אוכל

עדכנו אותנו




קיטשן בר: אווירה נכונה ואוכל טוב

יום שלישי 05 בפברואר 2013 00:44 מאת: אבנר ברנהיימר, עכבר העיר

תמיד משמח למצוא בר אוכל שבאמת מתמקד באוכל, אפילו כשזה עולה לך בארוחה של מישהו אחר



מילה זו מילה. סביצ'ה לבנונית בקיטשן בר

(צילום: באדיבות המסעדה)

פרסומת

בפעם האחרונה שישבנו בלוקיישן הזה - דוד המלך פינת אבן גבירול - היה שם סניף של נרגילה, המקדונלד'ס של ישראל בניינטיז. הזיכרון העמום של אוכל תימני משומן במרגרינה יצר תאונת שרשרת אסוציאטיבית, שהביאה אותנו להביא ג'חנון להפלגה ביאכטה של חברים בשבת, ולכן בעת כתיבת המדור הזה אני תוהה מי אחראי לבחילה העמומה שאני חש, מחלת הים או האוכל התימני.

» קישטן בר - לשעות פעילות ולכל הפרטים

» א-לה רמפה: מקום טוב בשוליים
» עלמה לאונג': לא מגלים את אמריקה
» המוציא: אל תאמינו להייפ

באחד הפרקים של "בואו לאכול איתי", ריאליטי האוכל המענג של ערוץ 1, משתתפת תימנייה ירדה על האוכל הפולני ואמרה שהוא "אפור". אני לא פולני, אמי בשלנית נפלאה מהונגריה, ועדיין התפלאתי שאף אחד לא הזכיר לגברת הנכבדת שהאוכל התימני כולו בגוונים של חום. מגוונים של אפור יצא לפחות רב מכר; מגוונים של חום? אני בוחר להפסיק את תאונת השרשרת האסוציאטיבית כאן ועכשיו, וחוזר לפינת הרחובות שמאכלסת כרגע סניף של קפה לנדוור, רשת בתי הקפה האהובה עלי בשל מקצוענות ואיכותן הצנועה של המנות, וקיטשן בר, בר מסעדה חדש השייך לאנשי קפה לנדוור.

הזמנו איתנו את חברותינו הטובות טלי ומיכל, שגרות מרחק השלכת בלון מים מהמרפסת למסעדה. אם הייתי כותב ספין אוף בשם "אמא'ז", מיכל וטלי היו משמשות לי השראה. כבר כתוב לי הפרק שבו הן יוצאות להשתכר בברים, בעוד שני הבנים המהממים שלהן נותרים לבדם בבית, נתונים לחסדיה של מפלצת החושך. אני חושב להעלות לדיון את השאלה לגבי הלגיטימיות של אמהות לסביות, אבל יורד מזה מפחד לחיי. עם מי נורא יותר להסתבך, עם לסביות או עם תימנים? מעניין אם אני מכיר לסבית תימנייה. אני רושם לעצמי להיזהר ממנה בחודשים הקרובים. שנים, אולי. הנקמנות הלסבית ביחד עם הרצחנות התימנית - זה לא צחוק.


גם אווירה וגם אוכל טוב. קיטשן בר (צילום: דודו שמואלי)

טוב, קיטשן בר - בר נוסף ששם דגש על האוכל, ולשם שינוי האוכל בו גם טוב. ולא רק האוכל - האווירה אפלה במידה נכונה, טעונה בסקס אפיל, מוזיקה ערבית־טורקית־יוונית טובה, ואלמלא אטיטיוד מיותר של השף ורשלנות של המלצרית, שהגישה לנו חשבון של מישהו אחר - ואפילו טרחנו לשלם עליו (בקבוק יין ב־145 שקל, תודה רבה באמת) - זה אחלה מקום.

סביצ'ה לבנונית (52 שקל) עם מוסר ים, טחינה, בצלי שאלוט, כוסברה, זרעי כמון, צנובר ופלפל חריף היתה מוצלחת. למרות ריבוי הטעמים והטחינה, ניתן היה להרגיש את הדג הטרי, שהגיע בנתחים נדיבים, אבל עוד קצת חריפות היתה מתקבלת בברכה. לחם בריוש בשמן זית (14 שקל) היה מתקתק (לא בטוח שזה התאים) והגיע לבקשתנו עם צלוחיות נדיבות של סלט חצילים בטחינה (9 שקלים) - טעים, אם כי נטול אמירה. סלט סלק עם ברינזה צאן (42 שקל) היא מנה רעננה ומקורית. אשכולית אדומה נתנה חמיצות נעימה, הסלק הוסיף מתיקות, ויחד עם פקאנים, סלרי ושמן שומשום נוצרה מנה לא שגרתית.


עוד קצת חריף בבקשה. סביצ'ה לבנונית (צילום: באדיבות המסעדה)

פנצנלה אטלנטי (56 שקל) היא מנה של שרימפס וקלמרי מוקפצים היטב בפלנצ'ה ומוגשים על עגבניות, לחם, אנשובי, מוצרלה, זיתי קלמטה, פלפל קלוי, צלפים ועוד. הלחם היה שרוף ממש בקצוות, אבל זו היתה הבעיה היחידה. מנה טעימה, לא חמוצה מדי, מתובלת היטב, המוצרלה נהדרת - פשוט כיף. הזמנו מנת ספיישל של כריך תוניסאי בלי הלחם (56 שקל) - מנה טובה של טונה אדומה צרובה במדויק ומעושנת קלות, אולי קלות מדי, על מצע תפוחי אדמה וזיתים. לצערי גם כאן היתה חסרה חריפות של אריסה, ועדיין זו היתה מנה מהנה. ניוקי ריקוטה וארטישוק (44 שקל) בציר גזר ושמן פיסטוק הוא לא ניוקי קלאסי. הוא לא היה אוורירי או נימוח, אלא מוצק למדי, והוגש עם רוטב עדין מדי לטעמי, אבל הארטישוק היה צרוב מצוין והמנה היתה טעימה. קינחנו בפבלובה עם תותים (34 שקל), שהיתה מצוינת וממכרת, פריכה במידה נכונה, והרוטב נספג בה יפה. בקיצור, נהדרת. קרם ברולה (29 שקל) עם בננות היה לא רע בטעמו, אבל הסוכר השרוף היה שרוף מדי לדעתי והרגיש כמו שברי זכוכית.


זהירות כשאתם נוגסים. קרם ברולה (צילום: באדיבות המסעדה)

היו בכל זאת כמה דברים מעצבנים, שקשורים לגישה ולמקצוענות. כל המנות - קרות וחמות - הגיעו יחד לשולחן, בלי תכנון ובלי לחשוב אם יש מקום על המשטח. בנוסף, השף סירב להכין מנה טבעונית חמה בטענה שעבדו על התפריט הרבה זמן והגיעו לתוצאה האולטימטיבית. וואטאבר. לזכותו ייאמר ששלח קערת תותים לבעלי, שלפחות לא יישאר בלי קינוח. גם קפה אין, כחלק מאידיאולוגיה תמוהה ופוצית משהו, שזה בר ובר לא מחזיק קפה. ובכן, רוב הברים מחזיקים מינימום מכונת אספרסו, אז בבקשה. לסיום, המלצרית היתה חמודה, אבל לוחצת מדי, ובסופו של דבר, כאמור, דחפה לנו חשבון של שולחן אחר, שאותו שילמנו בלי לשים לב, כמו אידיוטים.

» קיטשן בר - דוד המלך 1, תל אביב





תגיות: אבנר ברנהיימר, קיטשן בר

(18 מדרגים)

דירוג הגולשים:

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5
  • Inbalpol 15/02/2013 18:48:12

  • עומר 06/02/2013 15:27:27

  • moishe 06/02/2013 01:29:37

  • יאיר 05/02/2013 23:24:19

  • 05/02/2013 21:06:22

  • מודרניסט 05/02/2013 20:57:20

  • שיקי 05/02/2013 18:54:35

  • מירי 05/02/2013 18:52:26

  • פח! 05/02/2013 18:29:05

  • אלעד 05/02/2013 18:00:33

  • בובי וי 05/02/2013 17:29:38

  • 05/02/2013 16:33:04

  • פרץ 05/02/2013 14:13:26

  • 05/02/2013 13:22:04

  • יעל 05/02/2013 12:50:27

  • קרא ונפגע (לא בפעם הראשונה) 05/02/2013 11:31:35

  • אייל 05/02/2013 11:12:32

  • יועץ למבקרים... 05/02/2013 10:19:49

  • 05/02/2013 09:54:35

  • מפונקים 05/02/2013 09:53:11

  • שלמה 05/02/2013 09:50:32

  • ג'ורג' 05/02/2013 09:03:00

  • אור 05/02/2013 08:13:34

  • מרטינה בובר 03/02/2013 19:07:19