סרטים

עדכנו אותנו




למה אנחנו לא מתרגשים יותר מעירום בסרטים?

יום ראשון 11 בנובמבר 2012 06:11 מאת: אור בר שלום, עכבר העיר

נשים שמתערטלות על המסך הגדול הן כבר מזמן לא אישיו, גברים מתפשטים ללא בושה אבל מוסיפים אלימות או הומור לכל חשיפה וסצנות סקס חסרות תשוקה הן כבר עניין שבשגרה. השלב הבא בעירום הקולנועי הוא כנראה אדישות הצופים



מאירה את המסך. ג'סיקה צ'סטיין

(צילום: Vanity Fair)

פרסומת

אחרי שעה וחצי של נהימות לא ברורות, טסטוסטרון מתפרץ ועלילה שנעה באיטיות מפרכת - ג'סיקה צ'סטיין מתפשטת. זו לא סצנה גדולה, גם צ'סטיין תודה בזה, אבל בסרט הסופר מצ'ואיסטי ארץ יבשה, שעוסק בשנות העשרים של המאה הקודמת, הציצים החביבים של צ'סטיין מאירים את המסך. זו לא הפעם הראשונה שהשחקנית המוכשרת מתפשטת על גבי המסך הגדול (היא הופיעה בעירום גם ב"ג'ולין" ב-2008) וסביר להניח שגם לא האחרונה. יותר ויותר שחקניות הוליוודיות מתייחסות כיום לעירום בסרטים כחלק מתיק העבודות שלהן וקשה למצוא שחקנית שלא שירבבה לרזומה מינימום סצנת טופלס, בשם האמנות כמובן.  "כשראיתי שכל השחקניות הפנטסטיות שאני מעריכה עושות עירום אמרתי לעצמי 'אה, אין בעיה'", אמרה צ'סטיין בראיון לאתר אינקוויר אינטרטיימנט בשנה שעברה. "אני עדיין נבוכה לעשות את זה, זה לא משהו שנוח לעשות. אבל זה התפקיד שלי כשחקנית וכאדם מפותח. להסתכל לפחד בעיניים ולהגיד, טוב, אני צריכה לקום ולעשות את זה".

ארץ יבשה
- כל הפרטים ומועדי הקרנה
תפקידי הסטריפטיז שהזניקו קריירות
הכוכבים שהחלו את דרכם בפורנו

הוליווד תמיד אהבה סצנות עירום, אבל בעשור האחרון נראה שהמסך מוצף בהן ואנחנו מסרבים להתרגש. הנשים הצעירות והחטובות עדיין כאן, אבל לצידן מסתובבים גם גברים ושחקנים ושחקניות שמסתכלים על גיל 30 מרחוק. מאד מרחוק. אחרי השמרנות המינית ההוללת של שנות השישים והשבעים התיישב רונלד רייגן בחדר הסגלגל ושינה את תעשיית הבידור האמריקאית. מלבד הבלחות בז'אנר המד"ב בתחילת האייטיז (ארנולד שוורצנגר ב"שליחות קטלנית" מ-1984 בעירום פרונטלי מלא, בגרסת הבמאי בלבד) סצנות העירום הוקעו מהקולנוע המיינסטרימי והוחלפו באלימות בוטה.

הראשונה שהסכימה להתפשט ובכך נתנה את האות למאות איברים חשופים בהמשך הדרך הייתה שרון סטון. "אינסטינקט בסיסי" (1992) הציג לפנינו מפשעה ועולם ומלואו. מה שהפך להיות אחד הסרטים המצוטטים ביותר סלל את הדרך לסצנות עירום שהפכו לבוטות ומעיזות יותר ויותר. מספיק להיזכר ב"נערת שעשועים" (1995) שניסה לשבור את התדמית התמימה של אליזבת ברקלי (וקבר את הקריירה שלה), את החזה החשוף של קייט ווינסלט ב"טיטניק" (1997) או הטריפל הסקסי ב"משולש פראי" (1998) - כדי להבין שהרבה מתח מיני בעבע מתחת לתחתונים. אחד הסרטים שתיאר את התקופה הזו במדויק היה "לילות בוגי" (1997) של פול תומאס אנדרסון. הסרט אולי התייחס לתקופה מוקדמת יותר אבל סיפק כמה אמירות ברורות על היחס של הוליווד לסקס וגם וסצנות עירום בלתי נשכחות של ג'וליאן מור (מתפשטת סדרתית בסרטים) התר גראהם (כנ"ל) ומארק וולברג (לא מספיק לטעמנו). אפילו אנג'לינה ג'ולי, אז אישה חובבת שערוריות, נתנה כמה הצצות שערוריותיות בסרט "ג'יה" (1998).

החשיפה הגדולה. אנגל'ינה גו'לי ב"ג'יה":

את הסליז שהחלו הבמאים החתרניים יותר המשיכו הבכירים. האחרונים, משולהבים מהאפשרות לחלוק עם הקהל עירום בוטה ונטול ביקורת חברתית מתחסדת כמעט התחרו בסצנות העירום שהציגו. סטנלי קובריק הגשים פנטזיה נושנה והוציא לפועל את"עיניים עצומות לרווחה" (1999) עם טום קרוז וניקול קידמן במה שהפך לסרטו האחרון. דארן ארונופסקי הפשיט את ג'ניפר קונלי ב"רקוויאם לחלום" (2000) כמכורה לסמים בסצנת סקס שקשה להתנער ממנה. "מלהולנד דרייב" (2001) קוטלג כאחד הסרטים הלא ברורים של דיוויד לינץ' אבל ספק אם מישהו ישכח את סצנת העירום של נעמי ווטס ולורה הרינג. ברנרדו ברטולוצ'י הצליח לגייס תקציב הפקה משלוש מדינות כדי לצלם את הפנטזיה האירוטית "החולמים" (2003) ו"קרוב יותר" (2004) של מייק ניקולס (המבוסס על מחזה באותו שם) הציג לצופים צדדים לא מוכרים של נטלי פורטמן.

נשים עירומות, גברים אלימים


עירום גברי ונטול נשים בסביבה עדיין נתפס כמוקש הומו-אירוטי. איך מבטלים אותו? באלימות או בהומור. כמה מסצנות העירום הגברי הטובות ביותר בקולנוע של השנים האחרונות כוללת בחור עירום שהולך מכות. סטיב בושמי ב"פארגו" (1996) נאלץ להפסיק אקט מיני מהנה עם זונה רק כדי שגבר אחר יעיף אותו אל מאחורי הספה ויאפשר לצופים, במיוחד לאלו המיומנים עם כפתור ה'עצור', זווית מצוינת על איבריו המוצנעים. "זר במגרש" (1992) מתאר סצנת מכות במלתחות הבנים בין ברנדון פרייזר הצעיר למאט דיימון הצעיר עוד יותר. "ממנטו" (2000) הציג לעולם את כריסטופר נולאן כבמאי מקורי ואמיץ, אבל דווקא גאי פירס נחרט בזיכרון הודות לסצנת מכות סופר אלימה במקלחת שחשפה גוף מקושט בקעקועים ושעות נוספות בחדר הכושר. כריסטיאן בייל הסתובב ב"אמריקן פסיכו" (2000) כשהוא עירום ומרוח בדם עם מבט מטורף בעיניים. "קזינו רויאל" (2006) חשף בפנינו את דניאל קרייג כג'יימס בונד בסצנת עינויים בלתי נשכחת שכללה כיסא, חבל ובונד מופשט.

אחת מסצנות העירום האלימות והטובות ביותר בהיסטוריה של הקולנוע שייכת לבמאי דיוויד קרוננברג - "סימנים של כבוד" (2008) הביא לויגו מורטנסן מועמדות ראשונה לאוסקר, ובצדק. במשך דקות ארוכות במרחצאות גברים, מסתובב מורטנסן בעירום מלא והורג במו ידיו שני גברים לבושים וחמושים מאד. הסצנה עוצרת נשימה לא רק בגלל הגוף החטוב של השחקן (שהודה כי הוריד רבות במשקל לצורך התפקיד) אלא גם בגלל הקצב והצילום שלה. הסרט בושה של סטיב מקווין שיצא השנה, מתכתב ישירות עם העירום של "סימנים של כבוד". מלבד הדימיון החזותי בין שני השחקנים הראשיים, גם בבושה מופיע מייקל פסבנדר בעירום פרונטלי (וצידי, ואחורי והפוך) אבל ללא שמץ של תשוקה מינית.

"בושה" - הטריילר:

עירום גברי, כפי שיגיד לכם כל חנוך דאום, הוא עניין משעשע למדי. לצד הסצנות שלוקחות את עצמן ברצינות תהומית קיימים גם גברים שנהנים להתפשט בשביל הצחוקים והם בדרך כלל מציגים מודל גברי שרחוק מאד מאידיאל חדרי הכושר. ההצלחה הקופתית "בדרך לחתונה עוצרים בוגאס" (2009) הציגה את קן ג'ונג קופץ בעירום מתא מטען נעול ודוחף את מפשעתו היישר בפנים המופתעות של אחד הגיבורים. סשה ברון כהן דואג לאוורר את האיבר הנימול בכל סרט שעשה: החל מסצנת ההאבקות המטורפת ב"בוראט", דרך התיעוד העצמי ב"ברונו" ועד הדיקטטור, בו הוא מטיח את הזין שלו מול החלון של אמריקאית המומה. סת' רוגן וג'ייסון סיגל, חשפו, כל אחד בדרכו, גוף גברי שעיר, שמנמן, חיוור ורופס: רוגן הופיע בעירום "בדייט שתקע אותי" (2007) ו"זאק ומירי עושים פורנו" (2008) וסיגל הסתובב בחליפת יום הולדתו במשך חצי מ"קח את זה כמו גבר" ולא הפסיק להתלוצץ על כל שהוא מכריח את הצופות להתמודד עם מודל גברי מעודכן. ב-2010 קפץ מארק רופאלו לסצנת עירום שגרתית ב"הילדים בסדר" והראה לנו איך המודל הזה נראה עשור אחר כך.

השלב הבא של העירום בקולנוע


היום, כשכל סצנות העירום והסקס נמצאות במרחק הקלקה על העכבר, סף הריגוש שלנו דורש סטנדרטים אחרים. שחקניות כבר לא מתפשטות בימינו כדי להוכיח מחויבות לתפקיד (האלי ברי ב"מונסטר בול") אלא כדי לשבור קצת את הטייפקאסט (קריסטן סטיוארט ב"בדרכים") או פשוט כי זה טוב לטריילר (ריאן גוסלינג ב"טיפש, מטורף, מאוהב"). גם מחסומי המגדר והגיל נפרצו כבר מזמן. זה בדרך כלל קורה כשג'ק ניקולסון בסביבה: דיאן קיטון הייתה בת 57 כשנחשפה בסרט "באהבה אין חוקים" וקאתי בייטס הראתה ציצים שמוטים ונפולים להחריד ב"הכל אודות שמידט" (2002). אבל יש גם שחקניות שמשתמשות בסצנות עירום כדי להראות שהן עדיין סקסיות למרות גילן המתקדם. מריסה טומיי (מתפשטת סדרתית) הייתה בת 44 שנקראה לשחק את החשפנית בסרט "המתאבק" (2008) וחשפה גוף שמור לתפארת. סנדרה בולוק כבר כמעט ויתרה על הקריירה שלה עד הסצנה המפנקת ב"ההצעה" (2009) שם השתובבה בעירום מלא יחד עם ריאן ריינולדס, הצעיר ממנה ב-12 שנה.

הצעירים של היום כבר לא מתרגשים מציץ חשוף פה ושם. קריסטן דאנסט הציגה ב"מלנכוליה" של פון טרייר חזה מלא, צ'אנינג טאטום עשה קריירה מלהיות עירום על המסך (גם אוליביה מאן מתערטלת לצידו ב"מגי'ק מייק") ונדמה שאנחנו מוכנים לשלב הבא בעירום הקולנועי: חוסר אכפתיות. בסרטה האחרון של שרה פולי, הוואלס האחרון, מופיעה מישל וויליאמס בסצנת עירום נוטפת סקס שלא זכתה לתגובות מרעישות במיוחד. הייתה זו דווקא סצנת עירום אחרת שקיבלה את רוב תשומת הלב: מספר נשים בוגרות עד בוגרות מאוד, עומדות במלתחות הנשים בבריכה הציבורית ומסתבנות בנורמליות. המצלמה משתהה עליהן ברגישות. סתם עירום רגיל במלתחות הציבוריות, אין מה להתרגש.





תגיות: אור בר שלום, אנג'לינה ג'ולי, ארץ יבשה, ג'סיקה צ'סטיין, מייקל פסבנדר, סנדרה בולוק

(3 מדרגים)

דירוג הגולשים:

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5