עמיר לב: "אם מי שמגדיר יהודי יכול לדבר ככה על הומואים, אז אני לא יהודי"

יום רביעי 20 ביוני 2012 10:19 מאת: סער גמזו, עכבר העיר

הזמינו את עמיר לב להופיע עם הרב פרומן, אז הוא בא. זה לא אומר שהוא פחות כועס עליו, ועל כל מי שמנסה להגיד לו אם לחתוך נייר טואלט בשבת


"אני לא טעון". עמיר לב

(צילום: יח"צ)

פרסומת

את עמיר לב כיניתי פעם “הגיבור הגדול של הרגעים הקטנים”. הוא היטיב לנסח מערכות יחסים, משברים של אמצע החיים, מצבים אישיים ותמונות מסקרנות מעולמות לא מוכרים. באלבומו האחרון התרחק מעט מהאישי, והתקדם אל עבר הציבורי. היתה שם אמירה ברורה, כזו שמציבה אותו בצד מובהק של המפה. עכשיו, כשכבר התבסס בתור סמל של תרבות שוליים ישראלית, הוא מתחיל להישמע אחרת. הערב (חמישי) יפגוש את הרב פרומן במקום (ברנר 5), במסגרת סדרת "צלילים ומנגינה", לדיון בשאלות על יהדות וישראליות – מפגש מאוד לא טריוויאלי, אפילו בהתחשב בגל ההתחזקות שעובר על מוזיקאים מקומיים בשנים האחרונות. ניכר על לב שמאוד לא נוח לו עם העמדות של פרומן, ושהישיבה מולו מרתיעה אותו. “אין בינינו חיבור מוקדם”, הוא מסביר, “המפיקים הביאו משני הקצוות, דתי וחילוני. זה לא שאנחנו מגישים ערב ביחד, אני חושב שזה מין אינטגרציה. המקום דתי, ומביאים אליו חילוני מול דתי”.

» הרב פרומן פוגש את עמיר לב - כל הפרטים

אז הפכת לחילוני מחמד?
“יש משהו מאוד חזק במה שאתה אומר. כי אם אתם כל כך מאמינים, ונטולי ספקות, למה אתם צריכים חברים חילונים? אם זו מערכת כל כך סגורה ובלי פשרות, אז אין לי למעשה מקום בה. בסופו של דבר, אני לא מתכוון לנסוע לתקוע או משהו דומה. זה רק כנס בתל אביב. אני מניח שיש הרבה רבנים שיש להם חילוני מחמד”.

#alt 
היהדות היא חלק ממני. עמיר לב (צילום: ירון קמינסקי)
 

שלא ילכו לצבא



ללב חשוב לשמור על עצמו בתוך המפגש הזה, והוא מקפיד לנסח היטב את העמדות שלו. אני מנסה להבין אם המפגש הזה גורם לו לחשוב שוב על יהדות. “בטח”, הוא אומר, “מה זה יהודי? קראתי שהרב פרומן אמר שאם היה לו בן הומו הוא היה קורע קריעה ויושב עליו שבעה. מי מגדיר את היהדות? אפשר גם להגדיר אותה לפי שלמה זנד, שבדיוק כתב ספר יפה על ההיסטוריה שלנו, על משמעות הגלגול הנוכחי שלנו, וזו פרשנות לגיטימית נוספת. אם זה שמגדיר יהודי יכול לדבר ככה על הומואים, אז אני לא יהודי. לשמחתי, זה לא מה שקובע מי יהודי. יהודי זה העם שלי וההיסטוריה שלי ואני מאוד יהודי. עשו לי ברית, לילדים שלי עשיתי ברית. פתאום יבוא מישהו ויגיד ‘אם אתה הומו הייתי יושב עליך שבעה’?”.

המפגש יהיה טעון?
“אני לא טעון. בן אדם אומר לי ‘בוא נעשה שלום’. אני יודע שהוא נפגש הרבה עם ראאד סלאח, ואני יודע שאנשים באים לשמוע אותו מדבר. הוא אומר ‘לא אכפת לנו מהשטחים’. אבל השפיץ של מה שהוא אומר, זה שהמלחמה שנוצרה היא בין בני דת ולא בין אנשים, ואם יפתרו את האספקט הדתי של העניין, אז גם כל השאר ייפתר. אבל אני לא דתי ומי שמדבר ככה על הומואים הוא לא חלק מהחברה שבה אני חי. אז מה נכון? לסלוח לו על התבטאות ההומואים כי הוא מוכן לשבת ולדבר עם ראאד סלאח? זה נראה לי מגוחך. הפערים בין אדם חילוני, אפילו אם הוא מאמין, ובין אדם שמוכן לקבל פסק הלכה כזה או אחר על נייר טואלט בשבת, או את היחס לנשים ואת היחס להומואים – הם עצומים. זה קשה יחד. אני לא שונא דתיים. אדם באמונתו יחיה. אבל אני לא יכול להיכנס לחדר הזה ולהגיד ‘גישרנו על הפערים, בוא נחיה פה יחד’, כל השטויות האלה. גם לא מפריע לי שהם לא הולכים לצבא. מה הם יעשו בצבא? כל השנאה הזו מפריעה לי. לא רוצים? שלא ילכו לצבא. רוצים ללמוד? שילמדו. אפשר לחשוב שאלה כל הבעיות של המדינה”.

באלבומים שלך, במיוחד האחרון, יש הרבה ישראליות, אבל כמעט אין נגיעה ביהדות.
“היהדות היא חלק ממני. זה כמו לעשות שיר על הידיים והרגליים שלנו. ככה אני, אני יהודי ואני חלק מהעם היהודי ומההיסטוריה היהודית. זה לא דורש התייחסות מיוחדת”.

האזכור היחידי אצלך למילה “יהודי” נמצא בשיר “פארדייס”.
“זה אזכור שמתייחס להיפוך מנרדף לרודף. המעבר מנרדף לרודף הוא מחמאה אדירה לאגו, שיכרון של כוח. הלוואי שהיינו מצליחים להפסיק להיות רדופים כי כבר הגענו לארץ, אבל גם לא ללכת לצד השני. להישאר ככה, בלי להיות רודפים. הרוסייה שם אומרת בשיר לילדה שלה משהו כמו ‘נומי נומי תישני, איזה מזל שאבא שלך יהודי. את מסודרת’”.

אתה מדבר על המעבר של היהדות מאות קלון לסוג של יתרון.
“כן. צריך למחוק את אות הקלון הזה, מבלי שהוא ייהפך ליתרון, כי יתרון תמיד מגיע על חשבון מישהו אחר”.

#alt
"זה לא שאנחנו מגישים ערב ביחד". הרב פרומן (צילום: אמיל סלמן)
 

טלאי צהוב למכירה



בקיץ האחרון פקד לב את המאהל ברוטשילד, ודיבר בהתלהבות גדולה על המחאה החברתית. בחודש הבא ייכנס לאולפן כדי להקליט את אלבומו הבא. הוא עוצר לרגע לחשוב, ואז מחליט לספר, בניגוד להרגלו, את הסיפור מאחורי אחד השירים. “יש שם איזה סיפור אישי שלי”, הוא חולק, “הייתי בחופש באירופה והיה מדהים. הנהרות, הסירות, הברבורים, הנימוס. אני בן 50, עם האהובה שלי, פעם ראשונה שאנחנו נוסעים בלי הילדים. אתה עף. אתה רואה איך מסדרים את הסנדוויצ’ים בחנויות בבוקר, וזה מקסים. הטעם של הקפה לא עובר בכלל דרך הראש, הוא ישר מכה בך. היינו בכפר כזה והיתה בו חנות יד שנייה. ניגשנו לקופה כדי לשלם, וראיתי שם שולחן ועליו זכוכית. מתחת לזכוכית היה טלאי צהוב למכירה. חשבתי שאני מקבל התקף לב. הייתי הכי יהודי בעולם באותה שנייה. מישהו ענד פעם את הטלאי הזה, ואם הוא ענד אותו באותו אזור של אירופה, סביר להניח שהוא כבר לא חי. זה מה שלקחו מהאיש ההוא, ועכשיו שמים את זה תחת זכוכית ומוכרים. חשבתי שאני מת. אין לך ספקות באותו רגע – אתה אומר ‘אני חלק מהעם הזה שנרדף, שיש לו רק מקום אחד והלוואי שבמקום הזה הוא יהיה אדיב’”.

זה מה שמניע אותך להתבטא בעניינים כאלה?
“אני כבר בן 50 ויש לי ילדים, אז מה, אני אשיר על מה שכבר בסדר? אחרי ההתבטאויות של אברי גלעד ואנסטסיה מיכאלי אני מרגיש צורך לדבר על מה שקורה. עברנו מלחמות, מנהיגים מושחתים, הכל. אנחנו כבר קהים. גם אני. אני לא יודע יותר מהשאר. אי אפשר במילים יותר לעשות כלום, בגלל זה נורא מצחיקות אותי כל הקריאות האלה שנשמעות עכשיו. מאז שברק הבטיח ‘שחר של יום חדש’ ולא קיים, כבר לא מאמינים לאף אחד. הדבר היחיד שאפשר להאמין לו זו דוגמה אישית. פתאום יבוא מישהו, כמו בסרטים, שלא צריך לדבר - רק לתת דוגמה אישית מאיך שהוא חי. זה לא שאני לא יכול לשתוק מול המציאות, כי גם אני כבר חלק מהאדישות הכללית. אבל מצד שני, אני גם לא יכול להמשיך לכתוב ‘אהבת אותי ואהבת אותי, הזדקנתי, התבגרתי’. אני כותב על מה שיש מסביבי”.

ואולי דווקא כאן טמון סוד הקסם של לב. הוא לא ניצב על איזה אולימפוס מוסרי, ולא מנסה להרביץ תורה. הוא מספר את הסיפור האישי שלו. לא צועק את המסקנות המתבקשות, רק מאיר כמה נקודות למחשבה. כבר עכשיו די ברור שבאלבום הבא הוא לא יקרא לאנשים לצאת לרחובות או לעלות על בריקדות. הוא יספר להם סיפור. את מוסר ההשכל הם יצטרכו להבין לבד.

תגובות גולשים
הוסף תגובה +

(12 מדרגים)

דירוג הגולשים:

דרג את הכתבה

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5