מוזיקה קלאסית - מדור שבועי
יום חמישי 26 בינואר 2012 07:40 מאת: אמיר מנדל, עכבר העיר
השבוע במדור: דיסקים חדשים של מוצרט ובאך ומה יהיה עם "קול המוזיקה"?
על קול המוזיקה
בשבועות האחרונים יש ידיעות בעיתונות, עצומות ודיון ציבורי על מצבו של קול המוזיקה. גילוי דעת אנונימי של חלק מהעורכים העלה טענה ששוב יש תוכנית לחסל את התחנה. הסערה החלה סביב מינוי מנהל חדש, שכנראה איננו איש מוזיקה מובהק. חבל שהדיון אנונימי, כי כך קל לנפנף אותו בלי להתייחס לטיעונים לגופם, וחבל שהוא אישי, כי הטענות שעלו נוגעות למצבו הנוכחי של קול המוזיקה – שהמנהל החדש עוד לא אחראי לו. כל מי שמאזין, יכול לזהות את המצב: זו תחנה טובה שמציעה המון שעות מוזיקה מעניינות, כולל היכרות עם מוזיקה חדשה, יוצרים חשובים והקלטות עדכניות. עם זאת, ניכר שהיא סובלת מהזנחה וחיסרון כיס, ולכן, יש גם המון שידורים חוזרים של תוכניות מאוד ישנות, ואיכות שידור ירודה להחריד, מן הצד הטכני. הזנחה וחיסרון כיס בולטים בכל רשות השידור, וספק אם אמנם יש קנוניה מכוונת כנגד קול המוזיקה. הרי השידור הציבורי בישראל נתון כולו בתהליך של הכחדה. תהליך מוזר, בהתחשב בכך שהציבור משלם אגרה ספציפית תמורת השירות הזה, שהוא רהוט, ומושכל, ומקומו בתקשורת ייחודי וחשוב. יקום הציבור ויצרח: שילמנו בעד שידור ציבורי – אנחנו דורשים לקבל אותו. וייכלל קול המוזיקה, משודרג בכוח אדם רענן ובמשדרים חזקים, בעסקה כולה.
דיסקים
רכישות דיסקים הן בעיקר עניין לאינטרנט, אבל השניים שנזכרים כאן הפעם דווקא הגיעו לארץ וזמינים בחנויות שעוד קיימות.
מוצרט: סינפוניה קונצ'רטנטה לכלי נשיפה, ק' 297b; קונצ'רטו לחליל ונבל, ק' 297c – נבארו; קרבונארה; סנטנה; אלגריני; זון; בלמונדו; תזמורת מוצרט; קלאודיו אבאדו (דויטשה גרמופון 9329 477). דויטשה גרמופון מוציאה, די בצפיפות, סדרת הקלטות של אבאדו, עם התזמורת שהקים בבולוניה, לקונצ'רטי וסימפוניות של מוצרט. הדיסק הזה, כמו הרוב, מנוגן בכלים לא תקופתיים, והמצלול רווי, אפילו טיפה כבד. למרות זאת, אבאדו עם התזמורת והסולנים מצליחים להבליט פרטים, קווים וצבעים יפים, וליצור זרימה נינוחה ונעימה.
באך: קנטטות מס' 82, 169, 53, ועוד קטעים מתוך קנטטות מס' 150, 200, 161 – אנדראס שול; סולנים; התזמורת הקאמרית מבזל, בהובלת יוליה שרדר. היצירות מלהיבות: לצד "די לי" המופלאה, מס' 82, מופיעה הקנטטה היפה לאלט סולו, מס' 169, וגם מס' 53, שאולי בכלל נכתבה על ידי גאורג מלכיור הופמן, ועדיין יש בה הרבה קסם. התזמורת מציעה צבע מצוין ונגינה שקופה ונמרצת. האינטרפרטציה בנויה להפליא, למרות שהקונטרה־טנור היפה של שול נשחק באופן ברור יחסית לשנותיו המוקדמות.