הפלישה אל הנגב

יום ראשון 21 באוקטובר 2007 09:53 מאת: בן שלו, גלריה, הארץ

קרוב לאלף איש נסעו עד מצפה גבולות הנידח כדי לראות מרתון הופעות אינדי - וזה היה שווה כל קילומטר

המארגנים קיוו שיבואו 500 בני אדם. בכל זאת, פסטיבל מוזיקה אלטרנטיבית בסוף העולם, כלומר במצפה גבולות, באמצע הדרך בין אופקים לרפיח. אבל חובבי האינדי הפתיעו לטובה. 700-800 מהם, אולי אפילו 1,000, ארזו שקי שינה ואוהלים ונסעו דרומה. זאת היתה ההצלחה הראשונה של "אינדי נגב". ההצלחה השנייה היתה התנאים שבהם התקיים הפסטיבל - הארגון המרשים, העמידה המפתיעה בלוח הזמנים של ההופעות, הסאונד המצוין, שלא לדבר על השקיעה המדברית. ההצלחה השלישית היתה הדבר שלשמו התכנסו כולם - המוזיקה. על סמך שבע שעות במתחם הפסטיבל (מתוך יום וחצי) ושבע הופעות (מתוך יותר מ-20), אפשר לקבוע שלא רק הקהל והמארגנים הצטיינו, אלא גם רוב המוזיקאים. הנה התרשמות קצרה מההרכבים שראיתי בפעולה.

* שני קדר - התקשתה להלהיב. מאחר שההופעה התקיימה באוויר הפתוח, התבקש שהשירים המופנמים של קדר יזכו לביצועים יותר אינטנסיביים מאשר באלבום שלה, וזה אכן מה שקרה. אבל קדר, פרפורמרית בתחילת דרכה, קצת נבלעה בין הקונטרבס של יהוא ירון לבין הגיטרה הדומיננטית של בנימין אסתרליס והתקשתה לגבש נוכחות. הביצוע ל"Heartbreak Hotel" של אלביס, בקול ובס בלבד, היה מקורי אבל לא לגמרי משכנע.

* דויד פרץ - איזה כיף לחזות במוזיקאי יוצא לרגע מהדרך שבה הוא צועד זמן רב וזורק את עצמו למקום אחר. פרץ צעד בשנים האחרונות במסלול אקוסטי, אטי וחרישי, שהוביל אותו ל"הייקו בלוז", אלבומו החדש והיפהפה. אבל פרץ שהופיע ב"אינדי נגב" היה חמוש בגיטרה חשמלית וחדור תשוקה לבצע שירים קצביים באווירת קאנטרי של מסבאות. הוא שר על רכבות, על לוזרים שיודעים שהם לוזרים ועל בליינד-דייטים בירוחם, ועשה את זה בפשטות, בתנופה ובקול הרבה יותר פתוח מאשר באלבום שלו. זו אחת משתי ההופעות הכי טובות שראיתי בפסטיבל. ובכל זאת, הסתייגות אחת: אם כבר מבצעים את "סוף המדבר" הנפלא של שלום גד, בבקשה לעשות את זה כמו שצריך.

* "Pits" - ההופעה המצוינת השנייה שראיתי ב"אינדי נגב". "Pits" יודעים לכתוב שירים מהודקים מאוד ויודעים איך לנגן אותם, אבל מה שהפך את ההופעה שלהם לכל כך טובה היה בעיקר הסאונד, ובייחוד הסאונד של הגיטרה. היא נשמעה מעולה, עשירה ומהדהדת, והיא טענה את השירים הרזים והמינימליסטיים של הלהקה בכוח נוסף והפכה אותם לבשרניים ועסיסיים.

* "Xamavar" - בהשוואה ללהקות האינדי הנונשלנטיות והמודעות לעצמן, להקת הפולק-פרוג-מטאל "Xamavar" נראתה כאילו היא הגיחה מ"ספיינל טאפ", מצוידת בסדינים ועליהם שם הלהקה, שפת גוף לא קולית בעליל (נענועי שיער וקפיצות ממגברים), צליל בומבסטי וגם צבא קטן של אוהדים צעירים. תחילת ההופעה עוררה הסתייגות אוטומטית, אבל זו נעלמה עד מהרה לנוכח הנגינה הנלהבת של חברי הלהקה, הקול רב העוצמה של הזמרת והשואו המושקע. חוץ מזה, ייתכן ש"Xamavar" היא להקת המטאל היחידה בעולם שמשתמשת בכינור וחמת חלילים, ורק בשל כך צריך לכבד אותה.

* "Malox" - כליזמר פאנק? פרי-ג'אז בלקני? לא משנה איך קוראים למוסיקה ש"Malox" מנגנים, אייל תלמודי וחגי פרשטמן הוכיחו שדואו סקסופון -תופים יכול להיות לא פחות אינטנסיווי מלהקת רוק. תלמודי התהלך על הבמה כמו מטיף שחור ושיחרר מהסקסופון שלו תרועות מלאות להט בזמן שפרשטמן יצר מתחתיו שלל מערבולות קצביות. מוצלחת ככל שתהיה, ההופעה לא סיפרה הכל על "Malox". היא שיקפה בעיקר את הצד האנרגטי של הצמד. מי שיקשיב לאלבום החדש והמצוין שלהם, "One Day", ייחשף לצד נוסף, מורכב ומתוחכם.

* יהלי סובול - סובול פתח את ההופעה שלו בהתנצלות על כך שהוא מופיע לבד עם גיטרה. "אני סתם אנגן לכם שירים", אמר. זאת באמת לא היתה הופעה מסעירה במיוחד. אפשר רק לדמיין מה היה קורה אילו רע מוכיח, שעמו עובד סובול על אלבומו הקרוב, היה יושב מאחורי התופים. אבל סובול ניגן כמה שירים מתוך האלבום העתידי, והיה מעניין ונעים להקשיב להם, ובעיקר לשיר שהוא סיפור קצר על נסיעה של בני זוג מנמל התעופה בן גוריון לתל אביב. קרה ביניהם משהו, היא נסעה, הוא נשאר, ועכשיו היא חוזרת, הוא בא לקחת אותה והאוויר במכונית ספוג באינטימיות, מתח, תקווה, חשדנות, פחד ואהבה.

* "Ed" - רגע לפני ש"Ed" עלו לבמה, אפשר היה לראות את אחד הסדרנים מפציר באנשים שהתכוונו לעזוב שיישארו כי "אתם חייבים לשמוע את הלהקה הזאת". ואז "Ed" התחילו להפציץ עם השיר המעולה שפותח את האלבום החדש שלהם, והסדרן לא היה צריך להוסיף דבר. המשך ההופעה היה מוחץ ומבלבל לסירוגין. הגיטריסטים דייוויד בלאו ותמר אפק ניגנו מצוין, גיא שכטר טרף את התופים, אבל מי שחיפש את השירים עצמם התקשה לעתים למצוא אותם. לקראת סוף ההופעה הודיעה אפק שפסטיבל "חוצמזה" - פסטיבל מוסיקה אלטרנטיבית בגליל, שהתקיים בפעם הראשונה לפני חצי שנה - ייערך בפעם השנייה בפסח. לאור הבכורה המוצלחת של פסטיבל "אינדי נגב", יש לקוות שכמו מקבילו הגלילי, גם הוא ייהפך למסורת.

פסטיבל "in-D-negev". מצפה גבולות, שישי-שבת (19-20.10)