האם תל אביב נשארת בלי חנויות דיסקים?

יום שבת 24 באפריל 2010 07:00 מאת: עמי פרידמן, ליאורה קפלן, העיר תל אביב

לפני כמה שבועות ויתר גל עופר, מנהל קרמבו רקורדס, על הקומפלקס התחתון לטובת חנות טי־שירטס. החלטה כלכלית של בעל הנכס. עכשיו הוחלט שגם הקומה השנייה תהפוך למשרד תיווך. עוד החלטה כלכלית של בעל הנכס. אז זהו, מעוד שבוע לא תמצאו בשינקין את קרמבו רקורדס. אולי תמצאו אותם מתישהו בלוקיישן אחר (אם יימצא בעל נכס שיסכים)

גל עופר, המנהל המיתולוגי של קרמבו רקורדס - חנות הדיסקים העצמאית שנמצאת ברחוב שינקין כבר 15 שנה - עשה הכל כדי שלא ייאלץ לסגור אותה. עד כדי כך היה חשוב לו לשמור את המוסד במקומו הטבעי, שלפני כמה שבועות הסכים לוותר על כל הקומפלקס התחתון של החנות לטובת חנות טי־שירטס. החזית של החנות, כמו כל הרחוב, הפכה למוקד עלייה לרגל עבור תושבי חוץ. עופר, מצדו, נאלץ להסתגל במהירות למציאות החדשה וצופף את מלאי הדיסקים שלו בקומה השנייה. את תוכנית ההתכנסות הזאת כפה עליו בעל הנכס. "ההתלבטות היתה אם לוותר על כמה עוברים ושבים או לוותר על 10,000 שקל בשכירות", סיפר ל"העיר" לפני כחודש. כעת מתברר שההצטמצמות הזאת קנתה לקרמבו שבועות נוספים בלבד של חסד, ובעוד כשבוע תחוסל החנות באופן סופי. עופר מספר שבעל הנכס החליט שיהיה הרבה יותר משתלם להקים בקומה השנייה משרד לתיווך נדל"ן. תמצית פני התקופה. עם זאת, עופר מדגיש שמוקדם להספיד את המותג קרמבו, ובימים אלה הוא מחפש מקום אחר להפעיל מתוכו את החנות. ואולם מדבריו נובע שגם אם תימצא אכסניה מתאימה, הקרמבו לא יפעל יותר כישות עצמאית, אלא ישתמש בתשתית של מקום קיים. "בעל הבית שלנו הוא קפיטליסט חסר נשמה ולכן החליט להפוך את החנות למשרד נדל"ן", אומר עופר ובהמשך מתייחס לגורל המקום: "כנראה נשתלב בתוך עסק לילי מוכר. זאת אומרת, אנחנו נפעל כחנות דיסקים במהלך היום ובלילה זה יהיה בר. מין קומבינציה כזאת, שלתוכה נביא את הקטע שלנו. אבל שום דבר עוד לא סגור. מאז שפירסמתי בפייסבוק שקרמבו עוזב את שינקין דיברו איתי מלא אנשים והציעו לנו לפתוח אצלם. יש המון אופציות - ברים, בתי קפה, חנויות בגדים. יש חנות בגדים אחת ספציפית שאנחנו שוקלים להיכנס לתוכה. בחיים לא קיבלתי כל כך הרבה תגובות של עזרה ותמיכה. רוצים אותנו כי אנחנו מביאים הרבה תנועה. עננה של משהו אורבני וקול".

אתם סוגרים עוד שבוע, תצטרך להחליט מהר.
"בגלל זה קמתי על הבוקר. עדיין אין דסטיניישן אבל אנחנו בשיא הנגושיאיישן".
דדי יצחייק, הבעלים, ראוי ללא ספק לתואר סנדק חנויות התקליטים בעיר. פרט לקרמבו, בבעלותו (לצד רפי לווינסון) גם החנויות קצת אחרת והמטאל שופ, שממוקמות בפינת הרחובות פינסקר־בוגרשוב והוא משמש שותף בחברת היי פידליטי המחזיקה בזכויות ההפצה הארציות של קטלוג חברת וורנר. "ניסינו לעשות כל מיני דברים, להצטמצם, אבל ברגע שהעלינו את החנות למעלה איבדנו משהו מהאופי שלה", אומר יצחייק, "הבנו שאם לא עושים משהו עד הסוף, עדיף לא לעשות אותו בכלל. אין אמצע, וקרמבו זו הוכחה ניצחת. ברגע שחתכנו חלק מהלב של החנות זה התנקם בנו". גם יצחייק מבטיח שסגירת החנות היא זמנית ומבטיח "להחזיר עטרה ליושנה", כדבריו, במיקום חדש.

עננה של משהו אורבני. גל עופר (צילום: אסף עברון)

עולם הולך ונעלם

בעיתוי סמלי לרקוויאם של הקרמבו התקיים ביום שבת האחרון יום חנויות הדיסקים העצמאיות. מדובר במסורת עולמית שמתקיימת זה שלוש שנים בכל שבת שלישית של חודש אפריל, והשנה צוינה בעיר לראשונה. האירוע, שמטרתו הרשמית היא להביע מחאה סמלית על התחזקותם של אתרי ההורדות והיעלמותן מהנוף של חנויות התקליטים הקטנות, התקיים בחנות הדיסקים מוזיקה נטו. "אני חושב שבמיוחד בתקופה זו חשוב נורא לציין יום כזה", אומר ארז לוטרינגר, הבעלים, "אתה רואה כאן את האהבה של האנשים לחנות ולתחום הזה בכלל". לוטרינגר דווקא מדווח על עלייה חדה במכירות ובכניסות לאתר האינטרנט של מוזיקה נטו, אבל לא מכחיש שמצבן של חנויות הדיסקים העצמאיות הוא קריטי. "זה עולם הולך ונעלם, אין מה לעשות. באירוע כזה אתה מקבל ערך מוסף של המלצות, הכוונה. מרגישים פה אהבה אמיתית לדיסקים". את האירוע כיבדו בנוכחותם שלומי שבן, דניאלה ספקטור ותמר אייזנמן, שהתרועעו עם באי החנות והפגינו תמיכה. ספקטור, ששיחררה בשנה שעברה אלבום ראשון, נראתה נרגשת, "לדיסקים יש ערך רומנטי", אמרה, "אבל אני בעד ללכת עם רוח הזמן ואני מאחלת לכל האנשים שמוכרים דיסקים ומעורבים בתעשייה הזאת שיידעו לעשות מטמורפוזה מתאימה. האמנים עושים את זה וגם התעשייה המסחרית צריכה ליישר קו".

פרט לקרמבו, שמעמדה לא ברור, קיימות בעיר כמה חנויות דיסקים ותיקות נוספות, שמתחזקות גרעין קונים קטן ומסור: כאמור, מוזיקה נטו; דיסק סנטר, שנחשבת עוד מימי פיקדילי לחנות שמציעה את המבחר המגוון ביותר ובזול; אוף דה רקורד, שממוקמת סמוך לכיכר דיזנגוף ומחזיקה מעמד על אף היותה אנונימית יחסית; חור בשחור, שמתמחה בתקליטי ויניל ובשנים האחרונות נהנית מתחייה מחודשת; קצת אחרת והמטאל שופ של יצחייק שכבר הזכרנו; וכמובן האוזן השלישית שגם מתחזקת את הלייבל אירסיי - בית ללא מעט אמנים אלטרנטיביים.

"כבר לפני שמונה או עשר שנים אמרו לי שלדיסק יש עוד שנתיים־שלוש לחיות לכל היותר, והנה אנחנו עדיין פה", מספר לוטרינגר ממוזיקה נטו, שהיה נלהב ואפילו די מופתע מהתנועה הערה בחנות במשך האירוע. גם יצחייק, על אף מותה (הזמני?) של הקרמבו, משוכנע שלחנויות העצמאיות יש עתיד. "מוכר בחנות כזו משמש קצת כמו פסיכולוג לקליינטים הקבועים שלו. זה לא יחסי מוכר־לקוח שבהם אתה רק מנסה לדחוף לו כמה שיותר סחורה ויאללה ביי. עדיין יש קהל שמחפש את האינטימיות הזאת".

המצב לא כל כך גרוע

בועז גולדברג

בשיחות חולין, ההתקפלות של קרמבו רקורדס ודאי תייצר אמירות כמו "השינקינאית האחרונה" בטון עצוב לייט. הזדמנות נהדרת לשחרר קיטור בנוסח איזה מקום פרובינציאלי ו"רק בישראל" וכו'. אבל האמת מורכבת יותר. ראשית, אל תאמינו להפחדות. אם חנויות בולים עדיין קיימות, הביקוש לדיסקים, תקליטים ואפילו קסטות לא ימותו כל כך מהר. חנויות התקליטים לעולם לא ייכחדו לחלוטין אלא פשוט יתמעטו, למרות שמדובר בתופעה גלובלית שדורסת לא רק חנויות תקליטים קטנות ופסטורליות, אלא אפילו תאגידים. מצד אחד ישנם המקרים של טאוור רקורדס (שכבר מזמן קרסה בארצות הברית ובבריטניה) ושל Virgin (שמצמצמת סניפים), ואילו מנגד ניתן להציב את החנות העצמאית המפורסמת מלונדון שמתמחה ברוק על כל סוגיו, Minus Zero - מהחנויות המשובחות בסביבות שוק פורטובלו ובעולם כולו - שב־1 במאי תכבה את האורות בפעם האחרונה אחרי 26 שנה בביזנס. גל הצונאמי הזה אומר שיחסית לעיר קטנה, מצב התקליטים והדיסקים בתל אביב לא עד כדי כך גרוע. לגל עופר, מנהלה השובב של קרמבו, היתה אי אז במחצית הראשונה של שנות ה־90 חנות דיסקים ששמה X-TA ברחוב גאולה. עופר הנהיג שיטת מכירה מעניינת עם אופציה להחלפה בזיכוי כמעט מלא ומנוי לספריית דיסקים. התחרות עם האוזן השלישית היתה כנראה חזקה מדי, ו־X-TA לא החזיקה מעמד. אבל גם אחרי הסגירה של קרמבו בשינקין, שאולי תלבש צורה של קיום חסכוני יותר במקום אחר, תל אביב תמשיך להציע אופציה סבירה של טיול חנויות תקליטים על ציר דיזנגוף־קינג ג'ורג'־פינסקר. בימינו זה לא מעט. אלו ימים של חנויות און־ליין מקצועיות ביותר. ebay, הלוח המקוון שבו כל אחד יכול להיות מוכר תקליטים מדופלם בלי לשלם דמי תיווך, פופולרי מתמיד; סופרמרקטים ובתי קפה מוכרים דיסקים חדשים במחירים מוזלים; וכמובן, עניין ההאזנה החופשית בסטרימינג וההורדות. וכשמוסיפים לתמונה את העובדה שקהל הצרכנים בתל אביב אוהב לתפוס דברים עמוקים ומבוססים כטרנדים חולפים, מה הפלא שחנות כמו קרמבו, שלאורך השנים בנתה ומיתגה את עצמה כמקום שבו כל די.ג'יי רציני (טראנס/טכנו/ג'אנגל/טריפ הופ ומוזיקה אלקטרונית בכלל) צריך לקנות תקליטים, נאלצת להצטמצם? לך תסמוך על קהל שעד היום מקשר בין רצח רבין ל"מות הרוק הישראלי" (קישור אווילי). לך תסמוך עליו שיבין ש־mp3 זה איכות טרנזיסטור לעומת תקליט, דיסק ואפילו קסטה. לך תסמוך שיבין כי קיים ערך מוסף (חברתי, חושי) ביציאה מהבית אל חנות דיסקים.