא עושה מלאים בסקס, ובמקסיקו כמובן אין עם זה בעיה".



הפרסונה הבימתית המוכרת מטרי פויזן, אם כן – בובה שרוטה/ילדה אבודה – עדיין איתנו. "יש כל מיני זמרות שמחפשות את עצמן", היא אומרת, "אבל אני לא משנה כלום. גם עכשיו אני בדיוק אותה פרסונה, וגם על הבמה הז'אנר לא מכתיב התנהלות אחרת. ביומיום, לעומת זאת, אני מרוסנת".

כמו הלהקה שבמסגרתה הכרנו אותה, גם פטיט מגלה עניין מפותח באופנה, ורוב המשבצות המסחריות עליהן היא זוממת כרגע עוברות בעולם הסטייל. למעשה, בעת כתיבת שורות אלו ממש היא בביקור בפריז, בודקת בין היתר "אופציות שקשורות לפאשן וויק".

ואיך זה? שיק או שוק?
"זה מטורף. לפני יומיים הייתי בסילנסיו, המועדון של דיוויד לינץ', ובבאר היה מיק ג'אגר! ובחדר השני קייט מוס וג'ייד ג'אגר ויוז'י יממוטו. פשוט מטורף. הצטלמתי עם מיק ג'אגר".

אפשר את התמונה?
"לא".

קליפ בתחתונים ותזה על לאקאן

אז פטיט נשארה פטיט, אבל השינוי המוזיקלי שעבר עליה די גורף. במהדורה החדשה היא מייצרת פריק־פולק אקסצנטרי, אינטימי ומנייריסטי, מעידות קוקורוזי, ועושה את זה נהדר. המוזיקה אמנם גדושה אלמנטים אלקטרוניים, אבל רחוקה מאוד מהטכנו־פופ הקופצני והמתכתי של הפויזניות. "זה נובו־ג'אז", מסבירה מלר, "הכי חשוב זה להגדיר את הז'אנר שלך. זה אחד הדברים שהכי חשבתי עליהם לעומק".

אז לא נשמע ממך יותר אלקטרו עצבני?
"דווקא השיר הבא מאוד קצבי, אבל החומרים האלה הם באמת פחות ביטים שמתאימים למועדונים. עכשיו זה יותר רדיופוני". כרגע היא מכוונת החוצה, לרדיו של אחרים: "אני מקווה שיאהבו את זה בארץ, אבל נראה לי שזה פחות אכיל פה. הלוואי שזה יגיע לארצות הברית, אבל בינתיים רוב הפניות מגיעות מאירופה, בעיקר מצרפת".

לפטיט, כמו שהשם שלה רומז, יש קטע צרפתי חזק, בזכות אמה שמוצאה בארץ הבגט. היה קשה לפספס את זה ב"קומסי קומסה" שלה מהימים בטרי פויזן, אבל להדגשת הרושם הוקלטה גם גרסת כיסוי ל"ג'ו לה טקסי", שירה של ונסה פאראדי מגיל 14, והסמן המוזיקלי המובהק ביותר ללוליטה באשר היא. פטיט מתכננת גם לכלול את הקאבר, שהפיק חברה ללהקה לשעבר ברונו, באלבום החדש.

מה קרה ללהקה כשעזבת אותה?
"הן ממשיכות, יש מישהי אחרת שמנגנת שם קלידים. היא לא מדברת צרפתית".

מסתדרות ללא השיק הצרפתי. טרי פויזן:



לואיזה קאהן, סולנית טרי פויזן והחברה היחידה בהרכב מהליין־אפ המקורי, מספרת גם היא על פרידה חלקה. "אחרי הרבה שנים ומלא חוויות מדהימות זה פשוט קרה. לא היתה התנגשות, הצלחנו לעבוד ביחד בקלות לאורך כל הזמן והיינו עסוקים והופענו והסתובבנו בחו"ל, אבל בעבודה באולפן פשוט הלכנו לכיוונים שונים ביצירה שלנו. וכולנו פה בשביל היצירה. כמובן שזה היה קצת עצוב, אבל מה שפטיט עושה עכשיו זה ממש יפה, וזה מה שהיא רצתה".

ואיך טרי פויזן מסתדרות בלי השיק הצרפתי?
"טרי פויזן עכשיו זה אני, אנה לנדסמן וברונו גרייף, ובהופעות מצטרפים אלינו נגנים. אין דמות שמחליפה את פטיט. ויתרנו על המשחקים שאני והיא היינו עושות על הבמה, וגם ויתרנו על השיר בצרפתית, גם ככה יש לזה פחות מקום בחומרים החדשים שאנחנו עובדים עליהם. אנחנו מקליטים חומרים חודשים, בדיוק עכשיו חזרנו מטוקיו".

בחזרה לפטיט, כרפרנסים מוזיקליים היא נוקבת בפיניקס וקסיוס, שניים מהשמות הבולטים ביותר בתפר הצרפתי שבין אינדי למיינסטרים בעשור האחרון. "הקליפ הבא כבר צולם ונמצא בעריכה בארץ", היא מדווחת. נשמע שהיא יודעת בדיוק איפה היא רוצה להיות, ועובדת במלוא המרץ על קריירת הדו־איט־יורסלף האינטרנטית והסיזיפית המאפיינת את אמני האינדי הבינלאומי של הזמן הזה. "השיר הבא הוא באותו סגנון, אבל משהו אחר, הרבה יותר מהיר, יותר קשור למוזיקה שחורה", היא מבטיחה. ויש גם תוכנית מגירה: התזה שלה בחוג לפילוסופיה מתחקה אחר התיאוריות הסבוכות של ז'אק לאקאן. וזה, יסכימו כולם, כבר סטארט־אפ בטוח.
תגובות גולשים
הוסף תגובה +

(29 מדרגים)

דירוג הגולשים:

דרג את הכתבה

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5