מסעדת בויה: המנה הכי טעימה היא אווירה טובה

יום רביעי 15 באוגוסט 2012 00:26 מאת: אבנר ברנהיימר, עכבר העיר

גוד טיים חשוב יותר מבישול עילי. השירות והאווירה בבויה מוכיחים את זה


חמים ונעים. מסעדת בויה

(צילום: יותם אדמי)

פרסומת

האס.אם.אס שהגיע מאורי - "מה שבא לך, לא עושה בעיות" - בישר רעות. אדם אחר, שלא מכיר אותו שנים הרבה כמוני, היה טועה לחשוב שמדובר במסר חיובי מאדם שילך איתי באש ובמים לכל מסעדה שאבחר. אלא שאני בעוונותי מכיר טוב מאוד עם מי יש לי עסק, כך שלא הופתעתי מהאס.אם.אס הבא - "הכל נשמע נורא" - כתגובה לרשימת המסעדות שהצעתי. על המקום הבא שהעברתי הוא כתב "לא נראה לי שנמצא מקום, אבל מה שתבחר יהיה סבבה. זורמת", שאותו קראתי כ"ממש יבאס אותי אם יהיה מקום, עדיף לוותר". אז הצעתי מקום נוסף, שזכה בתגובה "מבחינתי אפשר משהו קרוב לבית, אבל אל תשתגעי, מה שבא לך טוב לי", שפירושו "אם אתה ממש חייב לגרור אותי חצי עיר למסעדה האיומה הזאת, אז בכיף". להצעות הבאות הוא הגיב בשלוש הודעות עוקבות - "באמת? טוב, זורמת"; "זורמת, איפה זה בכלל?"; ולבסוף רק "ז ו ר מ ת" מרווח - שפירושן "אני לא במצב להתלהב משום דבר עכשיו, אז תפסיק לנסות לרצות אותי ותחליט כבר לאן הולכים".

בויה - לשעות פעילות ולכל הפרטים

» קורדליה: לא כל הנוצץ זהב
» יאסו תל אביב: בכפיים של אביב משה
» אדורה: אוכל טעים במשקל כבד

הוא צודק, באמת ניסיתי לרצות אותו, בעיקר כי אני מפחד ממנו קצת. "מה עם בויה בנמל?", סימסתי בחשש, כי זה בוודאי לא המקום הטבעי עבורנו ללכת אליו. "סבבה, ניסע לשם, לאסוף אותך?", הוא ענה בנונשלנטיות קלילה. "זה יהיה נחמד", עניתי בנימוס בריטי ברוח התקופה. "סבבה, אסמס לך כשאני עולה למונית", הוא כתב. "למה לא עם האוטו?", חפרתי, לא מסוגל לשתוק כשצריך. "אוטו לנמל? למה, אני נראית לך מראשון?", הוא הבהיר, כדרכו בסאבטקסט, מה דעתו האמיתית על הבחירה שעשינו. הכי זורמת. 

הנמל בתשע בערב, על טיילת העץ היפהפייה שלו, הוא מהמקומות השמחים בארץ. זה אולי לא סוג ההמולה המועדפת עלינו, אלא שגם אורי וגם אני נוטים להסתכל על חצי הכוס המלאה; בעוד הוא זיהה את המתחם כשמורת טבע מרהיבה לחתיכים מזן ערס־לייט, אני יכולתי לדמיין את עצמי מטייל שם עם בני יואל, נהנה לראות אותו נהנה. בויה היא מסוג המקומות שבהם השירות החם והאווירה הטובה מחפים על בינוניות קולינרית מסוימת, ולמעשה, היכולת לעשות גוד טיים חשובה בסופו של דבר יותר מבישול עילי. אני זוכר את חוויותי בפושקין ובשקוף עליהן השלום, שם השפים הצטיינו בגורמה, אבל האווירה שהשרו היתה מבאסת, ולמרות האוכל המבריק הן נסגרו. בבויה הוותיקה זה ההפך - האוכל רק נחמד, אבל הברמנית היפהפייה היתה חמה, נפלאה ונדיבה, הברמן שזרועו מקועקעת בכוכבים היה מתוק וחייכן, מסביבנו על הבר ישבו אחלה חבר'ה מתוקים, והתוצאה הסופית היא כיף של מקום.


האווירה הכי טעימה.  בויה (צילום: אבי דואק)

כרובית מטוגנת (34 שקל) ברוטב צ'ילי מתוק עשוי במקום היא מנת פתיחה הכי צ'יזית אבל גם הכי ממכרת. דים סאם צמחוני (40 שקל) היה עם בצק נחמד, אבל המילוי הביישן לא התבלט. מחבת פטריות (40 שקל) יער, שמפניון ופורטבלו עם פרמז'ן ובלסמי התחילה נהדר, הביס הראשון היה רב טעמים ומפתיע לטובה, אלא שהמורכבות נשארה על פני השטח ולא הגיעה לעומק המחבת, שסבל מצמיגיות ומאנמיות. טרטר טונה (48 שקל) עם בצל אדום ועגבניות על ברוסקטה דקה היה מרענן וטרי עם איזון נכון בין הדג לירקות. פיצה מרגריטה (56 שקל) עם בצק דק היתה סבירה, אבל לטעמי חסרת טעם; העגבניות והמוצרלה לא הצליחו לבטא את עצמן כראוי והבזיליקום לא היה ריחני, אבל אורי אהב. מחבת פירות ים (52 שקל) טריים בקרם גורגונזולה פיקנטית היא עוד מנה שכמו רובנו לא מיצתה עדיין את מלוא הפוטנציאל שלה - הרוטב נטול עוקץ ופירות הים, שהיו עשויים היטב, לא הרוויחו ממנו דבר. טארט טאטן בננות (38 שקל) עם גלידה וניל לא היה גורמה בשום דרך, אבל ליקקנו את האצבעות. שתינו בירה וכוס יין לבן, פונקנו בהרבה צ'ייסרים, וביחד עם הקפה שילמנו 418 שקל. הוספנו טיפ גדול לצוות, שעשה לנו חשק לחזור.

בויהנמל תל אביב.
פתוח: א'-ה' 9:00 עד לקוח אחרון, ו'-שבת 8:30 עד לקוח אחרון.


תגובות גולשים
הוסף תגובה +

(3 מדרגים)

דירוג הגולשים:

דרג את הכתבה

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5