אוכל

עדכנו אותנו




עסקית בפרונטו: פחות זה יותר

יום רביעי 30 בינואר 2013 00:09 מאת: יעל רייף, עכבר העיר

העסקיות של פרונטו הן די פשוטות, אבל הן גם מוכיחות שלא צריך יותר מזה כדי להינות מאוכל מעולה ואווירה אירופאית קלילה



ראוי לשבח. טירימיסו של פרונטו

(צילום: יעל רייף)

פרסומת

פתיח: יש משהו שובה לב בשף דיוויד פרנקל. הוא אמנם מעלה תמונות פה ושם, אך לא מתפקד כחיית אינסטגרם רעבה שרק רוצה להביא כמה שיותר סועדים למסעדה שלו. בנוסף, הרזומה שלו כולל מסעדות מכוכבות ובאמתחתו זכייה בגמר "גביע הבישול" של סאן פלגרינו בישראל עם מנה מעוררת השראה של חזה ברווז צלוי וירקות גינה עם קפלטי קונפי שוק ואניס לצד פופקורן קינואה – מה שהופך אותו לאחד השפים הצעירים המעניינים בסביבה. מסיבות אלו (שגם חוזקו בהמלצות), הגענו לבדוק את העסקית של פרונטו. רצינו גם לבדוק איך יתמודד שף יצירתי עם מטבח איטלקי מסורתי שמאופיין בצמצום מרכיבים. קרי, בישול פשוט, מדויק וטעים.

» פרונטו - לשעות פעילות ולכל הפרטים

»
קיטשן מרקט: כשהיופי משתלט על האופי
» נאמוס: עסקית שעובדת נהדר
» שולחן: משתלמת, אבל לא מבריקה

מתי: העסקיות מוגשות בימים א'-ה', בין השעות 12:30-16:00

מה וכמה: מחיר העסקית נקבע על-פי המנה העיקרית (69-129 שקלים), עבורו מקבלים סלסלת לחמים, מנה ראשונה לבחירה, עיקרית ומשקה חם. חלק מהמנות הראשונות, כמו קלמרי בגריל או סלט קפרזה עם מוצרלה בופאלו, הן בתוספת של 10-20 שקלים.

תשע מנות עיקריות מוצעות בעסקית, וכוללות סוגי ריזוטו, פסטה, רביולי, נקניקיות, בשר על הגריל ושני סוגי דג. מבחר נאה, אך נעדר מנות מתוחכמות בתיאורן או כאלו שעוררו אצלנו סקרנות. קינוחים במסגרת העיסקית ייקרו את המחיר בעוד 32-36 שקלים.


אש ויוגורט. קלמרי בגריל (צילום: יעל רייף)

מה אכלנו:
מתוך היצע יפה של שמונה מנות ראשונות, בחרנו במלנזנה גורגונזולה, מנה יפהפיה ונדיבה שבה שילוב טעים במיוחד בין פילה של חציל בהיר קלוי ועשיר בטעמים מעושנים, לבין קרם גורגונזולה מלא טעם אבל לא כבד מדי. מעל פוזרו ריבועי עגבניות שהעשירו במרקם נוסף וגם פטרוזיליה קצוצה כקישוט רענן. שילוב בשר החציל והרוטב העוקצני יצר מעדן של טעמים עדינים ועזים, ולנו לא נותר אלא לשבח שוב ושוב את המנה. גם הראשונה הנוספת שהזמנו, קלמרי בגריל, היתה מוצלחת: ראשים וגוף של קלמרי טרי נצרבו על הפלנצ'ה עד לדרגה נכונה של טעם חרוך ופסי צריבה יפים. מתחתיהם הונחו חצאי תפוחי אדמה בקליפתם שנשרפו ותובלו היטב בשום, שמן זית ופטרוזיליה. כדי לעדן את טעמי החריכה הוקפה המנה ביוגורט עיזים מרענן וקריר.

מבחינה כרונולוגית התענוג החל עשר דקות לפני כן, כשהוגשה לשולחן סלסלה עם שלושה מיני לחמים - כל אחד טוב יותר מקודמו. התחלנו עם פוקצ'ה משומנת שזה עתה יצאה מהתנור והיתה פריכה ונהדרת, במיוחד כשטבלנו אותה בשמן זית ובלסמי. לחם כהה ודחוס עם קרום עבה ופריך היה בעל טעם נפלא שהוצף במתיקות פה ושם בזכות צימוקים שנזרעו בבצק. האחרון, לחם בהיר, היה גם נפלא ואוורירי. אין ספק שמדובר באחת ממנות הלחמים השוות בעיר.

עברנו לעיקריות: נקניקיית עגל ביתית עם פירה מזלג וחרדל, ונתח קצבים - כמנת הבשר שמשתנה על בסיס יומי.


פשוט ולעניין. נקניקיית עגל בייתית (צילום: יעל רייף)

צורת ההגשה של מנת הנקניקיות שבתה את ליבנו במידי: שתי נקניקיות, פירה גס ובלתי מהוקצע, ו"ויש" של חרדל חריף על הצלחת. בדיוק כמו שאוכל צריך להיראות - מגרה ונטול מניירות הגשה. הנקניקייה היתה פריכה - כל נגיסה לוותה בקראנצ'יות נעימה, והבשר האיכותי תובל נהדר ובמידה, ושמר על טעמו הטבעי. פירה מזלג, כלומר תפוחי אדמה שנמעכו באופן חלקי על ידי מזלג, שמר על מרקם טבעי והיה פשוט נהדר. הטעם הזכיר תפוחי אדמה של ל"ג בעומר, והמרקם הבשרני גרם לנו להסיק כי טרם הפיכתם לפירה, הם עברו בתנור עד לייבוש וריכוז טעמם. לפני שנמעכו הוסיפו להם מעט בזיליקום שהקפיץ את טעמם. לסיכום: יופי של מנה.

נתח הקצבים מוגש בליווי שעועית ירוקה ותפוחי אדמה, אבל כל כך נדלקנו על פירה המזלג שהחלפנו בין התוספות. בין כך ובין כך, המנה שהגיעה לשולחן היתה גדולה ונדיבה. נתח הקצבים נצרב היטב, תובל במלח אטלנטי והתאפיין בטעם עז שתוגבר בטעמי החריכה שהחמיאו לו מאוד. דרגת העשייה בה הוגש (מדיום) שמרה על מרקמו עדין ונעים, וגם התוספות - אותו חרדל חריף ופירה ממנת הנקניקיות, התאימו באופן כמעט מושלם.


פירה מזלג, ווי לאב יו. נתח קצבים (צילום: יעל רייף)

קינחנו באספרסו ובטירמיסו נהדר שהיה מריר בדיוק במידה הנכונה ואוורירי כענן, גם הוא נטול מניירות ומוגש בצורה מסורתית כשהוא "משפוכטל" על הצלחת.

שירות: נהדר, מחויך ומקצועי. הטענה היחידה שיש לנו היא על המהירות בה הוגשו המנות לשולחן. ארוחה מהנה שכזו רצוי לאכול לאט ובשלווה. למרות שמדובר בשעות בהן צריך לאכול בזריזות ולחזור לעבודה, כדאי לרווח קצת את קצב יציאת המנות, ובכך לתת לסועד הפוגות בין מנה למנה.

דרוש שיפור: כאמור, קצב יציאת המנות. גם היינו שמחים לו היו מוסיפים לתפריט מנות מסקרנות יותר בתיאורן, כאלו שגם אם מדובר בשעות הצהריים, יציגו טוב יותר את היצירתיות של השף.

הברקות: סלסלת הלחמים הנהדרת וגם פירה המזלג המקורי שנותן פייט לפירה עתיר החמאה שאפשר למצוא ברוב המסעדות בעיר.


משאירים את המניירות מחוץ למסעדה. טירימיסו (צילום: יעל רייף)

שורה תחתונה: נהנינו מאוד בשעתיים שהעברנו בפרונטו. זה התחיל בעיצוב השקט והנעים שנתן תחושה אירופאית-לייט, המשיך בשירות הטוב ובאוכל שהיה לא פחות מנהדר והסתיים במחיר שהרגיש לנו הגיוני ומשתלם לאור עושר ואיכות הארוחה.

בהלת האינסטגרם והמסטר שף חייבה את כל מי שמוציא תחת ידיו מנה להוסיף אפקטים ויזואליים מרשימים כדי לא להתפס כמיושן או כקופא על שמריו. אבל דווקא יש משהו נעים במזון מדויק ובלתי מתיימר, כזה שלא עושה מעצמו עניין. על זה מקבלת העסקית של פרונטו ציון 9 בסולם המבקרים.





תגיות: יעל רייף, פרונטו

(9 מדרגים)

דירוג הגולשים:

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5