אוכל

עדכנו אותנו




פרה פרה

יום ראשון 15 באוקטובר 2006 17:15 מאת: נתי אורנן, עכבר העיר תל-אביב

הסטייק שהגיע בטייק אוואי מאינגריד לא היה לעיס בשום אופן. וגם האריזה היתה מבאסת. עדיף פשוט להזמין ממקום אחר



דווקא הבצל היה הזוי וטעים

פרסומת

הכל נפל כמו טטריס. התאווה לבשר שתקפה אותי מאז שהתחלתי לעדור ולהשקות בגינה של סבא, הלימון שהבשיל על העץ וקרץ שאקטוף אותו (טוב, הוא לא קרץ, הוא מיצמץ), הוודקה פינלנדיה שמצאתי בשידה ב"חדר הגדול", כמו שסבא נהג לקרוא לסלון, ולבסוף הושלמה השורה כשדנה המתוקה מהמערכת התקשרה לבשר לי שנפל בחלקי לכתוב שוב את מדור הטייק אוואיי. לקח זמן (לא קל למצוא מסעדות בשר עם משלוחים), ולבסוף התבייתּי על אינגריד. נכון, המחירים לא הכי כיפיים, אבל יש בשר, ויש הום פרייז כמו שאני אוהב, ומתוק מתוק לסיום, שישכיח ממני שאני מסכן ואומלל שיושב ואוכל לבד בבית גדול וריק.

לא, אני לא אגרר לרחמים עצמיים. אתם רוצים לקרוא ביקורת טייק אוואיי תוססת וחייכנית, וזה מה שתקבלו. הטלפנים בחברת השליחויות קנגורו היו מקסימים כהרגלם וחשבתי להציע להם להיות חברים שלי, כי אין לי הרבה. בעצם, יש לי הרבה מאוד ואני מאושר. פאק, למה השליח לא מגיע? טוב, הם אמרו חמישים דקות, זה הגיוני, הם בתל אביב, אני בגבעתיים, רחוק... לבד...

או! מטרטר לו האופנוע, פחות מחמישים דקות, זינוק קל, תשלום זריז (14 שקל דמי משלוח), ואני ב"חדר הגדול", פוער את השקית החומה... בפרסום של אינגריד רסטו בר - מה זה אומר לעזאזל? - הקופסאות האלה לא נראות כמו של "רסטו בר"! זה נראה כמו טייק אוואיי ממסעדת פועלים רומנית! טוב, מסעדת פועלים רומנית דווקא יכולה להיות מצוינת. הבה ונפתח את סלסילות הפלסטיק.

סינטה (76 שקל) - יש. פושרת. ללעוס אותה אי אפשר. כתוב בתפריט על הסטייק: "עשוי בגריל, פרוס למניפה על ירקות אדמה ברוטב יין אדום ובצלי שאלוט". הכל היה שם - המניפה, ירקות האדמה, הרוטב, השאלוט - אבל לא לעיס. אני לא מדבר על סטייק שצריך "לעבוד" כדי ללעוס אותו, כמו שאבא שלי הארגנטינאי אוהב; אני מדבר על בלתי לעיס ובלתי אכיל. מה זה השריר הזה? הם שחטו פרת מירוץ? ירקות האדמה (בטטה וגזר), שהסתתרו מתחתיו בחשש כמו יהודים / תאילנדים (היקף את המיותר) במחבוא, דווקא שמרו על חומם, אך תפוחי האדמה הקטנים התביישו להם בקרירותם המזהרת בפינת הסלסילה. אני יודע להיות פיוטי כשאני רוצה. טוב שהיו הום פרייז (12 שקל). טוב שהיו חמים וחריפים ובאו לי טוב עם הוודקה. חשוב לציין את בצל השאלוט הקטנטן, ששיכשך בהנאה לא מוסתרת בנוזל כהה. היה לו טעם הזוי וטעים במידה.

ולקינוח, כאמור, המנה הנושאת את שם ה"רסטו בר" - אינגריד! "שוקולד לבן וקרם שמנת ופטל על מצע בצק פריך בניחוח וניל ברוטב דומדמניות ופטל שחור" (32 שקל). אמא, זה היה מתוק, ועם המון שוקולד לבן. לא חסכו, וטוב שכך. זה היה טעמה של אינגריד עבת הבשר לו היתה באה לבדר אותי כאן, על ראש ההר המקריח בגבעתיים. אמא, שוקולד, אינגריד, מקריח - איך לעזאזל הפכה ביקורת טייק אוואיי לפרופיל נפשי פרוידיאני של הכותב המזדקן?

בקטנה:
שירות טלפוני: רוצים להיות חברים שלי?
זמנים: חיש קל
מצב צבירה: מכירים "חם-קר"? מתקרר... מתקרר...
אריזה: אפילו בצבא הקלוקל שלנו שמעו על המושג חמגשית - מגש ששומר על חומו של המזון שהוא מכיל
שליח: קשה יום
בונוסים: חתולים שבעים, אך יש חשש כי כעת הם נטולי שיניים
מינוסים: אין לי, אני מושלם
תמורה לכסף: כמו התמורה לאגרה
שורה תחתונה: עורך יקר, זו לא חוכמה להגיד לי לאחר מעשה, "חשבתי שתזמין ממסעדה טובה"...



אינגריד - כרטיס ביקור




(12 מדרגים)

דירוג הגולשים:

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5