בזבוז של זמן מסך

יום שבת 28 באפריל 2007 00:58 מאת: דניאל פאיקוב, עכבר און ליין

"לבבות בודדים" בדי.וי.די הוא מותחן מביך שמתמקד בצרות מופרכות של שוטר, במקום ברוצחים שהוא רודף אחריהם. כי השוטר הוא הסבא של הבמאי

סרטי פילם נואר תקופתיים דמויי "סודות אל.איי" הפכו בשנים האחרונות לז'אנר בפני עצמו. רק בחודשים האחרונים זכינו לראות את "הדליה השחורה", "הוליוודלנד" ו"לבבות בודדים", שלושה מותחנים אפלים המתרחשים בארה"ב של אמצע המאה שעברה ומבוססים על מקרי רצח אמיתיים. הראשון מבין השלושה הוא בעיני יצירת מופת, השני חביב אך כושל, השלישי מביך באופן חסר תקדים.

 

גיבור הסרט "לבבות בודדים" הוא ריימונד פרננדז (ג'ארד לטו), נוכל שמפתה ועושק אלמנות מלחמה ונשים בודדות אחרות. במסגרת הרפתקאותיו הוא פוגש את מארתה בק (סלמה האייק), עמיתה למקצוע, ומין מוצא את מינו. השניים מתאהבים, חוברים למיזם משותף ועולים בדרגה - מהונאה לרצח.

בני הזוג, שכונו בתקשורת "רוצחי הלבבות הבודדים", חיסלו במהלך סוף שנות ה-40 כתריסר נשים ברחבי ארה"ב. ג'ון טרבולטה וג'יימס גנדולפיני מגלמים בסרט את זוג השוטרים אלמר רובינסון וצ'רלס הילדברנדט, שיוצאים במרדף אחר הרוצחים הרומנטיים.

 

כתב וביים את הסרט אחד טוד רובינסון, בעברו דוקומנטריסט ותסריטאי לעת מצוא ("ים של חברים"). הקשר בין הרובינסון שמאחורי המצלמה לשוטר רובינסון אינו מקרי - טרבולטה מגלם בסרט את סבו של הבמאי.

הסיפור האישי מכתיב התמקדות רבה יותר בשוטרים מאשר ברוצחים, וכך מתבזבזת לה הזדמנות לחקור את המוחות המעוותים של שני אנשים מרתקים. יש לו ביד סיפור על רוצחים מטורפים, ורובינסון מעדיף להגיש לנו דרמה פושרת על צרותיו של שוטר לא מעניין במיוחד.

 

מעלליו של רובינסון הסב סובלים ממחסור חמור בדרמה, ורובינסון הנכד מנסה לחפות על הבעיה ביצירת אינספור קונפליקטים יש מאין. השוטר המסכן סובל מבעיות עם בנו, עם אשתו המתה, עם המאהבת שלו, עם שותפו, עם כל אחד מהשוטרים בתחנת המשטרה. כל זה נראה בנאלי, מודבק, ולא נובע באופן אורגני מתוך העלילה והדמויות. שחקנים מוכשרים כמו גנדולפיני וסקוט קאן מתבזבזים על תפקידים חד-מימדיים שנועדו אך ורק לספק לטרבולטה מישהו לריב איתו. כך קורה שחצי מהסרט נראה כמו ניסיון לבזבז כמה שיותר זמן מסך לפני המפגש בין הרודפים לנרדפים.

 

סיפורם של רוצחי הלבבות הבודדים מקבל זמן מסך מצומצם, וגם אותו רובינסון לא מנצל באופן אופטימלי. במקום להתעמק בתודעתם של הרוצחים ולנסות להבין אותם, רובינסון בוחר בדרך הקלה. הוא נשען על קלישאות, מלעיג את בני הזוג, הופך אותם לבדיחה. היות שאין לו כישרון מיוחד לקומדיה, הבדיחה ממצה את עצמה מהר מדי.

ליטו נותן הופעה מוגזמת ולא אמינה. האייק אמנם מפתיעה פה ושם לטובה בתפקיד הפאם פאטאל, אך הסרט לא מספק הקונטקסט שבו הופעתה הייתה יכולה להיות אפקטיבית באמת.

 

מסע ההרג של בק ופרננדז עובד בעבר למספר סרטים, ביניהם סרט הטראש המיתולוגי The Honeymoon Killers מ-1970. הסרט ההוא סבל מתקציב נמוך וממראה זול וחובבני, אך יש בו אותנטיות ומורכבות פסיכולוגית ש"לבבות בודדים" יכול רק לשאוף אליהן. ניתן לראות את הסרט החדש כמעין רימייק הוליוודי מיופה של הישן. השחזור התקופתי מושקע יותר, השחקנים יפים יותר, האלימות ברוטאלית יותר, אבל הפואנטה נעלמה.

 

התוספות המיוחדות כוללות טריילר בלבד, וגירסת הדי.וי.די. הישראלית אפילו לא מציג את הסרט בפורמט המקורי, אלא חותכת את הפריים מימין ומשמאל.