סרטים

עדכנו אותנו




טרה פרמה: קסם מופלא של ערס איטלקי

יום ראשון 17 ביוני 2012 10:00 מאת: אורון שמיר, עכבר העיר

היצירה השלישית של עמנואל קריאלזה יוצקת משמעות חדשה במילים "מופלא" ו"קסום". עם נושאים שרלוונטיים לישראל, שחקן ראשי יוצא דופן וים שמספק צרות ונופים, "טרה פרמה" הוא הסרט שהכי נכון לראות היום בקולנוע



עם הגב לים. טרה פרמה

פרסומת

בשיח הקולנוע האיטלקי של העת הנוכחית תמיד צפים ועולים אותם שמות יוצרים. מספרם מצומצם עד כדי כך שהוא בדרך כלל מוביל לשימוש במושגים כמו "משבר בענף" נוכח מיעוט הכישרונות המבטיחים שהצמיחה ארץ המגף בדור האחרון. ואין צורך להזכיר את תרומתו של הקולנוע האיטלקי לאמנות השביעית לאורך השנים, או אפילו למנות את תריסר הבמאים האיטלקיים הגדולים בכל הזמנים. מספיק רק לחשוב על צמד המילים "סרט איטלקי" והראש כבר מוצף במילים ותמונות.

הרשימה הדלה של קולנוענים גדולים באמת מובילה גם להיאחזות עיקשת בגאונים שכן נמצאים בה, כמו עם פאולו סורנטינו (שאחראי על “האלוהי" וזה בוודאי המקום המפעימים), ואולי אף למלכים שהומלכו קצת יותר מדי בכוח, כמו במקרה של מתאו גארונה (“גומורה” המהולל מדי, ולפני כחודש פרס הבימוי בקאן על “ריאליטי”). משום מה, לא רבים מדברים על עמנואל קריאלזה, שלעניות דעתי לא נופל בכישרונו מהשניים הללו. למעשה, זהו אולי הבמאי היחיד שבאמת שומר על הגחלת האיטלקית המקורית במובן של עשיית סרטים מרהיבים, מלודרמטיים ואוהבי אדם, שלרוב עוסקים בבעיות חברתיות ומתמקדים בדמויות שוליים.

» טרה פרמה - כל הפרטים ומועדי הקרנה
»
התקווה האיטלקית של קוונטין טרנטינו

הקהל הישראלי הינו בר מזל, שכן שניים מסרטיו של קריאלזה כבר הוקרנו כאן בעבר - “רספירו" ו-”המסע אל החלום". הראשון התרחש על אי דייגים קטן והתמקד בקורותיהם של אם ובניה, השני הוציא להפלגה מהגרים סיציליאניים שחיפשו את מזלם באמריקה. סרטו החדש של הבמאי, טרה פרמה (“אדמה איתנה” בתרגום ישיר, או פשוט “יבשת”) שמו, הוא מעין היתוך וסיכום של שתי עבודותיו הקודמות מבחינת התכנים שמעסיקים את הבמאי. זהו סרט שמחזיר את האמון במילים כמו "מופלא" ו”קסום", שבדרך כלל מוצמדות בקלות מדי ליותר מדי סרטים. הפעם, מדובר בפלא אמיתי.

פלא אמיתי. טרה פרמה - טריילר:



דגי הזהב של קריאלזה


זהו סיפורו של אי קטן בדרום איטליה, בו אנשים חיים בפשטות. מורשת הדייגים המפותחת של המקום הולכת ונכחדת, מפנה מקום למלכודות תיירים שמוצבות לאורך חופיו ומספקות פרנסה חלופית לתושביו המעטים. אך לא רק תיירים נמשכים אל היבשה הזעירה - גם פליטים ומהגרים לא חוקיים ממדינות אפריקה נפלטים אל חופי האי, בניסיון לייצר לעצמם ולמשפחתם עתיד טוב יותר. המשטרה המקומית מטפלת בנושא ביד קשה ומאיימת להעניש את בני המקום שיסייעו לאפריקאים חסרי הבית, אבל כאשר משפחה אחת מוצאת עצמה בסיטואציה מורכבת אנו מבינים כי תמיד יהיו כאלה שחייהם קשים יותר, ולכן הלב יקרא לסייע להם. הסרט מתמקד במשפחה זו: אם (דונטלה פינוקיירו) ובנה (פיליפו פוסילו, שעוד נחזור אליו בהמשך), סב שהוא דייג זקן בעל לב זהב (מימו קוטיצ'יו) וגם דוד (ג'וזפה פיורלו), שמנסה לשכנע את המשפחה לעזוב את המורשת ולעבור לגמרי לעסקי התיירות.

בתזמון מעניין למדי, סרטו של קריאלזה מגיע ארצה בתקופה שבה נושא הפליטים והמהגרים הלא חוקיים מארצות אפריקה בוער במציאות הישראלית. יהיה מרתק לראות כיצד הקהל כאן יקבל אותו, או לאילו כיווני חשיבה הוא יוביל. בימים של שנאת זרים ותחושת חוסר אונים, מנחם למצוא בבית הקולנוע סרט שמתכתב עם נושא כל כך אקטואלי באופן שמעורר תקווה ומחשבה. וכיוון שהוא עושה זאת בעזרת קולנוע גדול וסיפור אנושי במיטבו, אפשר גם להמליץ עליו בלב שלם.

קריאלזה משה את הסיפורים שלו מן הים, דג אותם ברשת מחשבותיו. הים נוכח עד מאוד בשני הסרטים הקודמים שלו, ומקומו המרכזי לא נפקד גם הפעם. זהו מקור החיים, המזון, הפרנסה, אבל גם חדר הלידה של צרות צרורות. הים תוחם את האי בחיבוק דב, כולא את תושביו בכלוב מצופה זהב ויוצר ניתוק. וכשהים מתחיל לשלוח אל האי גם בעיות בדמות אנשים דחויים ומותשים הוא הופך גם למקור הבעיות, וגם למקום שאליו כולם רוצים לברוח. בין אם זה הסב שמתקשה להתמודד עם המציאות המשתנה כי דייג זה הדבר היחיד שהוא יודע לעשות, ובין אם זה נכדו, העלם הצעיר שלוקח תיירת מיוחדת להפלגה לילית פרטית באחת הסצינות הטובות בסרט. הגאות והשפל מכתיבים את הטלטלות הרגשיות של הדמויות, והים - כמו שאומר הפתגם העתיק - בוגדני.


איטלקית מטונפת ורגישות מדהימה. פיליפו פוסילו (צילום: מתוך הסרט) 

גיבור חדש נברא



כרגיל אצל קריאלזה, כל השחקנים והשחקניות עושים עבודה פנומנלית. ג'ולייטה בגילומה של פנוקיירו הוא אישה רבת סתירות, אמוציונלית וחרדה לגורל בנה, הזכר היחיד מבעלה המנוח. היא המצפן הרגשי של הסרט והדילמות שהוא מציג מגיעות כולן אל פתחה, כדי שתתמודד. לצידה ניצב פיליפו, בגילומו של פוסילו, שהופך במהלך הצפייה לדמות המרכזית בעזרת הופעת מחץ חד פעמית, הבוראת גיבור קולנועי לא שגרתי. זוהי ללא ספק תצוגת המשחק העצומה והמרגשת ביותר בה נתקלתי השנה. פוסילו בן ה-23 כבר עבד עם הבמאי בסרטים שקדמו ל"טרה פרמה", אבל הפעם הוא משכלל את המלאכה שלו לשיא. סיציליאני בנשמה, עם איטלקית כה מלוכלכת עד כי אפילו הניגון היפהפה של השפה מתקלקל בפיו, פיליפו אמנם אינו הכלי הכי חד בארגז אבל הוא רגיש להדהים ומגלה עומקים פסיכולוגיים נדירים, במיוחד עבור דמות שמתחילה את הסרט כבחור סתום וחינני. פשוט אין לעמוד בקסמו הערסו-איטלקי.

קריאלזה, שכתב את התסריט יחד עם ויטוריו מורוני, מעניק לצופיו את כל הסיבות הנכונות לצאת מהבית. הקולנוע שלו ראוותני ועוצר הנשימה מבחינת צילומים, נופים ולוקיישנים, אך בו בעת ממוקד כל העת בבני האדם בהם הוא מתעסק. הגיבורים שלו מרתקים באנושיות שלהם, הנושאים רלוונטיים וחשובים ואת כל הדרמה המופלאה הזו הוא תוחם בתוך 88 דקות. בימים בהם כל סרט קיץ שלישי חש צורך להימתח על פני שעתיים וצפונה, שילוב כה מוצלח של בידור קולנועי וסוגיות אקטואליות, המוגש באריזה קומפקטית ויפהפיה, הוא הדבר המוצלח ביותר שהאולמות הממוזגים יכולים להציע לקהל המבקש לנוח מלחות היום. והכל בזכות קפטן שאפשר לסמוך עליו, ולהמתין בקוצר רוח גם להפלגה הקולנועית הבאה שלו.

 טרה פרמה - מועדי הקרנה





תגיות: אורון שמיר, טרה פרמה

(6 מדרגים)

דירוג הגולשים:

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5