השוק בעלייה: מה קורה במתחם לוינסקי?

יום שני 25 ביוני 2012 00:01 מאת: רותם מימון, עכבר העיר

שוק לוינסקי מסיים להתעורר משנים מנומנמות ומציג דוכני אוכל ותיקים לצד חדשים, וייב צעיר והפי האוור שלא נגמר


מה קורה בשוק? בוטיק נקניק

(צילום: אורן זיו)

פרסומת

לפני קצת יותר מחודש עלו הדחפורים על חלקו המזרחי של שוק העליה. ציפורים המשיכו במעופן, אוטובוסים צפרו להנאתם והחיים המשיכו כסדרם. עוד מוסד עירוני חשוב הולך לעולמו. תהילת עולם, כך מתברר, חולפת בשקט. היום קצת קשה להאמין, אבל לפני כ־40 שנה פעלו בין רחוב העליה לרחוב הרצל שלושה שווקים שונים: בקצה אחד שוק הרצל - היום מגרש חניה; בקצה השני שוק העליה; ובאמצע, נחבא אל הכלים, שוק המעדניות והמעדנים – שוק לוינסקי.

» אורגני או מולקולרי: הקיץ הזה תשתו קוקטייל
» לא יוצא מהמטבח: ספר בישול חדש לאהרוני
»
מהמצולות לסלון: הסיפודפדיה של מול ים

ובזמן ששוק אחד מת, נראה שאחר - שוק לוינסקי - מתעורר, או לפחות מתחיל לממש את הפוטנציאל הגלום בו. בזמן ששוק הכרמל נהנה ממעמד שוק הדגל של העיר ושוק הפשפשים הוא כבר מזמן אתר תיירות, משהו השתבש עד כה ביחס ללוינסקי. בעוד הדחפורים משטחים את מבני שוק העליה שבו וחזרו קולות אנשי השוק המציעים להפוך את לוינסקי למדרחוב ביום שישי במטרה לעורר אותו, לספק חוויית קניות נעימה ולפתוח אותו לקהל. אולם נראה שאלו לא הקולות היחידים המזהים את הפוטנציאל, כי כשהעירייה מחלקת את תואר יקיר העיר לבעל המעדנייה הוותיקה חיים רפאל, אולי יש אור קטן בקצה המנהרה.

הקפה של גולדה



כדי לבדוק אם באמת יש לפנינו פוטנציאל או שסתם מדובר בחיפוש אחר "המתחם הבא", הצטיידתי במי שמכיר הכי טוב את השוק - והוא עוד לא בן 30 – יומי לוי, דור שלישי בעסק משפחתי קטן ומקסים בשוק – מעדניית יום טוב. סבו, יום טוב, הגיע לארץ מאיסטנבול, שם נחשב למזג'י, שם תואר טורקי למתמחה במעדנים ובמעדניות. עם הזמן המעדנייה עשתה לה שם בקרב קהילת הפודיס כמקום למצוא בו מעדנים משובחים ביותר, הרבה בזכות הנכדים איתן ויומי, ממשיכי הדרך. יומי, בנוסף להיותו האחראי הקולינרי במעדנייה, גם מקיים סיורי אוכל בשוק בין המוסדות הוותיקים והחדשים.


מכירים את השוק כמו את כף ידם. איתן ויומי לוי (צילום: אורן זיו)

לוינסקי נולד כשוק של בסטות בשנות ה־30 המאוחרות, בין רחוב השוק לרחוב העליה, במה שהיה אזור התעשייה של תל אביב, שבו שלטו מתפרות, בתי טקסטיל וגזרניות; בבסטות מכרו דגים, דליקטסים, פיצוחים ואוכל ביתי. בשנת 1958 העבירו את השוק למבנה מקורה באחת הסמטאות, שממנו נשאר שריד אחרון – ארון חשמל מבטון. בשלהי שנות ה־80 סגרה העירייה את השוק המקורה, הבסטות נעלמו סופית (למעט אחת, שפועלת עד היום כדוכן המיצים), ולוינסקי הפך למיושן ולא רלוונטי. הלקוחות עזבו, ושנות השפל של השוק החלו.
עשרות מטרים מהסמטה, מצביע לוי על שוק הרצל הסמוך, שנולד בעקבות המרד הערבי כאלטרנטיבה לשווקים של יפו. השריד האחרון ממנו הוא אטליז בלט (רחוב השוק 32), מראשוני האטליזים הכשרים בארץ, שנוסד ב־1936 על ידי ישראל בלט, קצב בהכשרתו שעלה מלודג'. היום אלו שמנהלים את העסק הם בנו יהודה ונכדו חנוך. "אני זורם עם השינויים שקורים פה", הוא מסביר, "אני כאן מגיל אפס. אני זוכר שהשוק פעל עד עשר בלילה, כל צפון תל אביב הגיעו לכאן עם קו 1. ברגע שהעבירו את הקו לרחוב העליה זו היתה הסנונית הראשונה להרוג את שוק הרצל ולהצמיח את שוקי לוינסקי והעליה".


חסרונו הורגש. בוטיק נקניק (צילום: אורן זיו)

לוי ממשיך בסיור, עובר ומפריך אגדות ושמועות זדוניות, מתקן בדבר טעויות נפוצות. אנחנו עוברים ועוצרים בבורקס לוינסקי המשובח וממשיכים לבורקס הוותיק של פנסו, שלא מעט אנשים מחשיבים אותו לאחד הטובים בעיר. טעות נפוצה היא להגיע לשניהם ולהתמקד רק בבורקס. בבורקס לוינסקי רצוי וכדאי לעצור גם לאיירן, משקה היוגורט הכי מרענן בחום הזה, ואצל פנסו לקינוח של סוטלץ' - אורז עם חלב - או אשורה, גרגרי חיטה מתוקים עם פירות יבשים. מול פנסו נמצאת פינה קטנה ומתוקה (לוינסקי 36), מקום שעל פניו נראה כמו קיוסק אך בפועל מדובר במקום הכי טוב בשוק לאכול בו מלבי אמיתי ולשתות בו גזוז של פעם. כדאי לתת מבט על המקררים, מסתתרות שם עוגות לא רעות בכלל. משם אנחנו ממשיכים ויומי מצביע על המקום הטוב ביותר לקנות בו קפה קלוי - קפה אטלס (לוינסקי 49), חנות תבלינים וקפה טחון משנת 1924, שבה היתה גולדה מאיר נוהגת לקנות את הקפה שלה בתערובת מיוחדת, הנמצאת כאן עד היום כמחווה. לפני שאנחנו עוצרים לתה קר מסמן יומי לכיוון חנות הפיצוחים שליד ומכריז עליה כטובה בתחומה בשוק. אחר כך אנחנו עוצרים אצל מאיר גבאי כדי לקנות פירות יבשים. אין כאן שום שלט, אבל מגוון עצום של אפשרויות מתוקות ואורגניות אנחנו מוצאים, ועוד איך. באופן לא ממש מפתיע, גם החנות הזאת עברה מאב לבן. ואז הגענו לקאימאק.

שלא נהפוך לשוק הפשפשים



כשיוסף כהן, איש עסקים שחי באוסטרליה, הגיע לבקר את משפחתו, הוא קפץ לשוק ועצר לאכול בבורקס לוינסקי. כשביקש קפה והסבירו לו שאין כזה, הראש שלו החל לעבוד. הוא מצא חנות סגורה במה שנהוג לכנות "פינה מקוללת", אך כהן הפריך זאת כשפתח לפני כשלוש שנים את קאימאק. מאז גדל המקום, תפריט האוכל הצמחוני התרחב והשתדרג, ורוב הזמן שלט פה בשלטון יחיד בשעות הלילה, מה שהפך אותו גם לסוג של פיק־אפ שכונתי תרבותי. בקאימאק, אגב, גם נולד הרעיון להפוך את השוק למדרחוב ביום שישי.


בדיוק מה שהשוק היה צריך. טוני ואסתר (צילום: אורן זיו)

"השוק מתחדש", ממשיך לוי ואומר, "פעם הכל היה פה טלאי על טלאי, אבל המקומות החדשים שנכנסים לשוק מביאים איתם רוח אחרת, כך שגם הוותיקים הבינו את המסר והתחילו לשפץ את החנויות ואת הבניינים שהוזנחו עם השנים". לוי מצביע ומשבח גם מקומות שמעולם לא היו בשוק והיו חסרים בו: מכולת אסייתית, חנות בקלאוות וכנאפה, ובוטיק נקניק  - שילוב מוצלח בין מעדנייה לסנדוויצ'ייה שפתח אמיר יקותיאלי, מי שגם אחראי על אחד השמות החדשים שמסמנים אולי את המגמה החדשה של השוק – טוני ואסתר. עד לא מזמן היתה מעיין הרשקו אחת ממפיקות המסיבות הנחשבות בעיר, ובקהילה הגאה בפרט. הרשקו חברה ליקותיאלי, והשניים פתחו את טוני ואסתר בסמטת השוק. "אני גרה פה חמש שנים ואוהבת את האזור, וחיפשתי מקום טוב לקפה. מצאתי פה פינה מגניבה על השוק ובכל זאת שקטה. גם אין בשכונה מקום לאכול בו ארוחת בוקר, ובשעות הערב האזור די ריק, וחבל. יש כאן הרבה צעירים שעוד לא מצאו את המקום שלהם לבילוי". גם הרשקו, כמו יומי לוי, בטוחה שיש כאן מקום לכולם ושזו רק ההתחלה של שוק מתעורר. "לוינסקי הוא שוק שכונתי שמתחיל להיפתח. ביום באים לכאן הרבה מחוץ לשכונה, אבל בערב זה נחמד שיש לתושבים איפה לבלות. בא לי שיהיו פה עוד חנויות, אבל שלא נהפוך לשוק הפשפשים".


לקחה הימור. יהלומה לוי (צילום: אורן זיו)

גם אשת התקשורת בדימוס יהלומה לוי בחרה למקם את הביסטרו הקטן הנושא את שמה סמוך ללב השוק, והפכה לחביבת המבקרים והקהל. יהלומה הסתובבה באזור המון זמן וקיבלה את התחושה שמה שחסר כאן זה מקום אסתטי ונעים שמשדר לצד השוק איזה רוגע. "בחרתי בלוינסקי משני טעמים – אני אוהבת את האזור ורציתי מקום קטן ליד שוק, מה שמוכיח את עצמו יום יום", היא מסבירה, "חוץ מזה, מחירי השכירות כאן עדיין סבירים יחסית לעיר והאזור מלא צעירים שמשוועים למשהו מעבר לסטנדרט". לוי מסבירה את ייחודו של השוק לא רק כמקום קטן וחמים, אלא בהיותו שוק של מתמחים, מה שמאפשר לחובבי האוכל למצוא כאן הכל. לוי עצמה מרוצה מאוד מהתנופה שהאזור מקבל, רק שולחת חץ לכיוון העירייה, שלטענתה שכחה את המקום. "תסתכל על התשתיות, אפילו חניון נורמלי אין כאן. חבל, כי זו יכולה להיות אבן שואבת לתיירים ולא מגיע למקום ותיק כזה שיתעלמו ממנו. לוינסקי הוא יהלום שעוד לא התגלה".


מביאות את בשורת האוזו. אביבית פריאל אביחי (צילום: יומי לוי)

ממשיך את ההייפ זבולון 10 המסתורי - גם בו הכוח המוביל הוא נשי בעיקרו - משהו בין פאב שכונתי אפלולי ובין בית אוכל אקלקטי. המקום פתוח רק בשעות הלילה, ליודעי דבר, ולאחרונה מתברר שיש הרבה מהם. הצצה בתפריט שלו מסבירה את התמהיל המיוחד של המקום – מצד אחד אפשר לאכול פה חביתה בפיתה ומצד שני סרטנים, המבורגרים ואפילו פופקורן. כשבקנה צפויים עוד כמה מקומות חדשים: בר קיימא, שעתיד להיפתח בשבוע הבא (המשביר 22); החלוצים של איתן ונונו ונעמה שטרליכט, יוצאי הבסטה וכתית (החלוצים 3); ושם מסקרן נוסף שצפוי לנסות לכבוש את השכונה – אוזריה (מטלון 44). גם כאן צמד נשי מוביל את המקום - השפית אביבית פריאל אביחי ושותפתה למור לאמי. שתיהן פרשו זה מכבר ממסעדת טפאו והחליטו להקים אוזריה - בית אוכל ואלכוהול שמח, בדגש על אניסים ועל מנות ראשונות ים תיכוניות. "היינו באתונה", הן מספרות, "ושם דילגנו בין אוזריה לאוזריה, בשכונה דומה להפליא לזו. כל יום שעובר אנחנו מתאהבות באזור יותר, וכבר אפשר למצוא אותנו ב־11 בבוקר יושבות על איקרה ובירה אצל מתי המקלל. בשכונה הזאת תמיד היו חמארות ועדיין אפשר לראות כאן אחר הצהריים אנשים שיושבים לבירות. יש כאן האפי האוור בלי האפי האוור".

תגובות גולשים
הוסף תגובה +

(12 מדרגים)

דירוג הגולשים:

דרג את הכתבה

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5