צריך להיזהר שלא להתמכר

יום חמישי 21 ביוני 2007 11:12 מאת: דניאל רוגוב, גלריה, הארץ

הנה אופציה נוספת למי שאוהב את המטבח האיטלקי: רדיו רוסקו. בר יין פשוט ומקסים עם תפריט עשיר, טעים ולא יקר

רחוב אלנבי בתל אביב אינו רחוב מצודד במיוחד, ואם ביום הוא חי ורוגש הרי בשעות הערב הוא נעשה שומם ומדכא. ובכל זאת, אי שם באמצע הרחוב, כשפוסעים מהמדרכה אל תוך מבוא קטן, נפתח פתאום עולם אחר, מקסים: מצד אחד מסעדת "סטפן בראון" הוותיקה, ובצמוד אליה, היכן שהיה עד לא מכבר בר, "רדיו רוסקו", האיטלקית החדשה של אותם הבעלים. שתי המסעדות שוכנות בבית ובחצר של אחד הבניינים הוותיקים בעיר, שמתנאים ברצפות מצוירות ובתקרות גבוהות.

"רדיו רוסקו" ממתגת עצמה כאנוטקה, כלומר בר יין בסגנון איטלקי שכמותו אפשר למצוא בכל עיר באיטליה, ועל המטבח אחראי מנה שטרום (לשעבר ממסעדת "טוטו"). לאחר שחוצים חצר פנימית יפה, שגם בה יוצבו בקרוב שולחנות, נכנסים לפנים המסעדה המרוהטת בפשטות אך בצורה מקסימה. מצד אחד בר לא גדול ומדפים עם בקבוקי יין ומצד שני אזור האכילה שבו שולחנות עץ נוחים. הוא משקיף לעבר חצר פנימית נוספת, המפרידה בין "רדיו רוסקו" ל"סטפן בראון", חצר מקסימה שבה מוצבים שולחנות של המסעדה האחות. על הקירות תלויות כרזות בסגנון רטרו משנות ה-70 של המאה שעברה בענייני כדורגל, סרטים ואופנה, ומהתקרה משתלשלות מנורות קריסטל.

מהתפריט, המודפס על דף נייר פשוט ומעוטר בתצלומי הכרזות התלויות על הקירות, מתברר כי שטורם עושה כאן עוד תפנית. במקום להתמקד במנות מן המטבח הנפוליטני כפי שעשה ב"פרונטו" או במנות מן המטבח הטוסקני, כמו ב"טוטו", הוא מציע תפריט אקלקטי, פחות מחייב, בהחלט ברוח האנוטקה, שבמקורה מציעה לצד כוס היין צלחת גבינות או בשרים ולעתים עוד כמה מנות בלבד. כאן התפריט עשיר יותר, אבל עדיין שומר על פשטות.

את ארוחתנו פתחנו במבחר קרוסטיני, פרוסות קטנות של לחם מטוגן מצופות במבחר מרכיבים כגון לבבות ארטישוק עם גבינת פקורינו, קישואים וגבינת פרובולונה, חציל עם צלפים, סרדין כבוש, מולים בתחמיץ, אנשובי עם עגבניות, קלמרי עם זיתים ירוקים. הקרוסטיני היו טובים, וצריך להיזהר שלא להתמכר להם כי אז אי אפשר לאכול שום דבר אחר.

המשכנו בסטוציצ'יני, עוד קטגוריה של מתאבנים איטלקיים מסורתיים. תחילה טעמנו פאטה גורגונזולה, שמרקמו היה מוצק וטוב אך טעמו האנמי במקצת עורר געגועים לטעמה הטוב של הגורגונזולה החריפה. טעמנו גם טרטר בסגנון טוסקני של בשר בקר טחון שהוקפץ ביחד עם זרעי שומר, גרידת לימון ואגוז מוסקט, שהיה מעדן אמיתי, וכן קרפאצ'ו סינטה ברוטב חומץ בלסמי, מתאבן שזכה למוניטין משום שמקורו ב-Harry's Bar בוונציה, מהברים הידועים בעולם. ממבחר הסלטים בחרתי לטעום את סלט לבבות הארטישוק עם פלפלים קלויים על מצע של פולנטה. זו היתה מנה מצוינת. הפולנטה, בעלת מרקם טוב וטעם מתקתק מפתה, השתלבה יפה בטעם הירקות.

שטרום מפורסם בפיצות שלו, ואמנם שתי הפיצות שטעמנו כאן היו נפלאות, עם קלתית דקה שכמותה לא תמצאו בשום פיצרייה, מכוסה בעדינות במעט מרכיבים. הראשונה היתה פיצה פפרוני בסגנון איטלקי-אמריקאי. כשתזמינו באיטליה פיצה פפרוני תקבלו פיצה עם פלפלים אדומים וירוקים, אך באמריקה יניחו על הפיצה, כפי ששטרום עושה כאן, בפרוסות של נקניק מתובל בפלפל חריף עם קצת רוטב עגבניות ומוצרלה. הפיצה השנייה, שהמאפה שלה היה אף דק עוד יותר, כמעט אוורירי ופריך מאוד, צופתה בתערובת של תרד וריקוטה עם קצת עגבניות מיובשות.

בשלב זה היינו כבר שבעים למדי, אך רצינו בכל זאת לטעום ממנות הפסטה, ועל כן טעמנו רק משתי מנות. הראשונה, רביולי ממולאים בתרד, ברוטב חמאה ומרווה עם אגוזי מלך, היתה טובה, אך טוב יותר היה הקנלוני הממולא בפטריות וגבינת פרובולונה, קנלוני מוצק וטעים במיוחד ברוטב עשיר של גבינה ושמנת.

עם האספרסו חלקנו קינוח אחד, טירמיסו, שהיה נוזלי קצת יותר מהמקובל ולא הרשים במיוחד. השירות כאן נעים, תפריט היין עשיר, ואפשר להזמין יין גם בכוס או בקראף. אנחנו שתינו מיין הבית, רוסו די מונטיפולצ'יאנו שמחירו 64 שקלים לבקבוק. המחירים סבירים בהחלט וארוחה ממוצעת לזוג לא תעלה יותר מ-200 שקלים. האוכל כאן מבוסס על מרכיבים באיכות טובה, שרבים מהם, כגון מיני הקמח וחלק מהגבינות, מיובאים מאיטליה, ומציע אופציה נוספת למי שאוהב את המטבח האיטלקי.

עוד ביקורות מסעדות

עוד באתר:
בוגארט, עלק
מה לסאבלימינל ולמחול?
ספריית די.וי.די. בלי לצאת מהבית