לא היה ולא נברא
יום שלישי 10 באוקטובר 2006 09:41 מאת: דניאל פייקוב, עכבר און ליין
במסגרת פסטיבל אייקון יוקרן הערב בסינמטק תל אביב הסרט "תקרית בלוך נס", מוקומנטרי עוקצני מתוחכם ומעורר מחשבה
הערב בשעה 20:00 יוקרן במסגרת פסטיבל אייקון בסינמטק תל אביב הסרט "תקרית בלוך נס".
כתיעוד של סרט שלא היה שם, על מפלצת שלא הייתה שם, "תקרית בלוך נס" לוקח את הסרט הדוקומנטרי צעד קדימה, צעד הצידה וגורם לו לקפץ על רגל אחת. הבמאי המיתולוגי ורנר הרצוג ("אגירה: זעם האל", "פיצקרלדו") יוצא לצלם סרט תעודה על מפלצת לוך נס, תוך שהוא מלווה בצוות צילום נוסף, המצלם את ההתרחשויות מאחורי הקלעים. אל הרצוג מצטרפים צלם ואיש סאונד הוליוודיים, וגם זאק פן, תסריטאי מצליח (של סרטי "X-מן") שמנסה להגשים את שאיפותיו כמפיק ומתערב ללא הרף בהחלטות הבמאי. אבל רגע, פן הוא גם הבמאי האמיתי של הסרט שאנחנו רואים, המשלב קטעים שצולמו במהלך אותה המשלחת וראיונות עם המשתתפים שנערכו שנה לאחר מכן. למעשה "תקרית בלוך נס" הוא סרט מוקומנטרי, דוקומנטרי מבויים, ובו פן, הרצוג ורבים אחרים משחקים את עצמם (גם ג'ף גולדבלום קופץ לביקור), והאירועים ה"מתועדים" לא היו ולא נבראו.
פן יצר קומדיה עוקצנית, מתוחכמת ומודעת לעצמה על השקר מאחורי הניסיון לתפוס את האמת, בכיוון הכללי של סרטי צ'רלי קאופמן כגון "אדפטיישן" ו"להיות ג'ון מלקוביץ'". הסרט מציג עימות בין שלוש גרסאות של המציאות: הסרט של הרצוג על המפלצת, הסרט על הרצוג מחפש את המפלצת, והמציאות שלנו, בה שני הסרטים האלה הם בדייה מוחלטת. לכל סרט בתוך סרט יש הנאות קטנות וגדולות משלו. בין השאר זהו מותחן בסגנון של "מלתעות" משולב עם "פרויקט המכשפה מבלייר" (כן, המפלצת מופיעה בשלב מסוים), קומדיה על התנגשות תרבויות והרהור גם על האינפנטיליות של הקולנוע המסחרי וגם על המניפולטיביות של הקולנוע הדוקומנטרי. וגם סאטירה משעשעת על הוליווד: המפיק זאק פן (או שמא "זאק פן") שוכר במאי אירופאי נחשב לפרויקט שמתיימר לחקור את האמת, רק כדי להכשיל אותו בכל הזדמנות אפשרית עם קונבנציות הוליוודיות, עד וכולל מפלצות עשויות פלסטיק וליהוק "מפעילת סונאר" בביקיני מיקרוסקופי. אבל לאירוניה יש גם צד רציני: האם למפיק יש בכל זאת נקודה? מי מאיתנו לא יעדיף סרט דוקומנטרי גבה מצח שיש בו בחורה בביקיני על פני סרט דוקומנטרי גבה מצח שאין בו?
ההברקה הגדולה של הסרט היא ליהוק דמויות אמיתיות מתעשיית הקולנוע, מה שנותן משקל רב יותר לסאטירה ולתחושת הריאליזם. מעל כולם מתנשא הרצוג, במאי שהמוניטין שלו מתבסס על האותנטיות התהומית של סרטיו. בינתיים האותנטיות הפכה לבלתי רלבנטית (במקביל, אולי לא במקרה, לעליית ז'אנר הריאליטי), כוחו של הרצוג ירד, וכעת הוא עוזר לפרק את האותנטיות לגורמים, בממזריות אך עם פני פוקר. אבל פן לא בהכרח ניחן באנדר-סטייטמנט של הרצוג. לפעמים הסרט גס מדי, וחושף את הקלפים שלו בשבירת האיזון העדין בין האמינות לזיוף. לפעמים פן מתאמץ מדי להצחיק ומגחיך את הדמויות, ובמיוחד את עצמו בתפקיד המפיק הבהמי, במקום להתעמק בשאלות המעניינות שהוא מעלה. בגלל הפגמים האלה "תקרית בלוך נס" מתקשה למצות את הפוטנציאל שלו במלואו, אבל עדיין זהו סרט שקרי שחושף לא מעט אמת על השקרים שאנחנו אוהבים לספר לעצמנו, בקולנוע ומחוצה לו.