מסעדת פועלים: ליאון ויוז'י

יום שני 25 באוגוסט 2008 07:22 מאת: יובל בן עמי, עכבר העיר און ליין

במסעדת הגריל הרומנית בחיפה תיהנו מבשרים טובים, סלטים מצויינים,  בקלאווה רומנית מיוחדת ואחד אליעזר שנמצא שם כל יום 


(צילום אילוסטרציה)

פרסומת

פעם אחת ביקרתי בעבר בסטיקיה הרומנית ליאון יוז'י שברחוב הנביאים 31 בחיפה. התלהבתי אז מחזותו של יוז'י: גבר כסוף שפם העומד בעניבה שחורה אצל הגריל ומגלגל שיחה רגועה עם כל הנכנס בדלת. יוז'י הורה לי להצטרף לסועדים אחרים שהצטופפו סביב אחד מן השולחנות המעטים ומכוסי מפות השעוונית שבמקום. כך פגשתי את אליעזר, חיפאי סימפאטי שטען כי הוא סועד אצל יוז'י מדי יום מזה עשרים שנה.

פעם אחת ביקרתי בליאון יוז'י בעבר, ומסתבר שזה מספיק. ברגע בו אני נכנס בפעם השניה זיהה אותי אליעזר מיד. וחייך לעברי. אני, מופתע ומבסוט מכך שקיים את דיברתו והוא אכן שם מדי יום, החויתי לפניו קידה קטנה של אצולה רומנית.

"מאיפה אתה מכיר אותו?” שואל יוז'י.
"אני מכיר.” משיב אליעזר.
"למה, הראש שלך עובד בכלל?” שואל יוז'י.
"עובד.” משיב אליעזר.
"לא לא. בוא אני אראה לך מה זה ראש עובד. זה יובל בן עמי.”

אני נדהם וגם נבהל מעט. איך האיש הזה זוכר את שמי אחרי אחר צהריים אחד בו אני ישבתי בגב החדר והוא עמד אצל הגריל? אם ידוע ליוז'י שאני מבקר מסעדות, הרי אסור לי לבקר את מסעדתו, שלא אהנה מפינוקים מיותרים שלא כל הסועדים זוכים בהם. לשמחתי התברר לי שיוז'י רואה בי דווקא מבקר של מוזיקה קלאסית וזכר כתבה אותה חיברתי פעם אודות המנצח גוסטאבו דודאמל. יפה מאוד. ניתן להתיישב ולהזמין חמוצים.

נותרה רק בעיה אחת נוספת. הסנובית נפרדה ממני, איזו פראיירית, ממש דקה לפני שיצאתי לבקר במסעדה הידידותית ביותר בארץ. מילא, אם היא אכן כל כך ידידותית, נגייס זר מושלם לארוחה ונטעם גם ממנותיו, כך שלא יווצר חסך בקרב קוראיי. אני מתיישב לצד אחד משני השולחנות שברחוב ופונה לבחור בן גילי העושה את דרכו אל הדלת. שמו יניב, הוא סוכן ביטוח תושב הקריות וישמח מאוד להצטרף אלי לשם מיצוי מירבי של התפריט.

אנחנו מזמינים כבד קצוץ (16 שקלים) ורגל קרושה (16 שקלים) עם אלה מוגשים חמוצים מצויינים: מלפפון חמוץ ביתי ופריך כאחד, פלפל קלוי חמצמץ, תאווה ללשון, ומחית סגולה של חצילים וכרוב. אני טועם את הרגל הקרושה, הדחוסה בכל טוב, ומדרג אותה מיד בין אלה המאכזבות בדרך כלל של מסעדות יהודיות בתל-אביב (למשל קיטון) לבין זו של סבתי הפולניה שתחיה. “ככה זה,”אומר יניב, “אין כמו הבית.” אני שואל אותו מהם שורשיו ומגלה שהם עיראקיים וטורקיים. תמיד תענוג לראות אדם המזדהה כמזרחי מתענג על רגל קרושה וכבד קצוץ וחוזר חלילה.

אנחנו אכן מתענגים. הכבד הקצוץ "צפוף", כלומר – הוא מכיל בעיקר כבד. הסטייק לבן שהזמנתי אני (50 שקלים) עסיסי להפליא ויניב מפליג בשבחו של הקבב. כשמגיע משהו מן הקציצה לשפתותי אני מגלה שהיא מכווצת ומעט גומייתית. יניב ממהר להסביר לי שאת הקבבים של יוז'י יש לאכול מיד כשהם מוסרים מן האש, וששילוב של מרכיבים שונים בקבב רומני מן הסוג הזה גורם להתרוקנות האוויר מתוכו בתוך דקות ספורות. אני מאמין לו ומסמן לי שיש לשוב למקום פעם שלישית.

יניב מתאר את חוט השדרה על הגריל כמנת הדגל של ליאון יוז'י. את זו טעמתי בפעם הקודמת והיא דמתה בעיני למנות איברים פנימיים אחרות: מעניינת ברמה האינטלקטואלית ולאו דווקא משגעת את הלשון. יש לחוט השדרה יחוד באופן שבו הוא אוצר בתוכו את עשן הגחלים מחד ואת מיץ לימון הנסחט עליו מאידך, אבל מנת הדגל האמיתית כאן היא ללא ספק הקינוח: מעין בקלאווה רומנית המוגשת בשלולית קטנה של רום (האמנם? איני חש בטעמו של הרום) ושל מי ורדים. המנה הזאת אינה רק טעימה, היא לבבית ביתית ומתוקה על אמת. נדמה לי כאילו היא בעצמה זוכרת אותי בשמי.


תגובות גולשים
הוסף תגובה +

(29 מדרגים)

דירוג הגולשים:

דרג את הכתבה

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5
  • 21/11/2010 21:59:19

  • 10.יוזי(שולי מרכוס)

    28/08/2008 20:58:45

  • 9.בשבילי חמש כוכבים(עמית לידור)

    26/08/2008 15:51:17

  • 26/08/2008 03:01:25

  • 26/08/2008 00:11:35

  • 25/08/2008 21:24:58

  • 25/08/2008 20:54:33

  • 25/08/2008 20:09:25

  • 25/08/2008 19:05:13

  • 25/08/2008 14:16:56

  • 25/08/2008 00:50:54