אוכל

עדכנו אותנו




אין לכם בית?

יום ראשון 05 במרץ 2006 15:13 מאת: נגה נצר, עכבר העיר תל אביב

בסוף השבוע המאדאם מלא בילדי פריפריה שמתחרמנים על הספות. באמצע השבוע, לעומת זאת, ממש כיף שם



החבר'ה על הבר (צילום: אסף עברון)

פרסומת

בחצי השנה האחרונה קברתי - סליחה, חיתנתי - ארבעה מחבריי הטובים ביותר. הם נפלו אחד אחרי השני כמו זבובים, ובשישי האחרון אפילו הלכתי לבקר אחד מהם (ואת זוגתו כמובן) בחלקה בכפר. זה היה שוק, הלם תרבות נוראי שהוציא אותי לגמרי משיווי משקל והוביל אותי לשתי מסקנות לא נעימות: 1. בקרוב לא יישארו לי חברים בעולם; 2. כדאי לי להתחיל לתפוס את עצמי בידיים ולהתחיל לשאוף לנורמליות - בסך הכל זה יכול להיות כיף לגדל ירקות בגינה, להתחמם ליד האח מול הטלוויזיה ולתכנן את הריהוט בחדר הילדים.

אחוזת סחרחורת קשה החלטתי ללכת למאדאם לסדר את הראש. מדובר, למי שעוד לא יודע, באחד הברים הנעימים שנפתחו לאחרונה בקצה רחוב לילינבלום (פינת אלנבי). טל כהן הוא צלם עיתונות לשעבר שהצליח לתפוס את עצמו בזמן, לפרוש מהתופת של הקריירה האכזרית ולפתוח את המאדאם, בועה של שפיות יחסית בלב תל אביב. לא מדובר בעוד מאורת סליז אדמומית שכרטיס הביקור שלה הוא זיונים על הספות וקוק בשירותים, אלא בחלל אוורירי ומאיר עיניים בעיצוב אריסטוקרטי, סולידי ולבן. בימי חול פוקדים את הבר הרבה חבר'ה מעולם העיתונות שבאים לטשטש את חושיהם ולשכוח לרגע מהמציאות הקשה. בסופי שבוע, לעומת זאת, רחוב אלנבי הוא תעלת הניקוז של כל הזבל האנושי שנוהג להתגלגל ברחובות: בני תשחורת מחוצ'קנים טעוני הורמונים, שעלולים להתפוצץ בכל רגע, פרחות בנעלי שפיץ וציפורניים חדות ועוד יצורים. לשפוט בר ביום כזה זה באמת עוול נורא, ואני מאוד מחבבת את המאדאם. בכל זאת, לא אחסוך מכם את התיאורים (ואני מתנצלת מראש):

הצטיידתי בידידה שרימפי (להסתובב עם הבחורה הזאת זה תמיד מרגיע). סיממנו את עצמנו (בדאונרים טבעיים) והגענו בשעה מאוחרת מאוד. לא אגזים אם אומר שהקדמנו תרופה למכה: היה מפוּצץ. בני טובים רקדו כמו סרדינים במסיבת כיתה ונראו מבסוטים מהחיים. אבל זאת לא היתה המסיבה של המקובלים, אלא יותר בכיוון של הרקדה בקלאב מד באכזיב. משקפופר אחד התנועע בטירוף לצלילי "אינקובטור", "ביג אין ג'פאן" ומשהו במזרחית, שהתחלפו זה בזה תוך פחות מעשר דקות. זה ללא ספק היה הדבר הסטרייטי ביותר שראיתי בימי חיי. "האנשים האלה הם הכי נורמטיבים שיש", הסכימה איתי שרימפי. הסתכלתי מסביב ונורא התחשק לי ביס מגזר אורגני. איכשהו גם קצת ירד לי החשק מהחיים בכפר. מולנו התחרמן זוג, והסתכלנו בסקרנות איך הוא דוחף לה יד לחזייה וצובט לה את הפטמות. רצינו לשלוח להם משקה על חשבוננו.

גם שרימפי רצתה פתאום להזדיין והלכה למסיבת טכנו. אני חזרתי הביתה ושקעתי בשינה עמוקה. בלילה היכו אותי סיוטים קשים: חלמתי שנולד לי תינוק. סביבי היו אנשים במיטות, אבל זאת לא היתה מחלקת יולדות, ובחוץ היו המון המון עצים. חשבתי איך לברוח משם. אז התעוררתי, בהקלה, בתל אביב.



לדף הבר




(2 מדרגים)

דירוג הגולשים:

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5