היועץ הסודי שלי: פרידה מד"ר אלי לנדאו

יום שישי 22 ביוני 2012 00:25 מאת: דנה מלמד, עכבר העיר

דנה מלמד נפרדת מחברה הטוב שהלך לעולמו בשבוע שעבר. על ההתייעצויות, ההתכתבויות והאהבה המשותפת לאוכל


פרידה. ד"ר אלי לנדאו

(צילום: עירא זליכה)

פרסומת

כשנכנסתי לתפקיד עורכת מדור האוכל בעכבר העיר, הייתי ירוקה לגמרי. די מהר התברר לי שכתיבה לעיתון ועמידה בדד ליין אכזרי זו התמודדות חדשה שמאד לא טבעית לי. הפעם הראשונה שפניתי לד"ר אלי לנדאו לעזרה הייתה כשהתבקשתי לכתוב על גל המסעדות האיטלקיות ששטף אז את העיר. הד"ר הציל אותי ועשה עבורי סדר בדברים. איזה כובע לתת לך בכתבה? שאלתי. דוקטור? בשלן? מתכונאי? "איטליולוג", הוא ענה.

כדי לרכך את הלם הכתיבה, הוא הזמין אותי להצטרף אליו ואל חיים כהן להכנות ארוחת ליל ירח מלא איטלקית ביועזר בר יין. זה היה המפגש הראשון שלנו וממנו נולד המדור שלי: דנה מלמד מבשלת. הטור הראשון היה תיעוד של חווית המפגש הזה: "מאחוריי ערבב הד"ר תבשיל של שעועית בשמן זית, פלפל חריף ומרווה, שהריח כמו גן עדן. למזלי, הוא הבחין במבט המשתוקק שלי ואפילו שלא אמרתי כלום, הגיש לי את כף העץ הגדולה לאחר שזרה עליה כמה גרגרים של מלח גס. עד אותו רגע בכלל לא אהבתי שעועית. אבל מה שטעמתי באותו היום, לא דומה לשום שעועית שהכרתי. כל כך רכה, קטיפתית ועשירה בטעם. בהמשך, כשאף אחד לא ראה, ביקרתי את הסיר הזה עוד הרבה פעמים".

אלי היקר, הצלת אותי לא מעט בתקופה הזו ועזרת לי, מאחורי הקלעים, פעמים רבות. בהשארת "הספר הלבן" שלך אכלנו ושתינו כמו חזירים, ודיברנו על חזירים. יותר נכון, אתה דיברת על חזירים. אני שתיתי בשקיקה כל מילה שלך. למחרת היית צריך לחזור על כל מה שהסברת כי מרוב מנות חזיר  וודקה, לא זכרתי דבר. בדרכך החיננית תמיד הצלחת לפשט את הדברים ולהפוך את הכל להרבה יותר קליל, בעזרת ההומור הנהדר שלך וחכמת החיים. תמיד היית אוזן קשבת וידעת לעודד ברגעי יאוש, והיו לא מעט כאלה.

לפני שבוע נפרדתי מתפקידי כעורכת מדור האוכל והתכוונתי לכתוב לך ולספר את החדשות. אבל באותו הזמן, אתה כבר נפרדת מהגוף. בתיבת המייל שלי, אתה עדיין חי מאוד. כשאני קוראת שוב ושוב את התכתובת ביננו, אני יכולה לראות את החיוך שלך, לשמוע את השלווה בקולך, את הסבלנות האינסופית, את הידע העצום ואת חוש ההומור הייחודי שלך.


איטליולוג. ד"ר אלי לנדאו (צילום: אורן זיו)

17 דצמבר, 2010



לנדאו:
"יצא נהדר, תודה על הקומפלימנט".
אני: "אבל התגובות אלי.. יורדים עלי שם".
לנדאו: "תשמעי לעכבר קשיש. הטור שלך מקסים וטעים".

23 דצמבר, 2010



אני:
"צריך לכתוב על ענייני הסילבסטר. אין לי מושג איך להביא את זה באופן מיוחד ומעניין. לא רוצה סתם כרוניקה של תפריטי מסעדות. יש לך רעיון?"
לנדאו: "בקשר לסילבסטר - אין לי דעה. הרבה שנים אני לא נוטל בזה חלק. לא מוצא עניין ללכת לאכול מאוחר בלילה, להאביס את הקיבה, לשתות פיגולים או לחילופין להתנשק בכוח, רק כי הגיעה העת. כתבה תל אביבית חייבת לסרב להתייחס למיני ארוחות טיפשיות במחירי עתק בהן תוקעים מנה אחת ארצישראלית בצורת צלעות טלה. אילו הייתי העורך, הייתי מבקש תפריט ארוחת ראש השנה של יהודים דווקא. אולי ארוחה משודרגת, אבל פשוטה וזולה או ראיון עם מסעדן שלא משנה את התפריט הרגיל שלו ובעיקר לא את המחיר. יש כאלה. הייתי מנסה מסעדות עממיות כמו שקד ברחוב חשמונאים ומחלץ ממנו סיפורים על סוחרי שוק הסיטונאים ומה הם אכלו ב-31.12 של שנת תרפפו. דברי שם עם חיים ותאמרי לו שאני שלחתי אותך. הוא יתייחס יפה. את משימת פירוט רשימת המסעדות, התפריטים והמחירים המנופחים אפשר להטיל על תחקירן מתחיל".

26 דצמבר, 2010

אני:
"הי, צריכה עזרה עם כתבת סיכום שנה קולינרית".
לנדאו: "לא ממש חזק בכאלה דברים. יכול רק לומר כי מיציתי לגמרי טבחים צעירים עם זיפים בני שבוע, ניסיון בן שבועיים וכישרון מוטל בספק, שפותחים מסעדות וזורקים לטמיון כסף רב (בדרך כלל של אחרים). אחר כך הם מקטרים על הסועד הישראלי שלא ידע להעריך את יכולתם האומנותית. השבוע הייתי בכזו מין מסעדה שהותירה בי כעס וצרבת איומה. אני תמיד שמח לקראת יבואנים שמגישים לשוק מיני תרגימא - פסטות, ארטישוקים, עגבניות, אנשובי. אני שמח לקראת חקלאים שמעיזים לגדל ירקות וחיות, שמשקיעים בטעמי המוצר הסופי ולא רק בחיי המדף. לקראת סוחרי בשר ודגים. לקראת יבואני יין. לקראת כל אלה שהופכים בהדרגה את ישראל לחלק מהשוק האירופאי המשותף וחוסכים ממני את הטרחה למלא את המזוודה במשקל עודף.  חסר לי פה עדיין אוכל באמת טעים. יש כמה טבחים כישרוניים שמשחיתים זמן על קישוט הצלחת כי כך מצפים מהם. עושים המון חישובי 'פוד קוסט' כי עיצוב המסעדה והקירות עלה להם המון כסף שצריך להחזיר לבנק או למשקיע ושוכחים את הפטנט הכי מוצלח של מסעדה טובה - האוכל".
אני: "אוף. הולך לי כל כך קשה עם הדברים האלה... שעות ההקלדה (והמחיקה והעריכה...) האינסופיות מתסכלות אותי נורא. בטח אפרוש בקרוב... אני חוששת שזה לא בשבילי."
לנדאו: "אל תפרשי. יש ימים קשים במיוחד בתפישה מקומונית, אבל זה רק חלק מהקריירה. בדרך לרמטכ"לות עושים גם הכנה למ"כים. בשנה הבאה תוכלי כבר למחזר את הכתבה הנוכחית ויהיה הרבה יותר קל".
אני: "השתגעת? בשנה הבאה אני כבר לא רוצה לשבת מול מסך ולהקליד אלא לחזור לסינר".
לנדאו: "גם וגם".

20 מרץ, 2011

אני:
"הי אלי, רגע לפני שכתבת הבשר שלי יורדת לדפוס, נזכרתי (ממש ברגע אחרון) שחשוב וראוי להזכיר גם את דיקסי בהקשר הזה כמשהו מיתולוגי. תוכל לכתוב בבקשה פסקה קצרה על דיקסי?"
לנדאו: "מסעדת בשרים איכותית. המבורגר מיתולוגי. הסיפור החל לפני למעלה מ-17 שנים עם ייבוא של בשר איכותי מנברסקה. אז זה עוד היה מותר. למרות חוק איסור יבוא בשר, מככב ההמבורגר של דיקסי מאז ימיה הראשונים של המסעדה בשלישיה הפותחת של רשימת ההמבורגרים הטובים בישראל. אנטריקוט, סינטה, צלעות ברמה של סטקייה ניו יורקית. סוד הבשר של דיקסי היה ונותר בבחירה, במקצועיות, בחיתוך ובפירוק, בנתחים עצמם, בעובדה שיש בדיקסי איש מקצוע שבשר הוא כל עיסוקו. ולא פחות חשוב - ביישון עצמי. מספיק יהיה לפתוח את מקרר היישון כדי להבין את מקור ההצלחה של המקום."

24 נובמבר, 2011

אני:
"אלי יקר, איך הבריאות?"
לנדאו: "הייסורים קונים גאולה לעם ישראל. אני כרגע בחזית הגאולה".


תגובות גולשים
הוסף תגובה +

(37 מדרגים)

דירוג הגולשים:

דרג את הכתבה

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5