מוזיקה

עדכנו אותנו




דתל"ש: מתיסיהו הוריד את הזקן אבל השאיר כבוד

יום שלישי 14 באוגוסט 2012 07:28 מאת: סגול 59, עכבר העיר

קל להיות ציניים כלפי מתיסיהו, אחרי שהוריד את הכיפה והזקן שהקנו לו תהילת עולם. אנחנו צריכים לשמוח על כך שלפחות הוא נשאר נאמן לעצמו



עוד פרק בחייו. מתיסיהו

(צילום: Mark Squires)

פרסומת

את מתיו פול מילר אני מכיר כבר יותר משמונה שנים. היינו חתומים באותו לייבל (ג'יי דאב רקורדס, חברת התקליטים היהודית־ניו יורקית החלוצית המנוחה), שתינו יחד בכמה פאבים ירושלמיים, ירדנו על פיצה גלאט כושר בסבארו, הופענו זה לצד זה גם בברוקלין וגם בירושלים, ואפילו שיחקנו כדורסל פעם בגן הפעמון. מאז זרמו הרבה מים בהדסון, אבל אני עדיין זוכר חלק מהשיחות שלנו, רגע לפני שהבחורצ'יק הגמלוני והביישן למראה נהיה לתופעה, לסופרסטאר בינלאומי המתהדר בשם מתיסיהו, שהחל לטפס במצעדי הבילבורד ולשרוף במות בכל העולם.

תמיד, גם לפני וגם תוך כדי הפריצה הגדולה, היה לי רושם שמדובר באיש שנמצא באופן תמידי בתהליך של חיפוש. חיפוש זהות, חיפוש אמונה, חיפוש תדמית, חיפוש דרך. מי שהחל כמעריץ של הגרייטפול דד ופיש, טייל בכל רחבי ארצות הברית וצרך כמויות לא מבוטלות של חומרים מרחיבי תודעה, מצא את עצמו בתחילת שנות האלפיים בחיקה החם של קהילת חב"ד־לובביץ' בקראון הייטס. הוא התקבע בתודעה כמעין שילוב של בוב מארלי והרב קרליבך, עם סטייל שמדבר גם ליהודים הצעירים החברים ב־JStreet, גם לראסטאפארים ולבאי פסטיבלים עם ראש פתוח וגם לנחמנים משיחיים מבת עין.

עדיין אוהב את ישראל. Sunshine:



האלבום הראשון שלו, "Shake Off The Dust", הציג תערובת משכנעת של רוטס רגאיי, דאב, רוק ונגיעות מוזיקה יהודית, עם טקסטים פשוטים אך אפקטיביים ששואבים ממקורות ישראל, ובד בבד גם קרובים למארלי, פיטר טוש, לנון, דילן ונביאים מודרניים אחרים ששרו על אהבה, לבטים, תקווה ועל חיבוטי הנפש וחיפושי הדרך של האדם המודרני בעת החדשה. לכן לא הייתי ממש מופתע כשמתיסיהו הציג את הכיוון החדש שלו בדצמבר 2011. נטול זקן, חליפה או כובע רחב שוליים, פתאום הבחור נראה כמו כל צעיר אמריקאי בגילו. כאילו השיל מעצמו עשר שנים, או אולי אלפיים שנות יהדות. נזכרתי בפגישתנו האחרונה לפני כשלוש שנים. כבר אז התחילו מדי החסיד לפנות מקום לסוודרים סמי היפיים והכובע הוחלף בכיפה סרוגה צבעונית ואלגנטית. "מחפש הניצוץ" (רפרנס קבלי, כמובן), אלבום האולפן הרביעי שלו, משלים את המהפך כמעט לגמרי.

מתיסיהו, שנראה עכשיו כמו כוכב פופ צעיר לכל דבר, עם שיער קצר ותספורת אופנתית, נראה בקליפ ובחוברת המצורפת לאלבום רוכב על אופנוע כבד בנופים מדבריים, נערה יפת מראה מאחוריו וחיוכים רבים מאירים את פניו, כאילו היה יוצא להקת בנים מלוקקת ולא לובביצ'ר לשעבר. גם המוזיקה השתנתה: "Spark Seeker" רוקח יחדיו מקצבי פופ מסונתז, רגאיי לייט ומוטיבים תימניים וים תיכוניים באדיבות המפיק המצליח Kool Kojak (שעבד גם עם קישה, ניקי מינאז', פלו־ריידה ורבים אחרים) ליצירת אלבום קליל יותר מכל אלה שקדמו לו. כזה שגם ילדה בת 12 בארקנסו יכולה לאהוב ולהכניס לשאפל באייפוד.

רביד כחלני גונב את ההצגה. King Crown Of Judah:



כל המהפך הזה פשוט דורש התייחסות צינית, הנסמכת על חוסר האותנטיות לכאורה של אדם שהשיל מעליו את זהותו הקודמת ופנה לנתיב חדש בפניית פרסה חדה ובלתי מתנצלת. אבל אם מביאים בחשבון שהחיפוש עצמו הוא חלק מאישיותו של מילר, אפשר להתפרק מהצורך לזלזל ולהטיל ספק ופשוט להקשיב לאלבום כפי שהוא, בלי מטענים עודפים של דעות קדומות.
כאמן פופ, חייבים להודות, מתיסיהו עושה כאן עבודה מוצלחת ביותר: החל מההוקים הקליטים, דרך ההפקה הזורמת והעדכנית במידה ועד למסרים הפוזיטיביים והפשוטים העוברים מן השירים.

גם האורחים לא מקלקלים את החגיגה. הראפר Shyne מוסיף קצת לכלוך גנגסטרי בשיר אחד, ורביד כחלני, אחד מבין ישראלים רבים שתרמו לאלבום, גונב את ההצגה באחר. מי שראה במתיסיהו סוג של משיח מודרני, שנועד להפיץ את בשורת היהדות המשיחית לארבע כנפות תבל על פלטפורמה מוזיקלית בעלת שורשים עמוקים, צפוי להתאכזב מהאלבום ואולי אף לנטוש בזעם את מחנה המעריצים (המבולבל גם כך), אבל אלה שמוכנים לקבל את השינוי התמידי ואת החיפוש כדרך חיים כעוד פרק בסיפורו המתעתע והמרתק של מתיו פול מילר, יוכלו ליהנות ממנה תוססת של שירי פופ קיציים מתובלים היטב על מצע יהודי ים תיכוני מרענן.

» מתיסיהו - "Spark Seeker"





תגיות: מתיסיהו, סגול 59

(5 מדרגים)

דירוג הגולשים:

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5