ג'יימס פרנקו אוהב לסבך דברים
יום שישי 13 במרץ 2009 05:12 מאת: איימי רפאל | גרדיאן
לאחר שגנב את ההצגה ב"פיינאפל אקספרס" וזכה בתשואות על תפקידו ב"מילק", טכניקת המשחק הקיצונית של ג'יימס פרנקו מתחילה סוף סוף להביא לו תועלת. אז למה הוא מעדיף ללמוד בימוי קולנוע?
תצלום: אימג' בנק/ Contour
כשג'אד אפטאו פגש לראשונה את ג'יימס פרנקו לפני כעשר שנים, הוא חשב שפרנקו, שהיה אז בן 20, הוא מצחיק, מוזר, רזה וחלקלק מאוד. הוא לא הבין מה סוד ההצלחה שלו עם נשים. ואף על פי כן, המפיק ליהק את השחקן הצעיר ל"פריקים וגיקים", דרמת טלוויזיה עטורת שבחים על שתי קבוצות של תיכוניסטים בשנות ה-80. לאחר שצילמו את פרק הפיילוט, פרנקו טס למישיגן כדי לערוך תחקיר לקראת התפקיד בבית הספר התיכון הישן של התסריטאי. כולם חשבו שהוא מטורף.
אבל זו היתה רק ההתחלה של הטירוף במשחק בסגנון "השיטה": ב-2001 גילם פרנקו את ג'יימס דין בסרט טלוויזיה אמריקאי על חייו. הוא עשה עבודה יפה וזכה בגלובוס הזהב. אך המפגש האינטימי עם ג'יימס דין גבה ממנו מחיר. "הכנסתי לי לראש שאני מוכרח להיות מבודד בזמן העבודה על התפקיד, ולכן אמרתי למי שהיתה החברה שלי אז שלא אדבר איתה ארבעה חודשים", הוא מספר. "היא לא קיבלה את זה יפה. בסופו של דבר הגענו לסוג של פשרה, ודיברתי איתה בטלפון פעם בשבוע במשך שעה. אני כבר לא עושה דברים כאלה".
ועם זאת ב-2006 כיכב פרנקו בסדרת סרטים שלקראתם עשה הכנות הירואיות (או סתם מטומטמות). הוא הוציא רישיון טיס לקראת הסרט "Flyboys", התאמן במשך שמונה חודשים בזירת איגרוף לקראת הסרט "אנאפוליס" ולמד סיף ל"טריסטן ואיזולדה". הוא לא הסתיר את אכזבתו משלושת הסרטים האלה וכמעט איבד את האמון במשחק. מבחינות מסוימות הן היו בחירות גרועות. פרנקו השתתף בכמה סרטים נהדרים קודם לכן, ביניהם "עיר ליד הים", שבו גילם את בנו של רוברט דה נירו (והתעלה על מלך "השיטה" בכך שישן ברחוב כדי לרדת לשורש תפקידו כסוחר סמים שנחשד ברצח), וגם סרט הבלט של רוברט אלטמן "רקדנים".
ואף על פי כן, עד לא מכבר, פרנקו היה ידוע כשחקן שנבחן לתפקיד הראשי ב"ספיידרמן", אבל נאלץ להסתפק בתפקיד חברו של פיטר פארקר, הארי אוסבורן. רק עכשיו, לאחר שגילם סטלן ארוך השיער ב"פיינאפל אקספרס" והשתתף ב"מילק", הוא עומד להיהפך לשחקן מהשורה הראשונה שיכול לבחור את הסרטים שהוא משתתף בהם.
טריילר הסרט "מילק". עומד להיהפך לשחקן מהשורה הראשונה
ההקלה שבחיוך
אם ההמולה שהתעוררה סביבו לאחרונה מסחררת את ראשו, זה לא ניכר בו. ואף על פי כן, ג'יימס פרנקו הוא מרואיין מעט מוזר. הוא מרבה לשפשף את עיניו באגרופיו (בגלל הג'ט-לג), לעצום את עיניו ולומר "הממממ". פעמים רבות נדמה שהוא לא שמע את השאלה והוא פשוט יושב לו על הספה במלון וחושב על משהו אחר לחלוטין. אבל הוא לא נראה מרוחק או משועמם, אלא רק כאילו דעתו מוסחת. פעם בחרו בו בתיכון לתואר "התלמיד בעל החיוך היפה ביותר" ואף שעכשיו הוא בן 30, עדיין ברור למה; הוא מצליח לשמור על ארשת רצינית זמן רב כל כך, עד שכשעולה על פניו חיוך יש בכך הקלה. אה, והוא גם לא נראה רע - מין זכר אלפא בסגנון ג'וני דפ.
פרנקו. אוהב לסבך דברים
העניין הוא שפרנקו לא מתייחס לשום דבר בחיים כבדרך אגב. הוא נשר מלימודיו באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס ב-1996 אחרי שנה בלבד, כדי ללמוד משחק. בהמשך הוא הבין שהמשחק אינו מזין את נשמתו, חזר לאוניברסיטה ב-2006 ולמד 62 יחידות; רוב הסטודנטים לומדים 24 לכל היותר. הוא למד פילוסופיה של המדע, ספרות אמריקאית, ספרות שואה אמריקאית, ספרות צרפתית ועוד. הוא גם מצא את הזמן להמשיך לשחק בזמן הלימודים, וקרא את שייקספיר, את מילטון ואת צ'וסר באתר הצילומים של "ספיידרמן 3", דרמה יעקובינית מהמאה ה-16 בצילומי "פיינאפל אקספרס" ואת ספריו המוקדמים של תומס פינצ'ון באתר הצילומים של "מילק".
שון פן, שמככב בתפקיד הארווי מילק, האמריקאי ההומו המוצהר הראשון שנבחר למשרה ציבורית, היה רואה את פרנקו יושב וקורא ושאל מה דעתו על פינצ'ון הדחוס והקשה לקריאה. אחר כך הבמאי גאס ון סנט היה צועק "אקשן!" ופן ופרנקו, המגלם את בן זוגו של מילק, סקוט סמית, היו חוזרים לסן פרנסיסקו של סוף שנות ה-70. אין שום רע בכך שאדם קורא קלאסיקות אמריקאיות כשהוא משחק לצד כישרון מבריק כמו שון פן, אבל האם שחקנים אחרים חושבים שפרנקו מוזר קצת בכך שהוא קורא את "יוליסס"?
"כולם תמיד מזכירים את הספר הזה...", אומר פרנקו ולוגם קפה שחור. אולי משום שהוא האדם היחיד שאי פעם קרא את הספר הזה עד הסוף? הוא צוחק. "כשהייתי צעיר קראתי את המהדורה המוערת של יוליסס ובמידה מסוימת התעניתי, כי לא היה לי עם מי לדבר על הספר. לפחות בסביבה אוניברסיטאית יש אנשים שאפשר לדבר איתם על דברים כאלה". כן, אבל האם שחקנים אחרים לא חושבים שאתה מוזר? "לא! יש הרבה זמן מת בצילומים, אז במקום לראות טלוויזיה או סתם לשבת ולהעביר את הזמן בשיחות בטלות, אני קורא".
ג'יימס פרנקו מתראיין בתוכניתו של ג'ימי קימל
מרד מתמשך
מאז שעזב את אוניברסיטת קליפורניה בקיץ האחרון, פרנקו לומד לימודי תואר שני בניו יורק בשני חוגים - כתיבה יוצרת וקולנוע. הוא טס היישר ללונדון מסדנת כתיבה במכללת וורן וילסון בצפון קרוליינה ומדבר בהרחבה על סקוט פיצג'רלד ותומס וולף. האם הוא חכם מכדי להיות שחקן? הוא מושך בשערו, מזעיף פנים ואחר כך מחייך: "לא, משחק הוא תחום מאוד מאתגר בשבילי. נדרשתי רק להשלים עם העובדה שסרטים הם מדיום של במאים. בתחילת דרכי לא קיבלתי את זה. הייתי עובד קשה מאוד מבלי להתמסר לחזון של הבמאי. עכשיו אני עושה סרטים רק בחופשות הקיץ, ועובד רק עם במאים שאני בוטח בהם לחלוטין, כמו גאס ון סנט. לימודי התואר השני עוזרים גם ליחסים שלי עם המשחק כי הם מסירים את הלחץ; יש לי עוד משהו בחיים".
פרנקו ושני אחיו הצעירים גדלו בפאלו אלטו שבקליפורניה להורים בעלי תואר שני מאוניברסיטת סטנפורד. ג'יימס הצעיר נדרש תמיד להשיג ציונים טובים; אביו רצה שיהיה מתמטיקאי והוא קיבל ציונים גבוהים מאוד בבחינה הפסיכומטרית. באופן בלתי נמנע באה תקופה של מרד מתמשך: "בשנתיים הראשונות בתיכון הסתבכתי עם החוק לא מעט, בגלל דברים זניחים: גרפיטי, גניבות, תאונות דרכים. הייתי מתבגר כועס. לא הרגשתי נוח עם עצמי. הייתי ביישן. חזרתי למוטב בדיוק בזמן כדי להשיג ציונים טובים".
בית פרנקו היה אקדמי, ליברלי וחילוני ביסודו, אף שהאם בטסי יהודייה. "אני מרגיש שהחמצתי את החוויה היהודית. חברי היהודים אומרים לי להסיר דאגה מלבי... אבל אני אוהב את הרעיון של דת כמקור לתחושת קהילה". האם הוא מאמין? "באלוהים? אני לא יודע. כן. במידה מסוימת. זו שאלה מורכבת".
נראה שפרנקו אוהב לסבך דברים. שילוב של חיים אקדמיים עם קריירה של שחקן הוליוודי מוערך הוא אתגר כשלעצמו. הוא הפתיע את המבקרים והמעריצים כשהשתתף בקומדיית הסטלנים "פיינאפל אקספרס", אך אפשר לראות אותו גם באתר הקומי של ויל פרל, "Funny or Die", עושה פארודיה על שיטת המשחק שלו עצמו.
גנב את ההצגה ב"פיינאפל אקספרס"
"רוב הזמן אני לא רציני", אומר פרנקו ומקדיר את פניו. "זה לא שגדלתי בבית מלא צחוק, אבל אבי הכיר לי את מונטי פייתון, למשל. 'פריקים וגיקים' היתה קומדיה. לפני כמה שנים השתתפתי בכתיבה ובבימוי של 'The Ape', קומדיה שחורה. אני חושב שקשה למצוא קומדיות טובות, ולכן פשוט קפצתי על ההזדמנות לעבוד עם ג'אד (אפטאו) שוב ב'פיינאפל אקספרס'. אני חושב שהוא לקח את הקומדיה האמריקאית לכיוון חדש. אבל כרגע אין לי מושג אם הפרויקט הבא שלי יהיה קומדיה או דרמה רצינית".
אבל בינתיים פרנקו שמח שמתארים אותו כמי שגונב את ההצגה ב"מילק". רק אל תשאלו אותו שאלות טריוויאליות על כושר ("אני לא עושה כושר. זה משעמם") או על הנשיקות עם שון פן. "לא שאכפת לי לדבר על זה, פשוט... בוחנים את התשובות שלי בשבע עיניים", הוא אומר. "שמתי לב לכך כשג'ייק (ג'ילנהול) והית (לדג'ר) התבקשו לדבר על הנשיקות ב'הר ברוקבק' - אי אפשר לענות נכון לשאלה הזאת. אם אענה בקלילות זה ייראה כאילו אני מתלוצץ על חשבון הסרט. אם לא אענה, זה ייראה כאילו אני מרגיש לא נוח. אין דרך לצאת מזה". הוא משפשף את עיניו. אחר כך, סוף סוף, הוא מחייך. "אלוהים, אני רציני מדי! טוב. את רוצה את התשובה הפשוטה? לא הפריע לי בכלל לנשק את שון פן".